מלאכה שאסור 'לומר' לנכרי לעשותה בשבת, האם מותר 'לרמוז' לו לעשותה בשבת?
תשובה:
כל מלאכה שאסור לומר לנכרי לעשותה בשבת, אסור גם לרמוז לו לעשותה בשבת.
למעט - אם המלאכה אינה נצרכת לישראל ביותר, ויכול להסתדר בהיתר, כגון שקורא ספר ורואה בו, רק שהחדר חשוך מעט, והוא מעדיף לקרא באור גדול יותר - במקרה כזה יכול לרמוז לנכרי שלא בדרך ציווי לעשות את המלאכה, דהיינו שאומר לנכרי, אני מתקשה לקרא את הספר, והנכרי מבין ומדליק את האור, והדבר מותר.
יש מחמירים גם בכהאי גוונא כשקורא לנכרי לביתו מבחוץ. והתירו היתר זה רק אם הנכרי גר עימו או נזדמן לביתו באקראי.
מהו המקור והטעם לאיסור אמירה לנכרי לעשות מלאכה בשבת בשביל ישראל?
תשובה:
מקור - קיימת התחבטות בראשונים האם איסור אמירה לנכרי הוא דרשה גמורה מן הכתוב לגבי חג הפסח שנאמר בו 'כל מלאכה לא יעשה בהם'. או שהכתוב הוא רק אסמכתא בעלמא, והאיסור הוא מדברי חכמים.
נראה שהלכה למעשה איסור זה הוא איסור דרבנן, והכתוב הוא אסמכתא בעלמא.
טעם - טעמו של האיסור גם הוא שנוי בדברי הראשונים. יש שכתבו שהוא משום זילות השבת, שלא תהא שבת קלה בעיני האנשים ויבואו לעשות איסור בעצמם. יש שכתבו שהוא משום הכתוב 'ממצא חפציך ודבר דבר' שלא יהא דיבורך בחול כדיבורך בשבת. ויש שרצו לומר שהוא משום איסור שליחות לנכרי, ורבנן החמירו לגבי שבת שהנכרי נעשה שליח.
נראה שהטעמים אמנם שונים אך מכוונים כולם לנהר אחד. טעם איסור אמירה לנכרי לעשות מלאכת איסור בשבת, יסודו בכך, שאסרו חז"ל לומר ולהטיל על נכרי ולשולחו לעשות מלאכות אסורות למען ישראל, מכיוון שאין זה מכבוד שבת, הדיבור וההתעסקות בעשיית איסור על ידי מישהו, אינה מכבדת את השבת, ואף מזלזלת בשבת הקדושה, וממילא אנשים עלולים לעבור בעצמם על איסורי שבת. וכבר נאמר "ממצא חפציך ודבר דבר - שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול".
כשחל יום הפורים ביום ששי, מתי הוא הזמן הראוי ביותר לקבוע את סעודת יום הפורים?
תשובה:
יש חיוב מדברי חכמים לאכול סעודה ביום הפורים [וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (ראה רמב"ם נדרים פרק ג הלכה ט)].
בכל יום שישי ישנה מצוה להימנע מלאכול מתשע שעות ולמעלה [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה], כדי שיאכל סעודת שבת כשהוא תאב לאכול.
ולכן, אם חל פורים ביום שישי, המהודר ביותר הוא שיתחיל את הסעודה לפני חצות היום.
אמנם לכתחילה יכול הוא להתחיל את הסעודה אחר חצות, בזמן מספיק שיודע ומשער שיוכל לסיים את עיקר הסעודה עד סמוך למנחה קטנה [בשנה זו תשפ"ה, היינו קודם 14:48 באופק בני ברק].
בדיעבד, גם אם נמשך היום ולא התחיל סעודתו עד שהגיע זמן הסמוך למנחה, ואף מאוחר מכך אחר זמן מנחה קטנה עד סמוך לחשיכה, יכול להתחיל לאכול סעודת פורים גם בזמן זה.
👈אך בכל מקרה, בין אם התחיל מוקדם, ובין אם התחיל מאוחר אחר זמן מנחה קטנה, לא ימעט בסעודתו ולא יקצר בה לשם כך. אלא יאכל סעודת פורים ככל שנה, בשמחה ובטוב לבב, ויכול לאכול גם עד שתחשך, כיון שזו המצווה המוטלת עליו כעת. ואם על ידי הידור בזמני אכילת הסעודה יתבטל משמחת פורים ולא יאכל וישמח כראוי, נמצא חומרו קולו, שכל זה שאין לאכול בערב שבת מתשע שעות ולמעלה אינו אלא מצוה בעלמא ולא מעיקר הדין.
כמו כן, כל פרטי הדינים ביחס לשעת הסעודה, היינו רק לתכנון זמני הסעודה, אבל אחר שכבר יושב ואוכל, אינו צריך לשים ליבו לזמני היום, אלא יאכל לשמחה ובטוב לבב, ואף אם יימשך בסעודה עד שתחשך.
רק שבכהאי גוונא שאכל עד שתחשך, לאחר מכן בשבת קודש, ימתין עד שיוכל לאכול סעודת שבת בתענוג ולשובע.
האם מותר להשתמש בשבת בשעון חול לצורך משחק, כאשר כל שחקן עושה פעולה שקצובה בזמן שהחול יורד לצד אחד?
תשובה:
חז"ל אסרו למדוד שום דבר בשבת בין ביד בין בכלי מדידה, מפני שהוא מעשה חול וזלזול בשבת. אם לא שנעשה לצורך מצוה.
בשעון חול מותר להשתמש בשבת, הגם שעל ידו אפשר למדוד את הזמן, וזאת מאחר שאין צורך לעשות פעולת מדידה, אלא השעון מוכן ועומד מערב שבת, והמדידה נעשית מאליה.
ועל פי זה, שעון חול של משחק, צריך היה להיות אסור לשימוש בשבת, כיון שיש צורך לעשות מעשה מדידה בכדי למדוד את הזמן.
אלא, שכל זה הוא דווקא בשעון חול שיש בו קוים ויש צורך למדוד לפי מצב החול הנמדד על ידי הקוים את הזמן החולף. אבל בשעונים המצויים היום במשחקים, אין מעשה של מדידה ממש, אלא רק כשהחול מועבר מהחלק העליון לחלק התחתון, ידוע שעבר פרק זמן ידוע. ואת זה לצורך משחק נראה שיש להתיר מכמה טעמים המבוארים להלן בתשובה בארוכה.
פעמים רבות בכניסת השבת, נשארת לי ערימה גדולה של כביסה בסלון. האם מותר לי לקפל אותה לארון בשבת?
תשובה:
לגבי איסור מתקן כלי בשבת - אם מדובר בקיפול רגיל, שלא לפי סימני הבגד שהיו בו, או שהבגד הינו ללא סימני קיפול – אין זה תיקון כלי, ומותר לקפל בשבת.
לגבי איסור הכנה משבת לחול - אם עושה זאת לצורך השבת, כגון שמפריע לו שהבגדים מפוזרים בבית – הקיפול מותר.
אך אם עושה זאת לצורך אחר השבת, כגון שאינו צריך שיהיו בארון כעת, כיון שהוא הולך מן הבית מיד אחרי הקיפול – הקיפול אסור.
כשהתירו אמירה לנכרי בשבת - האם יש לתת לנכרי שכר עבור מלאכתו?
תשובה:
כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מן התורה. או כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן, כגון לצורך קטן, או חולה קצת, או צורך הרבה - התירו אמירה ממש, ולא רק לרמוז לו.
ובמקרים אלו אין צורך לתת לנכרי דבר מה, עבור המלאכה שעושה [אלא אם כן יודעים שעושה זאת על דעת לקבל טובת הנאה, שבזה צריך לתת לו, שהרי אסור להטעות גוי ולא לגנוב דעתו. ראה שולחן ערוך (חו"מ סימן שמח סעיף ב) ובנושאי כלי השולחן ערוך שם].
במקרים שלא הותרה בהם אמירה מפורשת לנכרי, אלא רק רמיזה, כגון במקרה שהנכרי עושה מלאכה שלא נהנה הישראל בגופו מהמלאכה, שרק מוסיף תוספת אורה, או שרק מתקן מעט את האור הקיים. ויש שהתירו גם כשיש אור בחדר שמפריע לישון לומר לגוי דרך סיפור שרוצים לישון בחדר והאור מפריע לישון והוא יבין ויכבה. או כשהאור של הבוילר או התנור דולק וחושש מכך, יכול לגרום שנכרי יכבה דרך סיפור - בכל זה התירו לומר לנכרי בדרך רמז, שאומר לנכרי בדרך סיפור "איני יכול לקרוא לאור הנר שאין אורו יפה", ומבין הנכרי שיש לתקן את הנר.
ובמקרים אלו שאין היתר אמירה, אלא רק היתר לרמוז לנכרי דרך סיפור, יש צורך לתת לנכרי דבר מה עבור מלאכתו, ובזה נחשב שהגוי עושה את המלאכה לעצמו עבור השכר שנותנים לו. ואם לא נותנים לו דבר מה עבור מלאכתו, צריכים למחות בו שלא יעשה מלאכה עבור ישראל.
האם מותר לומר או לרמוז לקטן לעשות מלאכה האסורה בשבת?
תשובה:
אין לבקש או לרמוז לקטן לעשות מלאכה בשבת, ואפילו אם הקטן פחות מגיל חינוך.
גם קטן שאין מבקשים ממנו, והוא עושה את המלאכה בעצמו, אך הוא יודע וחש, שנוח לו לאב שתיעשה מלאכה זו על ידו - הדבר אסור, ויש למנוע מן הקטן לעשות זאת.
רק אם הקטנים עושים את המלאכה לפי תומם ועל דעת עצמם בלבד - מותר לגדול להנות מכך.
אם מדובר בילד קטן מאוד, שאין בו דעה כלל, לא לעשות לדעת עצמו ולא לעשות לדעת אביו, ורוצים להעמידו קרוב למתג החשמל, כדי שיכבה את האור בתנועות ידיו - יש להחמיר ולא לעשות זאת.
האם מותר להדליק נרות שבת מנר לנר, באופן ישיר, או על ידי גפרור?
תשובה:
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית באופן ישיר ללא קיסם - מותרת.
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – חלקו הראשונים בדבר.
השולחן ערוך פסק לאסור. והרמ"א פסק להתיר.
אמנם במשנה ברורה פסק, שאף לדברי הרמ"א, יש להחמיר ולאסור בהדלקה על ידי קיסם.
לכך הלכה למעשה, הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – יש לאסור
לכתחילה ראוי לכבס עד יום חמישי, ואולי אף ראוי לכבס ביום חמישי עצמו בדווקא לכבוד שבת קודש.אך מותר בוודאי לכבס גם ביום שישי, משום שבימינו הטרחה מועטה בכיבוס