כשחל יום הפורים ביום ששי, מתי הוא הזמן הראוי ביותר לקבוע את סעודת יום הפורים?
תשובה:
יש חיוב מדברי חכמים לאכול סעודה ביום הפורים [וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (ראה רמב"ם נדרים פרק ג הלכה ט)].
בכל יום שישי ישנה מצוה להימנע מלאכול מתשע שעות ולמעלה [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה], כדי שיאכל סעודת שבת כשהוא תאב לאכול.
ולכן, אם חל פורים ביום שישי, המהודר ביותר הוא שיתחיל את הסעודה לפני חצות היום.
אמנם לכתחילה יכול הוא להתחיל את הסעודה אחר חצות, בזמן מספיק שיודע ומשער שיוכל לסיים את עיקר הסעודה עד סמוך למנחה קטנה [בשנה זו תשפ"ה, היינו קודם 14:48 באופק בני ברק].
בדיעבד, גם אם נמשך היום ולא התחיל סעודתו עד שהגיע זמן הסמוך למנחה, ואף מאוחר מכך אחר זמן מנחה קטנה עד סמוך לחשיכה, יכול להתחיל לאכול סעודת פורים גם בזמן זה.
👈אך בכל מקרה, בין אם התחיל מוקדם, ובין אם התחיל מאוחר אחר זמן מנחה קטנה, לא ימעט בסעודתו ולא יקצר בה לשם כך. אלא יאכל סעודת פורים ככל שנה, בשמחה ובטוב לבב, ויכול לאכול גם עד שתחשך, כיון שזו המצווה המוטלת עליו כעת. ואם על ידי הידור בזמני אכילת הסעודה יתבטל משמחת פורים ולא יאכל וישמח כראוי, נמצא חומרו קולו, שכל זה שאין לאכול בערב שבת מתשע שעות ולמעלה אינו אלא מצוה בעלמא ולא מעיקר הדין.
כמו כן, כל פרטי הדינים ביחס לשעת הסעודה, היינו רק לתכנון זמני הסעודה, אבל אחר שכבר יושב ואוכל, אינו צריך לשים ליבו לזמני היום, אלא יאכל לשמחה ובטוב לבב, ואף אם יימשך בסעודה עד שתחשך.
רק שבכהאי גוונא שאכל עד שתחשך, לאחר מכן בשבת קודש, ימתין עד שיוכל לאכול סעודת שבת בתענוג ולשובע.
האם יש מקור להימנע מאמירת תחנון ביום יארצייט של צדיקים?
תשובה:
תפילת נפילת אפיים היא תפילה חשובה ביותר, ויש לאומרה תמיד, ואין לדלג אותה ללא צורך.
אלא אם כן בימים המוזכרים בשולחן ערוך ובפוסקים שלא לאומרה.
יש מקהילות החסידים שנהגו שלא לומר תחנון ביום פטירתו של צדיק.
מנהג זה אין לו מקור ברור, ולכן מי שמנהג אבותיו לומר תחנון גם בימי פטירת צדיקים, יאמר תחנון, גם אם בבית הכנסת בו הוא מתפלל לא אומרים תחנון, ואין בכך משום לא תתגודדו.
האם מותר להשתמש בשבת בשעון חול לצורך משחק, כאשר כל שחקן עושה פעולה שקצובה בזמן שהחול יורד לצד אחד?
תשובה:
חז"ל אסרו למדוד שום דבר בשבת בין ביד בין בכלי מדידה, מפני שהוא מעשה חול וזלזול בשבת. אם לא שנעשה לצורך מצוה.
בשעון חול מותר להשתמש בשבת, הגם שעל ידו אפשר למדוד את הזמן, וזאת מאחר שאין צורך לעשות פעולת מדידה, אלא השעון מוכן ועומד מערב שבת, והמדידה נעשית מאליה.
ועל פי זה, שעון חול של משחק, צריך היה להיות אסור לשימוש בשבת, כיון שיש צורך לעשות מעשה מדידה בכדי למדוד את הזמן.
אלא, שכל זה הוא דווקא בשעון חול שיש בו קוים ויש צורך למדוד לפי מצב החול הנמדד על ידי הקוים את הזמן החולף. אבל בשעונים המצויים היום במשחקים, אין מעשה של מדידה ממש, אלא רק כשהחול מועבר מהחלק העליון לחלק התחתון, ידוע שעבר פרק זמן ידוע. ואת זה לצורך משחק נראה שיש להתיר מכמה טעמים המבוארים להלן בתשובה בארוכה.
פעמים רבות בכניסת השבת, נשארת לי ערימה גדולה של כביסה בסלון. האם מותר לי לקפל אותה לארון בשבת?
תשובה:
לגבי איסור מתקן כלי בשבת - אם מדובר בקיפול רגיל, שלא לפי סימני הבגד שהיו בו, או שהבגד הינו ללא סימני קיפול – אין זה תיקון כלי, ומותר לקפל בשבת.
לגבי איסור הכנה משבת לחול - אם עושה זאת לצורך השבת, כגון שמפריע לו שהבגדים מפוזרים בבית – הקיפול מותר.
אך אם עושה זאת לצורך אחר השבת, כגון שאינו צריך שיהיו בארון כעת, כיון שהוא הולך מן הבית מיד אחרי הקיפול – הקיפול אסור.
א. מותר ואף מצוה להתרחץ בחמין בערב שבת, הגם שחל בו תענית.
ב. מצוה לגלח זקנו בערב שבת, הגם שחל בו תענית.
ג. מותר להסתפר לכבוד שבת, בערב שבת שחל בו תענית.
ד. מותר לטעום מן התבשילים בכדי לבדוק אם צריך לשפר את טעמם, אלא שיקפיד לפלוט את מה שטועם בפיו.
ה. הטועם מתבשילי השבת ופולט, אינו צריך להמתין אחר לעיסת בשר שש שעות, ויכול לשתות קפה עם חלב אחר הקידוש, אם עברה שעה מזמן שטעם ופלט.
ו. מי שמצטער אם לא יצחצח שיניים בתענית, יכול לצחצח שיניים, רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא מים לגרונו. ואם כן במקרה שחל התענית בערב שבת ואם לא יצחצח לפני שבת לא יוכל לצחצח בשבת [אלא אם כן די לו לצחצח ללא משחה ובמברשת יבשה], יכול לצחצח שיניו בתענית לפני כניסת שבת.
ז. מצוה למהר ולאכול בליל שבת קודש, בכדי שלא ישהה כשהוא מעונה בשבת קודש.
ח. מותר לשתות קפה בתוך סעודת השבת, אף שאוכל בה בשר. ויקנח פיו וידיחנו קודם שיאכל בשר. ואם אוכל בינתיים דבר אחר שאינו בשר וגם שותה, הרי זה בכלל קינוח והדחה.
יכול לקדש ולאכול מיני מזונות אחרי הקידוש, ורק אחר כך לאכול פת. ויש מעלה לאכול פת מיד. ואם לא משנה מקומו בינתיים, וגם לא ממתין זמן רב עד סעודת הפת, הרי הקידוש חל גם על סעודת הפת והרי זה לכתחילה.
וכך יכולות לעשות נשים שבעליהם מתאחרים מלבוא לסעודה, שיקדשו לעצמן ותאכלנה מיני מזונות, קודם שיבואו בעליהן.
אסור להשתתף בריקודים ומחולות בצום עשרה בטבת, כיון שאין לנהוג עידונים ביום התענית.
ואין להקל ראש ולהיות שמח וטוב לב בתענית, אלא יהיה דואג ואונן (רמב"ם תענית פרק א הלכה יד. שו"ע תקסח יב).
ומסתבר מאד שלא ראוי לעסוק גם בשמיעת מוזיקה ביום התענית שנקבע על ידי חז"ל "כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב בה" (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א). ומפאת כן אסרו לאכול ולשתות, בכדי שיהיה האדם עסוק בתפלה ובחזרה בתשובה, ואם כן, כל שכן שלא ראוי לשמוע מוזיקה ולעסוק בשמחה יתירה, שמשכחת את ההתמקדות בעיקרו של יום, שהוא להעלות בליבו את הצער על הדברים שאירעו באותו יום.
לכתחילה יש להדליק מיד בשקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, והוא כחצי שעה לאחר השקיעה.
אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול לאחר ולהדליק גם אחרי שכלתה רגל מן השוק, כל עוד אנשים מסתובבים ברחוב, ובברכה.
בשעת הדחק, אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול להקדים ולהדליק גם קודם שקיעת החמה, מפלג המנחה ומעלה, ובברכה.
מי שלא הדליק לילה אחד נרות חנוכה, אין לו יותר תשלומים בלילות הבאים, וממשיך להדליק בימים הבאים כשאר האנשים.
מהי שקיעת החמה לגבי הדלקת נרות חנוכה - ראה בתשובה נפרדת.
מה הדין לגבי הדלקת נרות בערב שבת ובמוצאי שבת - ראה בתשובה נפרדת.
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה - האם יכול להתפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה, או אחרי הדלקת נרות החנוכה?
תשובה:
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה, לכתחילה יקפיד להתפלל תפילת מנחה קודם פלג המנחה. ואף אם יפסיד על ידי כך תפלה בציבור.
בשעת הדחק, יכול להתפלל תפילת מנחה גם אחרי פלג המנחה. אך יקפיד להתפלל לפני הדלקת נרות החנוכה.
בדיעבד, אם שכח והדליק נרות חנוכה לפני שהתפלל מנחה, יתפלל מנחה אחר ההדלקה.
בערב שבת - לכתחילה יתפלל תפילת מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה. ובדיעבד, כשלא התפלל, או כשאין לו מקום להתפלל, ידליק נרות חנוכה לפני תפלת מנחה, ולא יפסיד תפלה בציבור בשביל מעלת ההדלקה לפני מנחה.
כשהתירו אמירה לנכרי בשבת - האם יש לתת לנכרי שכר עבור מלאכתו?
תשובה:
כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מן התורה. או כשהתירו אמירה לנכרי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן, כגון לצורך קטן, או חולה קצת, או צורך הרבה - התירו אמירה ממש, ולא רק לרמוז לו.
ובמקרים אלו אין צורך לתת לנכרי דבר מה, עבור המלאכה שעושה [אלא אם כן יודעים שעושה זאת על דעת לקבל טובת הנאה, שבזה צריך לתת לו, שהרי אסור להטעות גוי ולא לגנוב דעתו. ראה שולחן ערוך (חו"מ סימן שמח סעיף ב) ובנושאי כלי השולחן ערוך שם].
במקרים שלא הותרה בהם אמירה מפורשת לנכרי, אלא רק רמיזה, כגון במקרה שהנכרי עושה מלאכה שלא נהנה הישראל בגופו מהמלאכה, שרק מוסיף תוספת אורה, או שרק מתקן מעט את האור הקיים. ויש שהתירו גם כשיש אור בחדר שמפריע לישון לומר לגוי דרך סיפור שרוצים לישון בחדר והאור מפריע לישון והוא יבין ויכבה. או כשהאור של הבוילר או התנור דולק וחושש מכך, יכול לגרום שנכרי יכבה דרך סיפור - בכל זה התירו לומר לנכרי בדרך רמז, שאומר לנכרי בדרך סיפור "איני יכול לקרוא לאור הנר שאין אורו יפה", ומבין הנכרי שיש לתקן את הנר.
ובמקרים אלו שאין היתר אמירה, אלא רק היתר לרמוז לנכרי דרך סיפור, יש צורך לתת לנכרי דבר מה עבור מלאכתו, ובזה נחשב שהגוי עושה את המלאכה לעצמו עבור השכר שנותנים לו. ואם לא נותנים לו דבר מה עבור מלאכתו, צריכים למחות בו שלא יעשה מלאכה עבור ישראל.
