קיצור הלכות חנוכה

הדלקת הנרות

מקום ההדלקה

נר חנוכה, אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו בפתח הבית מבחוץ. ואם יש חצר לפני הבית והיא פונה לרשות הרבים, מניחו על פתח החצר מבחוץ.

אם דר בעלייה ואין לו פתח פתוח לחצר או לרשות הרבים, מניח בחלון הצופה לרשות הרבים. ואם יש לו פתח פתוח לחצר או לרשות הרבים, מניחו שם[1].

אם העלייה גבוהה מעשרים אמה, יש אומרים שיניחנו בחלון אם פונה לבתים אחרים. ויש אומרים שיניחו בפתח ביתו[2].

אם דר בעליה ואין לו פתח פתוח לחצר או לרשות הרבים וגם חלונו אינו פונה לרשות הרבים, ידליק בתוך ביתו.

חשד

מי שיש לו שני פתחים לביתו משני רוחות, צריך להדליק בשניהם, ומברך באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה. ואם שני הפתחים ברוח אחד מדליק באחד מהם[3].

והמדליקים בחלונות הבתים ויש לביתם שתי רוחות, מדליקים ברוח אחד ודיים[4].

הדלקה בפתח הבית

מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם הניח מימין יצא[5]. ואם אין מזוזה בפתח, מניחה בימין[6].

ואם מניחו בחלל הפתח ממש יניחנו בחציו של הפתח מצד שמאל. וראוי להחמיר גם בזה להניח הנרות בקצה הסמוך לכותל[7].

גובה ההדלקה

מניחו למעלה משלשה טפחים. ואם הניחו למטה משלשה טפחים, בדיעבד יצא[8].

ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים. ואם הניחה למעלה מעשרה טפחים, יצא[9].

כל זה כשמניח בפתח לרשות הרבים, אך אם דר בעליה, מניח בחלון ביתו אפילו אם החלון גבוה מעשרה טפחים מקרקעית העלייה, ואם יש לו חלון למטה מעשרה טפחים מקרקעית העלייה, יניחנו בחלון זה[10].

הניחה למעלה מעשרים אמה, לא יצא וצריך לחזור ולברך, ולא מועיל מה שמעבירה למטה מעשרים אמה אחר שהדליקה[11].

ולכך אם ביתו גבוה מעשרים אמה, ואינו יכול לקיים ההדלקה בחלון ביתו, אם חלון ביתו פונה לבתים אחרים שגובהם כגובה ביתו, יש אומרים שידליק בחלון ביתו[12]. ויש אומרים שיניח בפתח ביתו אף שאינו פונה לרשות הרבים. ואם חלון ביתו אינו פונה לבתים אחרים שגובהם כגובה ביתו, יניח בפתח ביתו אף שאינו פונה לרשות הרבים[13].

מקום הנרות במנורה

יכולים שני בני אדם להדליק במנורה אחת זה בקצה זה וזה בקצה זה, שעל ידי שמדליקים בשתי קצוותיה ניכר גם אחר ההדלקה שלא הדליקם אדם אחד[14].

לכתחילה לא ידליק במנורה שאין הנרות נמצאים בה בשורה אחת[15].

זמן ההדלקה

יש אומרים שזמן הדלקת הנרות בצאת הכוכבים. ויש אומרים שהוא בשקיעת החמה [ולא ידליק בזמן שקיעה ממש אלא כמה דקות אחריה][16].

המדליקים בצאת הכוכבים, יתפללו ערבית קודם ויכינו את הנרות קודם מעריב, כדי שיוכלו להדליק מיד אחר התפלה, ואם על ידי שיתפללו ערבית יעבור חצי שעה מצאת הכוכבים, עדיף שיתפללו אחר ההדלקה[17].

יש מקום להחמיר להדליק בשקיעת החמה וליתן שמן כשיעור שידלק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. וכן ראוי שאם כבו הנרות קודם השקיעה ישוב וידליקם אחר כך.

בשעת הדחק יכול להקדים ולהדליק בברכה מפלג המנחה, ובלבד שיתן בה שמן שידלק כשיעור חצי שעה אחר השקיעה[18].

שכח או הזיד ולא הדליק בזמן, מדליק והולך עד חצי שעה אחר הזמן[19].

ובדיעבד אם לא הדליק בזמן, מדליק כל הלילה עד עמוד השחר, ובברכה. והיינו דווקא אם בני הבית ניעורים, אבל אם הם ישנים נכון שיעיר אחד או שניים מהם משנתן וידליק בברכה. ואם אין לו אנשים בביתו כלל, אם הוא מדליק בשעה שעדיין מסתובבים אנשים בחוץ, יכול להדליק בברכה, ואם כבר מאוחר בלילה ואין אנשים המסתובבים ברחובות, ידליק בלא ברכה. ויש אומרים שאף בכהאי גוונא שאין לו איש בביתו ואין איש ברחוב יכול לברך, והרוצה לנהוג כן אין מוחין בידו[20].

ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין, ובשאר הלילות ידליק כמו שאר בני אדם[21].

המדליק בתוך ביתו יכול להדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, כיון שבין כה וכה אין בהדלקתו היכר לבני רשות הרבים, אלא רק לבני ביתו[22].

חיוב ההדלקה

מעיקר הדין די שידליק רק בעל הבית נר אחד בכל לילה. המהדרין מדליקים כל אחד מבני הבית נר אחד בכל לילה. והמהדרין מן המהדרין מדליקין כל אחד מבני הבית, ובכל יום מוסיף והולך כנגד הימים הנכנסים[23].

ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקים[24].

נשים ומי שאין יכול להדליק

אשה חייבת בהדלקת נרות חנוכה. אבל אשה שבעלה מדליק אינה צריכה להדליק[25].

כשאין האיש בבית, תדליק האשה ובברכה, ולא ידליק קטן במקומו[26].

סומא אם יש לו אשה, אשתו תדליק עליו. ואם אין לו אשה, אם הוא גר עם אחרים, ישתתף עימהם בפריטי ויברכו הם ויוציאוהו. ואם הוא גר לבדו, ידליק בעצמו בלא ברכה[27].

חרש שוטה וקטן אין חייבים בהדלקה, ואם הדליקו אינם יכולים להוציא אחרים. ואפילו קטן שהגיע לגיל חינוך[28].

קטן שהגיע לחינוך, חייב בהדלקת נרות חנוכה. אבל אין חייב להיות מוסיף והולך, אלא די שידליק בכל לילה נר אחד[29].

במה מדליקין

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה באותם הפתילות[30].

שמן זית מצווה מן המובחר. ואם אין שמן זית מצוי ידליק בשמנים שאורן זך ונקי[31].

מצווה מן המובחר ליקח לפתילה צמר גפן או חוטי פשתן[32].

כשמוסיף והולך צריך שיהיה הנר הנוסף דומה לנר העיקרי[33].

גם בשבת יכול להדליק נרות חנוכה בכל השמנים והפתילות, ואפילו בשמנים ופתילות שאינם כשרים לנרות שבת. אלא שאם נותן יותר משיעור מצוותו כיון שיכול להשתמש לאורה אחר כלות הזמן חיישינן שמא יטה, ולכך לא ידליק אלא בשמנים ופתילות הכשרים לנרות שבת[34].

אבל את השמש לא ידליק בשבת אלא מן השמנים והפתילות הכשרים להדליק מהם נרות שבת[35].

להדר במנורה נרות ופתילות יפות

טוב שכל אחד יטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כוחו וכן הנרות יעשה יפה[36].

אין צריך להחליף הפתילות עד שיכלו[37].

שיעור ההדלקה

אינו צריך לתת בה שיעור שתדלק אלא עד כדי כלות זמן ההדלקה[38]. ואם מדליק בתוך ביתו, לעולם יתן כשיעור חצי שעה[39].

ולאחר מכן יכול לכבות את הנרות[40].

שמש

צריך שידליק אור בביתו נוסף על נרות החנוכה, כדי לעשות היכר שאינו משתמש לאור הנרות[41].

וכן נהגו להדליק נר נוסף מלבד נרות החנוכה, כדי שאם ישתמש לאור הנרות יהיה לאור הנוסף, והוא הנקרא 'שמש'[42].

אמנם לכתחילה אין להשתמש אצל כולם יחד כי אם לאור השמש בלבד[43], ויניחנו בריחוק קצת משאר נרות החנוכה[44].

ונוהגים שלא לעשות את השמש כשאר הנרות, אלא מניח את הנר שבו הדליק הנרות לצד הנרות. ויש לעשותו ארוך משאר הנרות[45].

סדר ברכות ההדלקה

בלילה הראשון של חנוכה מברך ג' ברכות קודם ההדלקה, להדליק נר של חנוכה, שעשה ניסים, ושהחיינו[46].

מלילה הראשון ואילך מברך רק שתי ברכות, להדליק נר של חנוכה ושעשה ניסים[47].

לא בירך להדליק נר של חנוכה ונזכר קודם שסיים להדליק את כל הנרות, מברך שם[48].

ואם נזכר רק כשסיים להדליק את כולם, לא מברך להדליק נר של חנוכה, אלא רק שעשה ניסים ושהחיינו[49].

לא בירך שהחיינו בלילה הראשון והדליק, אינו מברך עוד בלילה הזה, אלא מברך בלילה השני[50].

ואם הוא ביום השמיני שלא יוכל לברך יותר שהחיינו, צ"ע[51].

סדר ההדלקה והנוסח

אחר שהדליק את הנר הראשון אומר, 'הנרות הללו שאנו מדליקים[52]', ויגמור ההדלקות בעוד שאומר הנרות הללו.

ויש שאומרים הנרות הללו אחר שמסיימים להדליק את כל הנרות[53].

אומר והגיענו לזמן, הל' בחיריק ולא בפתח[54].

צורת ההדלקה

יש ג' שיטות היאך מדליקין את הנרות.

א. דעת המחבר – יתחיל להדליק בליל ראשון את הנר שנמצא בצד הימני של המנורה, וביום השני יוסיף נר לכיון שמאל ויתחיל להדליק מהנר שהוסיף ויברך עליו ואחר כך ידליק את הנר הימני, וכן הלאה בכל יום ויום. וזאת בכדי שבכל יום ידליק בשמאל ויפנה לימין שכל פינות שאתה פונה יהו לימין. וכן נמי כדי שכל יום ידליק בנר הנוסף שהוא מורה על הנס.

ולפי זה המדליק בחלון, מדליק בנר הימני, וביום השני מוסיף לצד שמאל ומתחיל ממנו שהוא הנר הנוסף לכיוון הנר הישן לצד ימין.

ב. דעת הרש"ל והגר"א – אם מדליק בשמאל הפתח, צריך להתחיל להדליק בנר הסמוך לפתח שהוא הנר השמאלי, וביום השני מתחיל שוב מהנר השמאלי וממשיך לכיוון ימין. ואם מדליק בימין הפתח מדליק בצורה הפוכה, מתחיל בנר הסמוך לפתח שהוא הנר הימני, וביום השני מתחיל שוב מהנר הימני וממשיך לכיון שמאל. וזאת כיון שצריך להתחיל בנר הסמוך לפתח. וכן נמי משום שאין מדליקים בנר הנוסף אלא בנר שכבר הדליקו ממנו ביום שעבר.

ולפי זה המדליק בחלון, מתחיל מהנר השמאלי וכל יום מתחיל שוב מהנר השמאלי וממשיך לכיוון ימין.

ג. דעת הט"ז – יתחיל בלילה הראשון בנר השמאלי, ובלילה השני נותן נר נוסף לימינו ומתחיל להדליק מהנר הנוסף, ומדליק מימין לשמאל. וזאת כיון שצריך להדליק מימין לשמאל. וצריך להדליק מהנר הנוסף.

ולפי זה המדליק בחלון או בחלל הפתח או בימין הפתח, יתחיל בלילה הראשון בנר השמאלי, ובלילה השני נותן נר נוסף לימינו ומתחיל להדליק מהנר הנוסף, ומדליק מימין לשמאל.

וכל אחד יעשה כמנהגו. ואין נפקא מינה בכל זה בעצם המצווה דבכל גווני יוצא ידי חובה לכולי עלמא, רק לעניין לכתחילה באיזה מקום נכון יותר להתחיל להדליק ממנו[55].

עשיית מלאכה כשהנרות דולקים

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי שעה הראשונה שהנרות דולקות[56].

מלאכה המותרת בחול המועד, מותר לעשותה. ויש נוהגים להחמיר שלא לעשות מלאכה כלל[57].

נר חנוכה בערב שבת

בערב שבת מדליקים נר חנוכה מאחרי פלג המנחה והלאה[58].

וצריך שיתן בה שיעור שמן שידלק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים[59].

אחרי הדלקת נרות חנוכה ידליק נר של שבת, כדי שלא יקבל עליו שבת קודם הדלקת נר חנוכה[60].

ואם הדליק של שבת קודם ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק נר חנוכה אחר כך.

אבל אשה המדלקת אם הדליקה נרות שבת אינה יכולה להדליק נרות חנוכה, אלא אחר ידליק לה והוא יברך להדליק נר של חנוכה ויוציא אותה. אבל שעשה ניסים ושהחיינו יכולה לברך בעצמה.[61]

נכון לכתחילה שיתפלל מנחה ואחר כך ידליק נרות חנוכה[62].

הבדלה

במוצאי שבת יש אומרים שמבדילים ואחר כך מדליקים נרות חנוכה. ויש אומרים שמדליקים נרות חנוכה ולאחר מכן מבדילים. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד[63].

השתמשות בנרות חנוכה

אסור להשתמש בנרות חנוכה. ואף בנרות הנוספים המודלקים להידור מצוה אסור להשתמש. ואפילו תשמיש של קדושה. ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אפילו מרחוק אסור. וכן אסור לאכול לאורן אפילו סעודת מצווה. אבל כל שאינו משתמש כלום לאור הנרות אלא יושב בביתו בשעה שנר חנוכה דולקת, אין איסור בדבר. ואף לילך לאור נר חנוכה לראות שלא יכשל, מותר[64].

אם נתן בה שמן יותר מהשיעור, יכול להשתמש לאורה לאחר שכלה הזמן. ויש מחמירים שכל זמן שהנרות דולקים אין להשתמש לאורן משום הרואה שלא ידע לחלק בין תוך זמן שיעורו לאחר הזמן[65]. וגם אם התנה שיוכל להשתמש לא יועיל[66].

והוא הדין שאסור לטלטל הנרות ממקומן בעוד שדולקים אפילו יותר מחצי שעה[67].

ואם כיבה את הנרות אחר הזמן, לכולי עלמא יכול לחזור ולהדליקן וליהנות מהם. ולכתחילה טוב להתנות שאינו מקצה השמן אלא לשיעור ההדלקה[68].

גם בנרות בית הכנסת אין להשתמש לאורן אף תשמישי קדושה ולכך אין להתפלל ערבית לאור נרות שבבית הכנסת[69].

הדלקה מנר לנר

אין מדליקים מנר הראשון המחויב את שאר נרות החנוכה. אבל מדליקים מנר שני את שאר הנרות[70].

וכל זה דווקא בשעה שדולקים למצוותם, אבל אחר שעבר זמן המצווה מותר להדליק מהם[71].

שני בעלי בתים הדרים בבית אחד, יכולים להדליק זה מזה[72].

כשמדליק מנר לנר, אין להזיז את הנר שמדליק ממנו לנר השני, אלא שאם הפתילות ארוכות והפתילה מגיעה לנר שלפניה, ואין צריך להסירה ממקומה, יכול להדליק ממנה את הנר האחר[73].

שמן הנותר

הנותר מן השמן ומן הפתילות ביום השמיני, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו[74]. ואסור להניחו לשנה הבאה לנר חנוכה דחיישינן לתקלה.

וראוי לכתחילה להתנות בפירוש שלא יאסר הנותר אלא כשיעור ההדלקה[75].

אבל מה שנשאר בבקבוק ודאי לא נאסר[76].

מי שאינו מדליק נרות חנוכה

מי שלא מדליק נר חנוכה, ואינו עתיד להדליק בלילה הזה, וגם אין מי שמדליק עליו בביתו, וגם אינו משתתף עם אחר בפריטי, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה ניסים ושהחיינו. ואינו חוזר לברך שוב שהחיינו אף אם יהיה לו להדליק ביום מימי החנוכה[77].

מי שאשתו מדלקת עליו בלילה הראשון ובירכה שהחיינו, גם אם הוא מדליק בשאר הימים, אינו מברך יותר שהחיינו[78].

מי שאשתו מדלקת עליו בביתו והוא נמצא במקום אחר, אם רוצה יכווין שלא לצאת בהדלקת אשתו ויכול להדליק ולברך על הנרות. ויותר טוב להדר ולשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן ויכווין לצאת בהם וידליק נרותיו, או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהם זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו[79].

כבתה אין זקוק לה

הדלקה עושה מצווה. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה, אינו צריך לחזור ולהדליקה. ואפילו כבו כולם[80].

וכל זה אם הדליקה במקום שראויה לדלוק כשיעור הזמן המחויב, אבל אם הניחה במקום הרוח וכבתה, צריך לחזור ולהדליקה במקום ראוי, וידליקנה בלא ברכה. ואם בשעת הדלקתו ממש האור לא נאחז יפה בפתילה ובודאי יכבה מהרה, צריך לחזור ולהדליקה בברכה[81].

ואפילו אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו צריך לחזור ולהדליקה. ויש הסוברים שידליקה בלא ברכה[82]. ואם קיבל שבת ואחר כך כבתה ויש עדיין זמן היתר, מותר לומר לחבירו שידליקנה[83].

וכן אם לאחר שהדליקה כיבה אותה בשוגג, אינו צריך לחזור ולהדליקה[84].

ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליק, מדליק בלא ברכה. וכתבו האחרונים שראוי להחמיר ולחזור ולהדליקה, ובפרט אם נכבה בערב שבת קודם קבלת שבת.

אם כיבה את הנרות במזיד לאחר ההדלקה, חייב לחזור ולהדליקם בלא ברכה[85].

צריך שיתן בה שמן כשיעור שתדלק חצי שעה. ואם לא נתן בה כשיעור חצי שעה, צריך לכבותה וליתן בה שמן כשיעור ולחזור ולהדליק בלא ברכה[86].

לא יסלק ידו אחר הברכה מן הנר עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצא מן השמן[87].

אם כבתה קודם שהדליק שאר הנרות, צריך לחזור ולהדליקה[88].

הדלקה עושה מצווה

הדלקה עושה מצווה. לפיכך אם היתה מונחת במקומה שלא לשם חנוכה מדליקה שם ואין צריך להסירה ולהניחה לשם מצוות חנוכה. ולכך אם היה הנר דלוק מיום אתמול אין צריך אלא לכבותו ולהדליקו מחדש[89].

צריך שידליקנה במקום הנחתה, ולא שידליקנה במקום אחד ויעבירנה למקום אחר. וכן לא ידליקה כשהוא אוחזה בידו אלא יניחנה במקום הדלקה ואחר כך ידליקה[90].

תפילות בחנוכה

על הניסים בחנוכה

כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בברכת המזון בברכת הארץ, ובתפילה בברכת מודים. ואם לא אמרו עד שאמר ה' אין מחזירים אותו[91].

ואם לא אמרו בברכת המזון, אומר אחר הברכה הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו'. ובראש חודש חנוכה יאמר זאת אחר הרחמן הוא יחדש[92].

והוא הדין שיאמר כן בתפילה דרך בקשה קודם יהיו לרצון[93].

תפילות חנוכה

כל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל. ואין אומרים תחנון, צו"צ, למנצח, צדוק הדין, קל ארך אפיים, ויהי רצון שאחר הספר תורה[94].

קריאת התורה בחנוכה

בחנוכה בראש חודש קורא בתחילה ג' גברי בשל ראש חודש ואחר כך רביעי בשל חנוכה. ואם טעה הקורא וקרא ד' בשל ראש חודש, אם לא הוציאו ספר שני אין צריך לקרות יותר, אבל אם הוציאו ספר שני צריך לקרות חמישי בשל חנוכה[95].

טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה, אפילו לא אמר העולה אלא ברוך אתה ה', יקרא בשל חנוכה ואחר כך יקרא בשל ראש חודש, אבל אם לא התחיל לברך אף שנזדמן לידם הספר של חנוכה יגללוהו ויקראו בספר תורה שהוציאוהו לשם ראש חודש ואחר כך יקראו בשל חנוכה[96].

חל ראש חודש טבת בשבת, קורא בתחילה ששה גברי בפרשת השבוע, ושביעי בשל ראש חודש, ואחר כך חצי קדיש ובספר השלישי בשל חנוכה. ומפטירים בשל חנוכה[97].

גם אם טעו וקראו בשל חנוכה תחילה ולמפטיר קראו בשל ראש חודש, מפטירים בשל חנוכה[98].

אבל בתפילות חנוכה

מתפלל האבל בחנוכה מנחה מעריב[99]. אבל אינו אומר הלל בימי החנוכה[100].

מנהגי החנוכה

עשיית סעודות בחנוכה

נהגו להרבות בסעודות בחנוכה. ונוהגים לומר בהם זמירות ותשבחות. וכתב המהרש"ל, שכל שעושה סעודה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצווה הוי סעודת מצווה. וראוי שתהא השמחה מעורבת ובלולה בשמחת התורה[101].

צדקה בחנוכה

נוהגים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים[102].

אונן בהדלקת נרות חנוכה

אונן פטור מנר חנוכה, ואשתו תדליק. ונחלקו הפוסקים אם יכול לענות אמן לברכתה. ואם אין אשתו עמו והוא יחידי בבית, ידליק בלא ברכה[103].

הדלקה בבית הכנסת

זמן ההדלקה בבית הכנסת

נוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה לערבית[104].

בערב שבת אם העולם מתאחרים מלבוא לבית הכנסת קודם התקדש היום, לא ימתין אלא יברך וידליק מיד אפילו קודם מנחה, דאיכא פרסומא ניסא כשבאים אחר כך לבית הכנסת ורואים הנרות דולקים[105].

סדר ההדלקה בבית הכנסת

מנהג ישראל להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ולברך עליו. וביום הראשון מברך המדליק שהחיינו[106].

בבית הכנסת יניח המנורה בכותל דרום ומניח את המנורה ממזרח למערב[107].

המדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון ומתחיל מימינו מנר הסמוך לארון הקודש, ובימים האחרים מתחיל בשמאלי ופונה לימינו[108]. וזו דעת הבית יוסף. אבל לשיטת הגר"א והרש"ל, המדליק עמד אחוריו לצפון ופניו לדרום ומתחיל להדליק בנר המזרחי, וביום השני מתחיל שוב מהנר המזרחי ופונה למערב[109].

המדליק בבית הכנסת חוזר ומברך בביתו. ואינו חוזר ומברך ברכת שהחיינו, אלא אם כן מדליק להוציא אשתו ובני ביתו[110].

וגם אם הדליק כבר בביתו, חוזר ומברך שהחיינו בבית הכנסת[111][112].

אבל לא ידליק את הנרות בבית הכנסת ביום הראשון, מחמת ברכת שהחיינו, אבל בביתו מברך שהחיינו[113].

–

[1] תרעא משנ"ב ס"ק כג ושער הציון ס"ק כז.

[2] שבט הלוי ח"ד סימן סה.

[3] תרעא סעיף ח.

[4] פשוט.

[5] תרעא סעיף ז ומשנ"ב ס"ק לג.

[6] תרעא שו"ע סעיף ז.

[7] תרעא שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק לו.

[8] תרעא שו"ע סעיף ו, ומשנ"ב ס"ק כו.

[9] תרעא שו"ע סעיף ו.

[10] תרעא משנ"ב ס"ק כז.

[11] תרעא שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק כט.

[12] שבט הלוי.

[13] תרעא שער הציון ס"ק מב.

[14] תרעא משנ"ב ס"ק יב.

[15] תרעא סעיף ד ביאור הלכה ד"ה ומותר.

[16] תרעב שו"ע סעיף א.

[17] תרעב משנ"ב ס"ק א, וביאור הלכה ד"ה לא.

[18] תרעב שו"ע סעיף א, ומשנ"ב ס"ק ג.

[19] תרעב שו"ע סעיף ב.

[20] תרעב שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא ושער הציון ס"ק יז.

[21] תרעב רמ"א סעיף ב.

[22] תרעב סעיף ב משנ"ב ס"ק ט, י.

[23] תרעא רמ"א סעיף ב.

[24] תרעא רמ"א סעיף ב.

[25] תרעה שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ט.

[26] תרעה שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ט.

[27] תרעה שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ט.

[28] תרעה שו"ע סעיף ג.

[29] תרעה שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יד.

[30] תרעג שו"ע סעיף א.

[31] תרעג רמ"א סעיף א.

[32] תרעג משנ"ב ס"ק ב.

[33] תרעג משנ"ב ס"ק ב.

[34] תרעג שו"ע סעיף א .

[35] תרעג משנ"ב ס"ק ג.

[36] תרעג משנ"ב ס"ק כח.

[37] תרעג שו"ע סעיף ד.

[38] תרעב שו"ע סעיף ב.

[39] תרעב משנ"ב ס"ק ה.

[40] תרעב שו"ע סעיף ב.

[41] תרעא שו"ע סעיף ה וביאור הלכה ד"ה וצריך.

[42] תרעג שו"ע סעיף א משנ"ב ס"ק יד.

[43] תרעג משנ"ב ס"ק טו.

[44] תרעג שו"ע סעיף א.

[45] תרעג רמ"א סעיף א.

[46] תרעו שו"ע סעיף א.

[47] תרעו שו"ע סעיף ב.

[48] תרעו משנ"ב ס"ק ד.

[49] תרעו משנ"ב ס"ק ד.

[50] תרעו שו"ע סעיף א.

[51] תרעו שער ציון ס"ק ג.

[52] זה הנוסח המובא בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) שהוא המקור לכל הענין של לו' תיבות. ופלפלו האחרונים בדבריו. ובאליה רבה כתב שהכוונה לו' בלא התיבות 'הנרות הללו אנו מדליקין' וכן גורסים הן. ודברי השער הציון תמוהים לכאורה. אבל זה הנוסח המובא באבודרהם וכתב שכן נהגו הרמב"ם הרא"ש והרא"ם וכן הוא בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) וקרוב לזה בשו"ת מהר"ם מרוטנברג;

'הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהנך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסך ועל ישועתך'. ומספר התיבות ארבעים וללא התיבות 'הנרות הללו אנו מדליקין' הם ל"ו תיבות כנגד ל"ו נרות.

[53] תרעו שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק ח.

[54] תרעו משנ"ב ס"ק א.

[55] תרעו שו"ע סעיף ה. משנ"ב ס"ק ט, יא. וביאור הלכה ד"ה כדי להפנות.

[56] תרע שו"ע סעיף א.

[57] פוסקי זמנינו. ולכאורה הדבר תלוי בטעם המנהג המובא בלבוש כאן, יש אומרים שנהגו כן כדי להכיר שאסור להשתמש לאור הנרות. ויש אומרים שנהגו כן כדי שלא להסיח דעתן מזכר הנס. ולכך עושין לפחות אותה שעה כמו יום טוב. אם כן לטעם שהוא כמו יום טוב אין לאסור אלא מלאכות האסורות בחול המועד. אבל לטעם שהוא כדי להכיר שאסור להשתמש לאור הנרות יש מקום למנהג שלא לעשות מלאכה כלל.?

[58] תרעט רמא סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[59] תרעט משנ"ב ס"ק ב.

[60] תרעט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[61] תרעט משנ"ב ס"ק א.

[62] תרעט משנ"ב ס"ק ב.

[63] תרפא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ג.

[64] תרעג שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ז, ט, י, יא. ושער הציון ס"ק יא.

[65] תרעב שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ח.

[66] תרעב שער הציון ס"ק יב.

[67] תרעב שער הציון ס"ק יב.

[68] תרעב משנ"ב ס"ק ז.

[69] תרעג משנ"ב ס"ק יג.

[70] תרעד רמ"א סעיף א. ויש להסתפק אם המהדרין מן המהדרין שמדליק כל אחד מבני הבית יכול להדליק את נרות שאר בני הבית מנרות ההידור של בעל הבית.

[71] תרעד רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ח.

[72] תרעד משנ"ב ס"ק ו.

[73] תרעד משנ"ב ס"ק א.

[74] תרעז שו"ע סעי ד.

[75] תרעז משנ"ב ס"ק יח.

[76] תרעז ביאור הלכה ד"ה צריך.

[77] תרעו שו"ע סעיף ג.

[78] תרעו משנ"ב ס"ק ז.

[79] תרעז רמ"א סעיף ג ומשנ"ב ס"ק טו, טז.

[80] תרעג שו"ע סעיף ב וביאור הלכה ד"ה אם.

[81] תרעג שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק כה.

[82] תרעג שו"ע סעיף ב משנ"ב ס"ק כו.

[83] תרעג משנ"ב ס"ק כז.

[84] תרעג שו"ע סעיף ב.

[85] תרעג שו"ע סעיף ב ושער הציון ס"ק לב.

[86] תרעה שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ח.

[87] תרעג סעיף ב ביאור הלכה ד"ה הדלקה.

[88] תרעג סעיף ב ביאור הלכה ד"ה אם.

[89] תרעה שו"ע סעיף א.

[90] תרעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה, ו, ז.

[91] תרפב שו"ע סעיף א.

[92] תרפב רמא סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה.

[93] תרפב משנ"ב ס"ק ד.

[94] תרפג שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[95] תרפד שו"ע סעיף ג.

[96] תרפד משנ"ב ס"ק ז וביאור הלכה ד"ה ואם.

[97] תרפד שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ט.

[98] תרפד שו"ע סעיף ג וביאור הלכה ד"ה ואם.

[99] תרעא משנ"ב ס"ק מד. תרפג משנ"ב ס"ק א.

[100] תרפג משנ"ב ס"ק א.

[101] תרע שו"ע ורמ"א סעיף ב. משנ"ב ס"ק ט. ביאור הלכה ד"ה ונוהגין.

[102] תרע משנ"ב ס"ק א. וראה פרי מגדים (משבצות זהב פתיחה לסימן).

[103] תרע משנ"ב ס"ק יב.

[104] תרעא שו"ע סעיף ז.

[105] תרעא משנ"ב ס"ק מז, וביאור הלכה ד"ה ויש נוהגין.

[106] תרעא סעיף ז ומשנ"ב ס"ק מד.

[107] תרעא שו"ע סעיף ז.

[108] תרעא משנ"ב ס"ק מג.

[109] תרעו שער הציון ס"ק כא.

[110] תרעא שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק מה.

[111] שערי תשובה (ס"ק ז) בשם שו"ת זרע אמת (חלק א סימן צו). ודלא כבן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישב).

[112] שכן מפורש בשו"ת זרע אמת, ודוחק להעמיד דבריו דווקא ביש אנשים שלא בירכו עדיין, וגם בסברא אין מקום לזה, שהרי גם כשלא בירכו עדיין אין אנשי בית הכנסת יוצאים בברכת שהחיינו של המדליק, ואם כן אין חילוק בין אם יש אנשים שלא הדליקו עדיין לאין אנשים שלא הדליקו עדיין. ועל כרחך שכיון שמצותה ההדליקה בבית הכנסת היא מצוה נוספת על מצות ההדלקה בביתו יש לברך שהחיינו על מצוה זו, ומאי שנא אם הדליק בביתו כבר או לא, וכן הכריע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן סט). ואף מה שכתב הזרע אמת שלא לברך שהחיינו בביתו שוב, אם לא מוציא את בני ביתו הוא תמוה מאד לכאורה דמה בכך שהדליק בבית הכנסת הרי בביתו מצוה אחרת היא, וכמו שהקשה באגרות משה (או"ח ח"א סימן קצ).

[113] תרעא משנ"ב ס"ק מד.