אשה או חולה שאינן יכולים לבא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, מה יעשו?
תשובה:
לחלק מן הפוסקים - מצוה מן התורה לכל אדם לקרא פרשת זכור. החיוב אינו לקרא דווקא בשבת שקודמת לפורים, אלא בכל מקום ובכל זמן. חכמים תיקנו לקרא פרשת זכור בציבור בשבת שקודמת לפורים.
ולכן אם לא יכול לבוא לבית הכנסת, יש מקום לומר שיש מעלה אם יקרא בחומש בביתו, שכך יוצא מצות זכור לשיטת הסוברים שאין צריך לקוראה מתוך ספר תורה ובציבור דווקא. ויקיים מצות זכירה בשעה שקבעו חז"ל סמוך לפורים.
וראוי שאחר כך כששומע ביום הפורים קריאת פרשת "ויבא עמלק", יכוון לצאת ידי חובת קריאת 'זכור', כדי לצאת ידי השיטות שחובת קריאת זכור מתוך ספר תורה ובציבור, מדאורייתא.
וכמו כן ראוי לו לכוון לצאת ידי חובת קריאת "זכור" גם בהמשך השנה בחודש אלול בפרשת כי תצא, כשקוראים בבית הכנסת פרשת "זכור". וזאת מכיון, שיש הסוברים שאין יוצאים ידי חובה בפרשת ויבא עמלק וצריך לקרא דווקא את פרשת זכור כלשונה.
וכמובן שלא יסמוך על זה לבד, ויכוון גם ביום הפורים בשמיעת פרשת "ויבא עמלק", שמא עד שיגיע חודש אלול, ישכח לכוון כשקוראים פרשת "זכור" בפרשת כי תצא.
👈נשים - אינן חייבות בפרשת זכור לרוב השיטות. וברוב המקומות בעבר לא נהגו נשים לשמוע פרשת זכור. בשנים האחרונות הנשים החמירו על עצמן, ונהגו נשים רבות לשמוע. ולכך במקרה ולא יכלו לשמוע, אינן צריכות להחמיר להשלים את זה בזמן אחר.
כשחל יום הפורים ביום ששי, מתי הוא הזמן הראוי ביותר לקבוע את סעודת יום הפורים?
תשובה:
יש חיוב מדברי חכמים לאכול סעודה ביום הפורים [וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (ראה רמב"ם נדרים פרק ג הלכה ט)].
בכל יום שישי ישנה מצוה להימנע מלאכול מתשע שעות ולמעלה [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה], כדי שיאכל סעודת שבת כשהוא תאב לאכול.
ולכן, אם חל פורים ביום שישי, המהודר ביותר הוא שיתחיל את הסעודה לפני חצות היום.
אמנם לכתחילה יכול הוא להתחיל את הסעודה אחר חצות, בזמן מספיק שיודע ומשער שיוכל לסיים את עיקר הסעודה עד סמוך למנחה קטנה [בשנה זו תשפ"ה, היינו קודם 14:48 באופק בני ברק].
בדיעבד, גם אם נמשך היום ולא התחיל סעודתו עד שהגיע זמן הסמוך למנחה, ואף מאוחר מכך אחר זמן מנחה קטנה עד סמוך לחשיכה, יכול להתחיל לאכול סעודת פורים גם בזמן זה.
👈אך בכל מקרה, בין אם התחיל מוקדם, ובין אם התחיל מאוחר אחר זמן מנחה קטנה, לא ימעט בסעודתו ולא יקצר בה לשם כך. אלא יאכל סעודת פורים ככל שנה, בשמחה ובטוב לבב, ויכול לאכול גם עד שתחשך, כיון שזו המצווה המוטלת עליו כעת. ואם על ידי הידור בזמני אכילת הסעודה יתבטל משמחת פורים ולא יאכל וישמח כראוי, נמצא חומרו קולו, שכל זה שאין לאכול בערב שבת מתשע שעות ולמעלה אינו אלא מצוה בעלמא ולא מעיקר הדין.
כמו כן, כל פרטי הדינים ביחס לשעת הסעודה, היינו רק לתכנון זמני הסעודה, אבל אחר שכבר יושב ואוכל, אינו צריך לשים ליבו לזמני היום, אלא יאכל לשמחה ובטוב לבב, ואף אם יימשך בסעודה עד שתחשך.
רק שבכהאי גוונא שאכל עד שתחשך, לאחר מכן בשבת קודש, ימתין עד שיוכל לאכול סעודת שבת בתענוג ולשובע.