לכתחילה יש להדליק מיד בשקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, והוא כחצי שעה לאחר השקיעה.
אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול לאחר ולהדליק גם אחרי שכלתה רגל מן השוק, כל עוד אנשים מסתובבים ברחוב, ובברכה.
בשעת הדחק, אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול להקדים ולהדליק גם קודם שקיעת החמה, מפלג המנחה ומעלה, ובברכה.
מי שלא הדליק לילה אחד נרות חנוכה, אין לו יותר תשלומים בלילות הבאים, וממשיך להדליק בימים הבאים כשאר האנשים.
מהי שקיעת החמה לגבי הדלקת נרות חנוכה - ראה בתשובה נפרדת.
מה הדין לגבי הדלקת נרות בערב שבת ובמוצאי שבת - ראה בתשובה נפרדת.
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה - האם יכול להתפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה, או אחרי הדלקת נרות החנוכה?
תשובה:
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה, לכתחילה יקפיד להתפלל תפילת מנחה קודם פלג המנחה. ואף אם יפסיד על ידי כך תפלה בציבור.
בשעת הדחק, יכול להתפלל תפילת מנחה גם אחרי פלג המנחה. אך יקפיד להתפלל לפני הדלקת נרות החנוכה.
בדיעבד, אם שכח והדליק נרות חנוכה לפני שהתפלל מנחה, יתפלל מנחה אחר ההדלקה.
בערב שבת - לכתחילה יתפלל תפילת מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה. ובדיעבד, כשלא התפלל, או כשאין לו מקום להתפלל, ידליק נרות חנוכה לפני תפלת מנחה, ולא יפסיד תפלה בציבור בשביל מעלת ההדלקה לפני מנחה.
כשהתירו אמירה לנכרי בשבת - האם יש לתת לנכרי שכר עבור מלאכתו?
תשובה:
כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מן התורה. או כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן, כגון לצורך קטן, או חולה קצת, או צורך הרבה - התירו אמירה ממש, ולא רק לרמוז לו.
ובמקרים אלו אין צורך לתת לנכרי דבר מה, עבור המלאכה שעושה [אלא אם כן יודעים שעושה זאת על דעת לקבל טובת הנאה, שבזה צריך לתת לו, שהרי אסור להטעות גוי ולא לגנוב דעתו. ראה שולחן ערוך (חו"מ סימן שמח סעיף ב) ובנושאי כלי השולחן ערוך שם].
במקרים שלא הותרה בהם אמירה מפורשת לנכרי, אלא רק רמיזה, כגון במקרה שהנכרי עושה מלאכה שלא נהנה הישראל בגופו מהמלאכה, שרק מוסיף תוספת אורה, או שרק מתקן מעט את האור הקיים. ויש שהתירו גם כשיש אור בחדר שמפריע לישון לומר לגוי דרך סיפור שרוצים לישון בחדר והאור מפריע לישון והוא יבין ויכבה. או כשהאור של הבוילר או התנור דולק וחושש מכך, יכול לגרום שנכרי יכבה דרך סיפור - בכל זה התירו לומר לנכרי בדרך רמז, שאומר לנכרי בדרך סיפור "איני יכול לקרוא לאור הנר שאין אורו יפה", ומבין הנכרי שיש לתקן את הנר.
ובמקרים אלו שאין היתר אמירה, אלא רק היתר לרמוז לנכרי דרך סיפור, יש צורך לתת לנכרי דבר מה עבור מלאכתו, ובזה נחשב שהגוי עושה את המלאכה לעצמו עבור השכר שנותנים לו. ואם לא נותנים לו דבר מה עבור מלאכתו, צריכים למחות בו שלא יעשה מלאכה עבור ישראל.
האם יש ענין לאכול סעודות בימי החנוכה. ומה המקור והטעם לכך?
תשובה:
השולחן ערוך סובר - שסעודות ימי החנוכה הינן רשות בלבד, ואין כל חיוב או מצוה לעשותן, משום שהחג נתקן בעיקר להלל והודאה, ולא למשתה ושמחה.
הרמ"א סובר - שיש מצווה בריבוי הסעודות בימי החנוכה. ראשית, לזכר חנוכת המזבח שהייתה בימים אלו. ועוד, כיון שאומרים בסעודות אלו בימי החנוכה שירות ותשבחות לה' על הנס שאירע, לכן ודאי סעודות אלו חשובות סעודות מצווה.
יש נוהגין לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, לזכר הנס שהאכילה יהודית את האויב.
מעיקר הדין די בכך שיתעטף בטלית על גופו, כדרך שהטלית מונחת בשעת התפלה על גופו, כששתי הכנפות הקדמיות לפניו, ושתי הכנפות האחוריות לאחוריו, שיהא מסובב במצוות.
ונכון להדר מיד אחר שמברך על הטלית, שיכסה ראשו בטלית כעיטוף ישמעאלי, ויהיה מונח עליו כך כדי הילוך ארבע אמות.
לאחר שעשה כן, שכיסה ראשו כעיטוף ישמעאלי כדי הילוך ארבע אמות, יפשוט הטלית ויניחנה על גופו.
דרך עיטוף ישמעאלי, שיכסה ראשו וגופו בטלית, כשהטלית מכסה את גופו עד החזה, ונוטל כנפות שבצדו הימני ומניחו על כתפו השמאלי, וכך הוא עוטף בו את פיו עם הטלית. וישאר כך כדי הילוך ארבע אמות. ואחר כך ישליך גם את הכנפות שבצדו השמאלי וישליכם לאחוריו, כך שיהו כל הכנפות על כתף שמאל, ויישאר כך כדי הילוך ארבע אמות. ואחר כך פושט את הטלית ומשלשלה על גופו כדרך שלובשים אותה כל התפלה. וכל משך זמן העיטוף לא ישוח, עד שיסיים לעשות העיטוף לגמרי.
כל זה שעוטף ראשו כישמעאלי, הוא הידור שנהגו כן, אך מעיקר הדין מקיים המצוה בלא עיטוף ישמעאלי. וכנ"ל.
מנהג בני עדות המזרח, לעטוף בתחילה את הראש ללא עיטוף הגוף, ושמטיל כל כנפות הטלית על כתף שמאל, ואחר כך משלשלים את הטלית על הגוף, ולנוהג כן יש להיזהר שלא יפסיק בדיבור עד שישלשל את הטלית על גופו.
בטלית קטן - אין דרך לעטוף גם גופו וגם את ראשו, כי היא אינה רחבה מספיק, ואי אפשר לעשות בה העיטוף. ולכן מברך עליה על מצות ציצית.
ואם היא רחבה מספיק כדי להתעטף בה, יעשה בה עיטוף, ויכול לברך עליה להתעטף בציצית.
כשלובש טלית קטן ומיד אחריה לובש טלית גדול ללא הפסק גדול, לא יברך על הטלית קטן כלל. וכמבואר בתשובה אחרת.
האם מותר לומר או לרמוז לקטן לעשות מלאכה האסורה בשבת?
תשובה:
אין לבקש או לרמוז לקטן לעשות מלאכה בשבת, ואפילו אם הקטן פחות מגיל חינוך.
גם קטן שאין מבקשים ממנו, והוא עושה את המלאכה בעצמו, אך הוא יודע וחש, שנוח לו לאב שתיעשה מלאכה זו על ידו - הדבר אסור, ויש למנוע מן הקטן לעשות זאת.
רק אם הקטנים עושים את המלאכה לפי תומם ועל דעת עצמם בלבד - מותר לגדול להנות מכך.
אם מדובר בילד קטן מאוד, שאין בו דעה כלל, לא לעשות לדעת עצמו ולא לעשות לדעת אביו, ורוצים להעמידו קרוב למתג החשמל, כדי שיכבה את האור בתנועות ידיו - יש להחמיר ולא לעשות זאת.
אדם שלובש בבגד שיש בו ארבע כנפות, חייב להטיל בו ציצית בארבע כנפותיו.
אך אין חיוב מן התורה ללבוש בגד שיש בו ארבע כנפות בכדי להתחייב בציצית.
אמנם רצון התורה הוא שאדם יהיה לבוש בציצית כל היום. ולכן נהגו ישראל ללבוש בגד בן ארבע כנפות בכדי להתחייב בציצית. ואף הוסיפו והנהיגו סלסול בעצמם שלא ללכת ארבע אמות בלא ציצית. וכך טוב ונכון לעשות.
לגבי לבישת ציצית בלילה - ראה כאן.
לגבי לבישת ציצית בשעת התפלה - ראה כאן.
אדם שלבוש ציצית מבעוד יום, ומגיע עת ערב, יש הידור שלא להסיר את הציצית בלילה, וכל עוד הוא לבוש בה עד הסירו את בגדיו בשינה, מקיים מצות ציצית.
אדם שלא היה לבוש ציצית בלילה, ורוצה להתלבש שוב בלילה, אין הידור ללבוש ציצית שוב, כיון שלילה אינו זמן ציצית. אמנם אם לבש את הציצית בלילה, מקיים בזה מצות ציצית, לדעת חלק מן הראשונים.
אף שמקיים מצוות ציצית בזה, מכל מקום אין צורך להדר וללבוש מחדש ציצית בלילה, כיון שלילה אינו זמן ציצית.
ולכך, בעידנא דריתחא שנענשים כשלא מקיימים מצות עשה, אינו נענש אם לא לבש ציצית בלילה.
האם מותר להדליק נרות שבת מנר לנר, באופן ישיר, או על ידי גפרור?
תשובה:
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית באופן ישיר ללא קיסם - מותרת.
הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – חלקו הראשונים בדבר.
השולחן ערוך פסק לאסור. והרמ"א פסק להתיר.
אמנם במשנה ברורה פסק, שאף לדברי הרמ"א, יש להחמיר ולאסור בהדלקה על ידי קיסם.
לכך הלכה למעשה, הדלקת נרות שבת מנר לנר הנעשית על ידי קיסם – יש לאסור
