בגמרא מבואר, שאסור לעשות מלאכה ביום שישי משעת המנחה והלאה.
חלקו הראשונים, האם מדובר במנחה קטנה בשעה תשיעית ומחצה, או שמדובר במנחה קטנה בשעה שישית ומחצה.
בשולחן ערוך הביא את שתי הדעות. ובמשנה ברורה פסק על פי האחרונים, שהמיקל לעשות מלאכה עד שעה תשיעית ומחצה לא הפסיד.
👈 לשונו של השולחן ערוך הרב - "אסרו חכמים לעשות מלאכה בערב שבת וערב יום טוב מן המנחה ולמעלה, וכל העושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה, שמה שמרוויח בה מפסיד כנגד זה ממקום אחר, אבל אין עונשין אותו עליה לא נדוי ולא מכות מרדות כדרך שעושין לעובר על דברי חכמים, לפי שלא החמירו כל כך באיסור זה. ומכל מקום גוערין בו ומבטלין אותו מלעשותה בעל כרחו. יש אומרים שאיסור זה הוא מן מנחה גדולה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ואילך ויש אומרים שהוא ממנחה קטנה דהיינו מתשעה ומחצה ואילך. ולענין הלכה המיקל בדברי סופרים לא הפסיד הברכה".
בימים עברו דרך אנשי מעשה היה לצום בערב שבת ביום שישי, כדי שייכנס לשבת כשהוא תאב לאכול סעודת שבת ויקיים מצוות עונג שבת בהידור. ומעיקר הדין מותר לעשות כן לכתחילה.
אמנם יש שכתבו, שאין כדאי לעשות כן, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה. ובפרט בימינו שאין כל כך רגילים בתעניות, ואין צריך להם כדי להגביר התיאבון.
ולכן יימנע מלעשות כך, אם לא שיודע בעצמו שלולי שיצום, לא יאכל סעודת שבת לתיאבון.
אם קיבל על עצמו תענית בערב שבת ביום שישי – דעת השולחן ערוך, שמשלים תעניתו עד צאת הכוכבים. ודעת הרמ"א שמשלים רק עד אחר תפילת ערבית, גם אם התפלל קודם שקיעת החמה אחר פלג המנחה.
👈ועל כל פנים, כדאי לו לאדם למעט במאכלו ביום שישי, כדי שייכנס לשבת כשהוא תאב, ויקיים מצוות סעודת שבת עונג שבת וכבוד שבת בהידור רב.
וכלשונו הזהב של בעל הערוך השולחן: "וראוי לכל ירא אלקים שבימות החורף שהימים קצרים לא יאכל שום סעודה בערב שבת רק טעימות בעלמא, וגם בימי הקיץ יאכל סעודה קטנה בבוקר, כללו של דבר החכם עיניו בראש וכבוד שבת גדול מאד מאד".
כשחל יום הפורים ביום ששי, מתי הוא הזמן הראוי ביותר לקבוע את סעודת יום הפורים?
תשובה:
יש חיוב מדברי חכמים לאכול סעודה ביום הפורים [וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (ראה רמב"ם נדרים פרק ג הלכה ט)].
בכל יום שישי ישנה מצוה להימנע מלאכול מתשע שעות ולמעלה [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה], כדי שיאכל סעודת שבת כשהוא תאב לאכול.
ולכן, אם חל פורים ביום שישי, המהודר ביותר הוא שיתחיל את הסעודה לפני חצות היום.
אמנם לכתחילה יכול הוא להתחיל את הסעודה אחר חצות, בזמן מספיק שיודע ומשער שיוכל לסיים את עיקר הסעודה עד סמוך למנחה קטנה [בשנה זו תשפ"ה, היינו קודם 14:48 באופק בני ברק].
בדיעבד, גם אם נמשך היום ולא התחיל סעודתו עד שהגיע זמן הסמוך למנחה, ואף מאוחר מכך אחר זמן מנחה קטנה עד סמוך לחשיכה, יכול להתחיל לאכול סעודת פורים גם בזמן זה.
👈אך בכל מקרה, בין אם התחיל מוקדם, ובין אם התחיל מאוחר אחר זמן מנחה קטנה, לא ימעט בסעודתו ולא יקצר בה לשם כך. אלא יאכל סעודת פורים ככל שנה, בשמחה ובטוב לבב, ויכול לאכול גם עד שתחשך, כיון שזו המצווה המוטלת עליו כעת. ואם על ידי הידור בזמני אכילת הסעודה יתבטל משמחת פורים ולא יאכל וישמח כראוי, נמצא חומרו קולו, שכל זה שאין לאכול בערב שבת מתשע שעות ולמעלה אינו אלא מצוה בעלמא ולא מעיקר הדין.
כמו כן, כל פרטי הדינים ביחס לשעת הסעודה, היינו רק לתכנון זמני הסעודה, אבל אחר שכבר יושב ואוכל, אינו צריך לשים ליבו לזמני היום, אלא יאכל לשמחה ובטוב לבב, ואף אם יימשך בסעודה עד שתחשך.
רק שבכהאי גוונא שאכל עד שתחשך, לאחר מכן בשבת קודש, ימתין עד שיוכל לאכול סעודת שבת בתענוג ולשובע.
האם מותר להדליק נרות שבת מנר לנר, באופן ישיר, או על ידי גפרור?
תשובה:
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית באופן ישיר ללא קיסם - מותרת.
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – חלקו הראשונים בדבר.
השולחן ערוך פסק לאסור. והרמ"א פסק להתיר.
אמנם במשנה ברורה פסק, שאף לדברי הרמ"א, יש להחמיר ולאסור בהדלקה על ידי קיסם.
לכך הלכה למעשה, הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – יש לאסור
