מי שאוכל בכלי חמץ בערב פסח שחל בשבת. האם מותר לשטוף את הכלים?
תשובה:
לכתחילה יבשל בשבת בכלים של פסח.
מי שאין לו כלי פסח, יבשל בכלי חמץ.
ויכין מאכלים שלא נדבקים לכלי. מותר לשוטפם במים, וישטוף כל כלי במים, ולא ידיחם באופן שמשקע את כל הכלים במים.
אם יש צורך לשוטפם בסבון, מותר.
וצריך להיזהר מאיסור סחיטה, כפי שנזהר כל שבת בשטיפת כלים המותרת.
חולי סוכר ל"ע, שאכילת המצות והתפוחי-אדמה גורמת להם לעליית סוכר, האם יש להתיר להם אכילת קטניות בפסח?
תשובה:
חומר איסור קטניות לכמה שיטות, הוא כאיסור דרבנן ממש, ולא מנהג בעלמא. ולכך נהגו לאסור איסור קטניות כבר בערב פסח בשעת איסור אכילת חמץ.
חולה שאין לו מה לאכול, התירו לו לאכול קטניות בחג הפסח
אמנם - יש לחולה להעדיף לאכול בתחילה מוצרים שיש בהם דיון אם הם בכלל איסור קטניות.
לכך בתחילה יאכל גרעיני דלעת וגרעיני אבטיח, שיש בהם מחלוקת אם הם בכלל איסור אכילת קטניות, ולכאורה עיקר לדינא, שהם אינם בכלל האיסור.
ואם לא די לו בזה, יש להתיר לו אכילת בוטנים חיים או אף קלויים, שגם בהם יש לדון אם הם בכלל איסור קטניות.
ואם לא די לו בזה, יש להתיר לו אכילת קטניות מבושלות ממש.
ובכל אלו ודאי שיש להקדים דבר שיש בו רק תערובת של קטניות.
לגבי אורז - יש להחמיר ולהתירו רק אם אי אפשר בלעדיו. ויש להקדים שאר מינים קודם שמתירים אכילת אורז לחולה, כיון שאורז חמור משאר קטניות. וכמבואר להלן בתשובה המורחבת.
בשנה זו שערב פסח חל בשבת - מהי הדרך המובחרת לקיים את מצוות אכילת סעודה שלישית?
תשובה:
בשנה שערב פסח חל בשבת, מן הדין הוא שאסור לאכול 'מצה' בשבת. וכמו כן, כבר קודם חצות היום אסור לאכול 'חמץ'. כך שישנה בעיה מה לאכול בסעודה שלישית.
ישנם מספר פתרונות כיצד לקיים מצוות סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת. להלן נמנה את כולן, ואת החסרונות והיתרונות של כל אפשרות.
👈א. לדעת השולחן ערוך, יאכל מצה עשירה אחר מנחה, ובכך יוצא ידי מעלת אכילת סעודה שלישית אחר מנחה.
ולדעת הרמ"א אין יכול לקיים עצה זו, מכיוון שלרוב הפוסקים האשכנזים, אין לאכול מצה עשירה אחר זמן אכילת חמץ ולא רק בפסח.
👈ב. יכול לחלק סעודת שחרית לשתי סעודות, ויאכל בכל אחת מהן כביצה פת חמץ, וישהה חצי שעה בין סעודה לסעודה, ועדיף שילך ויטייל מחוץ לביתו. באופן הזה יצא ידי סעודת פת גם בסעודה שלישית קודם זמן אכילת חמץ. אך יש בזה חיסרון שאוכל סעודה שלישית קודם מנחה.
👈ג. יכול לאכול מצה מבושלת יותר מכזית, וברכתה המוציא. ובזה יכול לאכול אחר מנחה, אך אין נוהגים כן.
👈ד. יכול לאכול אחר מנחה מאכל העשוי מפירורי מצה מבושלת כשאין בפירורים כזית. ובזה אמנם אוכל אחר מנחה, אבל לא יוצא לשיטת הסוברים שצריך לאכול פת שברכתה המוציא בסעודה שלישית. ולשיטת הגר"א גם זה אין נוהגים כן, והמשנה ברורה פסק שאפשר לעשות כן.
👈ה. יכול לאכול אחר מנחה בשר ודגים, ואם אין לו יאכל פירות. ובזה אמנם אוכל אחר מנחה, אבל לא יוצא לשיטת הסוברים שצריך לאכול פת בסעודה שלישית.
👈ו. יכול לאכול עוגה מקמח מצה שבלילתה רכה לפני האפייה. או לחמניות מקמח מצה שמבשלים את העיסה קודם האפייה. שכיון שנתבשלה המצה, בטל ממנה תורת לחם, ובאפייה אחר כך חוזר לברכת המוציא, אך אינו אלא כמצה עשירה שאין יוצאים בה בפסח, וגם היא מצה עשירה שאין בה חשש חימוץ, שמותר גם לאשכנזים לאוכלה. ואמנם כיון שמוסיפים בזה סוכר או שאר מיני מתיקה והופכים אותה לפת הבאה בכיסנין, צריך לאכול ממנה כשיעור קביעות סעודה בכדי לברך עליה המוציא [ואם לא עושה את הפת מתוקה הרי שיש לחוש לאוכלה בערב הפסח]. ובדיעבד יאכל רק כביצה.
מלאכה שאסור 'לומר' לנכרי לעשותה בשבת, האם מותר 'לרמוז' לו לעשותה בשבת?
תשובה:
כל מלאכה שאסור לומר לנכרי לעשותה בשבת, אסור גם לרמוז לו לעשותה בשבת.
למעט - אם המלאכה אינה נצרכת לישראל ביותר, ויכול להסתדר בהיתר, כגון שקורא ספר ורואה בו, רק שהחדר חשוך מעט, והוא מעדיף לקרא באור גדול יותר - במקרה כזה יכול לרמוז לנכרי שלא בדרך ציווי לעשות את המלאכה, דהיינו שאומר לנכרי, אני מתקשה לקרא את הספר, והנכרי מבין ומדליק את האור, והדבר מותר.
יש מחמירים גם בכהאי גוונא כשקורא לנכרי לביתו מבחוץ. והתירו היתר זה רק אם הנכרי גר עימו או נזדמן לביתו באקראי.
מהו המקור והטעם לאיסור אמירה לנכרי לעשות מלאכה בשבת בשביל ישראל?
תשובה:
מקור - קיימת התחבטות בראשונים האם איסור אמירה לנכרי הוא דרשה גמורה מן הכתוב לגבי חג הפסח שנאמר בו 'כל מלאכה לא יעשה בהם'. או שהכתוב הוא רק אסמכתא בעלמא, והאיסור הוא מדברי חכמים.
נראה שהלכה למעשה איסור זה הוא איסור דרבנן, והכתוב הוא אסמכתא בעלמא.
טעם - טעמו של האיסור גם הוא שנוי בדברי הראשונים. יש שכתבו שהוא משום זילות השבת, שלא תהא שבת קלה בעיני האנשים ויבואו לעשות איסור בעצמם. יש שכתבו שהוא משום הכתוב 'ממצא חפציך ודבר דבר' שלא יהא דיבורך בחול כדיבורך בשבת. ויש שרצו לומר שהוא משום איסור שליחות לנכרי, ורבנן החמירו לגבי שבת שהנכרי נעשה שליח.
נראה שהטעמים אמנם שונים אך מכוונים כולם לנהר אחד. טעם איסור אמירה לנכרי לעשות מלאכת איסור בשבת, יסודו בכך, שאסרו חז"ל לומר ולהטיל על נכרי ולשולחו לעשות מלאכות אסורות למען ישראל, מכיוון שאין זה מכבוד שבת, הדיבור וההתעסקות בעשיית איסור על ידי מישהו, אינה מכבדת את השבת, ואף מזלזלת בשבת הקדושה, וממילא אנשים עלולים לעבור בעצמם על איסורי שבת. וכבר נאמר "ממצא חפציך ודבר דבר - שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול".
אשה או חולה שאינן יכולים לבא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, מה יעשו?
תשובה:
לחלק מן הפוסקים - מצוה מן התורה לכל אדם לקרא פרשת זכור. החיוב אינו לקרא דווקא בשבת שקודמת לפורים, אלא בכל מקום ובכל זמן. חכמים תיקנו לקרא פרשת זכור בציבור בשבת שקודמת לפורים.
ולכן אם לא יכול לבוא לבית הכנסת, יש מקום לומר שיש מעלה אם יקרא בחומש בביתו, שכך יוצא מצות זכור לשיטת הסוברים שאין צריך לקוראה מתוך ספר תורה ובציבור דווקא. ויקיים מצות זכירה בשעה שקבעו חז"ל סמוך לפורים.
וראוי שאחר כך כששומע ביום הפורים קריאת פרשת "ויבא עמלק", יכוון לצאת ידי חובת קריאת 'זכור', כדי לצאת ידי השיטות שחובת קריאת זכור מתוך ספר תורה ובציבור, מדאורייתא.
וכמו כן ראוי לו לכוון לצאת ידי חובת קריאת "זכור" גם בהמשך השנה בחודש אלול בפרשת כי תצא, כשקוראים בבית הכנסת פרשת "זכור". וזאת מכיון, שיש הסוברים שאין יוצאים ידי חובה בפרשת ויבא עמלק וצריך לקרא דווקא את פרשת זכור כלשונה.
וכמובן שלא יסמוך על זה לבד, ויכוון גם ביום הפורים בשמיעת פרשת "ויבא עמלק", שמא עד שיגיע חודש אלול, ישכח לכוון כשקוראים פרשת "זכור" בפרשת כי תצא.
👈נשים - אינן חייבות בפרשת זכור לרוב השיטות. וברוב המקומות בעבר לא נהגו נשים לשמוע פרשת זכור. בשנים האחרונות הנשים החמירו על עצמן, ונהגו נשים רבות לשמוע. ולכך במקרה ולא יכלו לשמוע, אינן צריכות להחמיר להשלים את זה בזמן אחר.
