מלאכה בערב שבת

זמן איסור מלאכה בערב שבת – דברי הגמרא

מבוא במשנה (פסחים נ א): מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות – עושין, מקום שנהגו שלא לעשות – אין עושין.

הגמרא שואלת (שם נ ב): מאי איריא ערבי פסחים (דקתני עד חצות במנהגא, מכלל דמחצות ולהלן אסור, ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא, הא כל ערבי ימים טובים אסירי. רש"י), אפילו ערבי שבתות וערבי ימים טובים נמי, דתניא, העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומתרצת הגמרא שני תירוצים: התם מן המנחה (תשע שעות ומחצה. רש"י) ולמעלה הוא דאסור, סמוך למנחה (קודם לכן. רש"י) לא, הכא מחצות. אי נמי, התם סימן ברכה הוא דלא חזי, אבל שמותי לא משמתינן ליה, הכא שמותי נמי משמתינן ליה.

מסיימת הגמרא: גופא. העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה, ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב ובמוצאי יום הכפורים, ובכל מקום שיש שם נידנוד עבירה, לאתויי תענית ציבור – אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מדברי גמרא זו נראה, שבשבת בשונה מערבי פסחים, זמן איסור עשיית המלאכה תלוי בין תירוצי הגמרא. לתירוץ הראשון, בשבת האיסור חל מן המנחה ולמעלה, ולא מחצות. ולתירוץ השני, זמן האיסור בשבת וערבי פסחים שווה הוא, רק שונה הוא בחומרתו.

זמן איסור מלאכה בערב שבת – דברי הגמרא

כפי איזה תירוץ בגמרא נקטינן להלכה. נסקור בקצרה את דברי הראשונים בעניין זה.

ראה את דברי המאירי כאן (פסחים נ ב) שנקט כשני התירוצים.

וכן ראה בדברי הבית יוסף להלן (או"ח סימן תסח), שהביא את דברי הרמב"ם (יום טוב פרק ח הלכה יז), שנקט אף הוא את שני תירוצי הגמרא להלכה.

בהמשך כותב (שם) הבית יוסף על דברי הטור הסבר לכך שנקטינן כשני התירוצים: וכתב רבינו כתרי שינויי דאמרינן בגמרא משום דלישנא דאי נמי זה וזה משמע.

וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (שם תסח א). וכן נקט בשולחן ערוך הרב (או"ח רנא א)[1].

נמצא אם כן הלכה למעשה, שנקטינן כשני תירוצי הגמרא, בערבי שבתות אסרינן לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה ולא רואה בזה סימן ברכה. ובערבי פסחים אסרינן לעשות מלאכה מחצות היום ומשמתינן ליה.

זמן איסור מלאכה בערב שבת – דברי הראשונים

מהו זמן מנחה ולמעלה שמבואר בתירוץ הראשון של הגמרא, האם מדובר במנחה גדולה או במנחה קטנה.

רש"י (על הסוגיא הנ"ל) מפרש, שמדובר בסמוך למנחה קטנה, וזה מתשע שעות והלאה.

ראה בבית יוסף הביא את דברי הרא"ם מפרשני רש"י על התורה, מה שכתב לבאר את דברי רש"י שכוונתו לשעה תשע ומחצה: וממה"ר אליהו מזרחי ז"ל נראה שהיה גורס בדברי רש"י מן המנחה, ט' שעות ומחצה, שכתב בחידושיו לסמ"ג בהלכות פסח (ביאורי הרא"מ על הסמ"ג לאווין עה) אהא דקאמר שאסור לעשות מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, במנחה קטנה איירי, דאי בגדולה הא דמשני תלמודא אי מהתם הוה אמינא מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי הכא מחצות, היינו סמוך למנחה היינו חצות, והוה ליה למימר הכא סמוך למנחה נמי אסור כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (צט ב). וכן פירש רש"י בהדיא מן המנחה ט' שעות ומחצה ומהכא דייק לה עכ"ל.[2]

לעומת זאת בראשונים אחרים פירשו שמדובר במנחה גדולה בחצי היום, ולא במנחה קטנה בשעה התשיעית של היום.

ראה בדברי המרדכי (פסחים רמז תרג) בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג: רבינו מאיר לא מיחה לכתוב בערב שבת לאחר חצות כי אמר במלאכת שמים הוא עוסק אבל סופרים שכותבים בשביל שכירות אין להם לכתוב לעולם מחצות ואילך כדאיתא ריש פ' מקום שנהגו, הפותח מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומנחה רצה לומר מנחה גדולה זהו חצי היום.

וכן הביא התשב"ץ קטן (סימן צ) בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג: ואומר שמותר לכתוב שאלות ותשובות וכיוצא בהן שהאדם כותב לעצמו ביום ו' ואפי' לאחר חצות. לפי שהיא מלאכת שמים. אבל סופרים שכותבים בשכר אין להם לכתוב לאחר חצי היום כדאיתא בפסחים (נ א) העושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומנחה רוצה לומר מנחה גדולה מו' שעות ומחצה.

וכתב הבית יוסף בטעמו של המהר"ם מרוטנבורג ותלמידיו: ונראה לי שטעמו מדמקשינן בגמרא מאי איריא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי ימים טובים נמי ומשני התם מן המנחה ולמעלה אסור סמוך למנחה שרי הכא מחצות, משמע שאין הפרש בין ערבי פסחים לערבי שבתות אלא שיעור סמוך למנחה דהיינו חצי שעה כמו סמוך למנחה דפרק ערבי פסחים (פסחים צט ב)[3].

מסביר הבית יוסף גם את דעת רש"י החולקת על המהר"ם מרוטנבורג: אבל רש"י פירש בפרק מקום שנהגו מן המנחה, ט' שעות. סמוך למנחה, קודם לכן. ונראה לי שטעמו, משום דאי כדברי הר"מ, משום חצי שעה חילוק שיש ביניהם לא הוה שביק מלמיתני בהו חצות.

מלאכה ביום שישי – דברי הפוסקים

כתב הטור: העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה.

הטור במקרה זה פסק כדברי המהר"ם מרוטנבורג ותלמידיו שמדובר במנחה גדולה. ודלא כרש"י שמדובר במנחה קטנה.

בשולחן ערוך (או"ח רנא א) הביא את שתי הדעות ולא הכריע בדבר: העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה. יש מפרשים, מנחה גדולה. ויש מפרשים, מנחה קטנה.

ובמשנה ברורה כתב: והסומך על המקילין לא הפסיד. היינו, שאפשר להקל ולעשות מלאכה עד שעה תשיעית, כדברי רש"י.

דברי המשנה ברורה נכתבו בעקבות המגן אברהם (ס"ק ד) שהסיק מכמה ראיות כדברי רש"י[4]. וכן ראה בדברי הט"ז (ס"ק א), ובמשבצות זהב (שם).

[1] ראה עוד בדברי המגיד משנה (הלכות יום טוב פרק ח הלכה יז). וכן ראה עוד ביאור הלכה (רנא ריש ד"ה העושה מלאכה)

[2] הבית יוסף מניח עוד אפשרות שרש"י כיוון בדווקא לשעה תשיעית ולא לשעה תשע ומחצה: ומכל מקום איכא למידק אמאי פירש רש"י מן המנחה ט' שעות והרי זמן מנחה קטנה לא הוי אלא מט' שעות ומחצה ולמעלה וזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה הוא דהויא כדאיתא בריש פרק תפלת השחר (ברכות כו ב). ושמא יש לומר דמשמע ליה דכי היכי דבערבי פסחים אסור במלאכה חצי שעה קודם מנחה הכי נמי בערבי שבתות אסור חצי שעה קודם מנחה דלא מפלגינן בינייהו בהכי ומסתיין לפלוגי ולומר שזה משעת מנחה גדולה וזה משעת מנחה קטנה.

[3] בגר"א מוסיף סברא נוספת לכך שמדובר בשעה שישית ולא תשיעית: ועוד, מאי ס"ד דמקשה בין חצות למנחה קטנה רחוק מאוד.

[4] הגמרא במסכת שבת (לה ב) מביאה ברייתא שבערב שבת היו תוקעים שש תקיעות קודם השבת.

וכתב הטור (או"ח רנו): שש תקיעות תוקעין בערב שבת במקום גבוה כדי שישמעו כולם. תקיעה ראשונה נמנעו אותן שבשדות מלעשות מלאכתן ואין הקרובים רשאים ליכנס עד שיכנסו גם הרחוקים ויכנסו כולם ביחד ועדיין החניות פתוחות והתריסין מונחין התחילו לתקוע תקיעה שנייה נסתלקו התריסין וננעלו החניות ועדיין החמין והקדרות רותחין על גבי הכירה התחילו לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליקו הנרות שהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור תוקע ומריע ותוקע ושובת כתב הרמב"ם ז"ל (שבת פרק ה הלכה כ), תקיעה ראשונה תוקע במנחה ושלישית סמוך לשקיעת החמה.

וכתב המגן אברהם (סימן רנא ס"ק ד): היינו בשש ומחצה. וצ"ע דאמרינן בגמרא (דף לה) תקיעה שניה הייתה להבטיל העיר ממלאכה וחניותיה. והטור כתב סימן רנ"ו תקיעה ראשונה היתה במנחה, ואפילו את"ל דהיתה במנחה גדולה מכל מקום שניה היתה הרבה אחר מנחה גדולה ש"מ שהיו עושין אח"כ… ומכל מקום קושיא ראשונה במקומה עומדת מ"ד מנחה גדולה. לכן נ"ל כמאן דאמר מנחה קטנה.