קיצור הלכות פסח -חלק ג- ליל הסדר

הכנות לליל הסדר

ההכנות לסדר

א. יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שיוכל להתחיל את הסדר מיד בזמן[1].

ב. אין לעשות קידוש קודם צאת הכוכבים[2].

ג. מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים או כל דבר המשמחם, כדי שיראו שינוי וישאלו, ולא ישכיבום לישון אלא אחר אמירת 'עבדים היינו'[3].

ד. יש אומרים שטוב לתת לתינוקות לאכול דבר מה, כדי שיהיו ערניים בסדר[4].

ה. נהגו ללבוש 'קיטל' בליל הסדר. ואבל לא ילבש קיטל. ומכל מקום הלובש אין מוחין בידו[5].

הכנת ההסיבה והלכותיה

א. יכין לעצמו מקום מושב נוח שיוכל להסב עליו דרך חירות[6].

ב. צריך שיסב כל גופו על דבר מה, ולא שיטה רק את ראשו[7].

ג. לכתחילה יסב על כסא עם כר. וכשאין לו יסב על הספסל או על הרצפה. ואם מיסב על ברכי חבירו גם מהני[8].

ד. ההסבה תהיה על צד שמאל, ואם היסב על צד ימין לא יצא [ואפילו איטר יסב על צד שמאל, אמנם איטר שהיסב על צד ימין יצא בדיעבד][9].

ה. גידם או מי שיש לו מכה או חולי בידו שאינו יכול להסב, פטור מלהסב[10].

ו. אשה אינה צריכה להסב[11].

ז. אבל מיסב בשינוי קצת, דהיינו שאם דרכו להסב על מיטה מיוחדת ובפאר, ימעט ויתן רק כר אחד[12].

ח. בן אצל אביו חייב להסב. ואפילו אם הוא גם רבו.

ט. תלמיד אצל רבו, אינו מיסב. אלא אם כן נתן לו רבו רשות לכך.

י. כל אדם היושב לפני תלמיד חכם מופלג בדורו, אינו מיסב, אלא אם כן נתן לו רשות[13].

יא. כשיושב בשולחן אחר אף שהוא סמוך לרב, יש אומרים שיכול להסב. ובכהאי גוונא ראוי שיבקש רשות.

ט. בשעת הברכה אסור להסב מפני כבוד הברכה, ויסב רק בשעת האכילה[14].

י. לכתחילה יסב כל הסעודה. ולכל הפחות יסב בשעת שתיית ארבע כוסות ואכילת הכזיתים של המצות, [כזית המוציא, כזית מצה, כזית כורך, שני כזיתים אפיקומן][15].

דיני ארבע כוסות

א. צריך לשתות את ארבעת הכוסות לפי סדר ההגדה, כלומר שלא ישתה אותם בזה אחר זה אלא בהפסק ההגדה ביניהם, כוס ראשון מיד בקידוש. כוס שני אחר קריאת המגיד קודם הסעודה, כוס שלישי אחר ברכת המזון, וכוס רביעי אחר ההלל.

ואם שתה אפילו שנים מהן זה אחר זה, לא יצא בכוס השניה, וצריך לחזור ולשתותה על הסדר[16].

👈 ולכך צריך להזהיר את הנשים שיגידו בין כוס לכוס את מה שצריך לומר על אותה הכוס[17].

ב. גם אם נשאר לו בכוס רביעית מהשתייה הקודמת, לא ישתה את אותה הרביעית אלא יחזור וימלא את הכוס. ובדיעבד אם לא עשה כן, אלא שתה ממה שנשאר בכוס, יצא[18].

החייבים והפטורים בשתיית ארבעה כוסות

א. נשים מחויבות בשתיית ארבע כוסות כמו האנשים[19].

ב. תינוקות שהגיעו לגיל חינוך, מצוה ליתן כוס לפניהם, ואין צריכים לשתות אלא מלוא לוגמיו דידהו. אבל מפני שהרבה פוסקים סוברים שלא תקנו שתיית ארבע כוסות לקטנים, אינו מעכב[20].

היין הראוי לארבעה כוסות

א. מצוה לחזר אחר יין אדום, ואם הלבן משובח ממנו, ישתה יין לבן[21].

ב. מיץ ענבים, דעת האגרות משה שלכתחילה אין יוצאים בו ידי שתיית ארבע כוסות[22]. ואם קשה עליו שתיית היין, יערב במיץ ענבים שליש יין.

ג. לכתחילה טוב יותר ליקח יין שאינו מבושל[23].

הכנת הקערה וסדרה

א. לפני בעל הבית מונחת קערה שיש בה שלש מצות [שתיים בשביל לחם משנה, ואחת כדי לבוצעה לשניים, חצי למצוות אכילת מצה וחצי למצוות אפיקומן[24]]. מרור עם חרוסת [לטבול בה את המרור[25]]. כרפס עם חומץ או מי מלח [לטבול בהם את הכרפס[26], וזה כדי שישאלו התינוקות[27]]. שני תבשילין [ונהגו בבשר וביצה], אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה[28] [וגם כשחל ערב פסח בשבת נהגו לשים שני תבשילין[29]].

ב. אין צריך להביא קערה לפני שאר המסובין אלא רק לבעל הבית, ואפילו יושבים המסובים בשולחן אחר[30]. אבל כתב באגרות משה שאת המצות ראוי להניח לפני כל אב משפחה המיסב, בכדי שיוכל לחלק לבני משפחתו שיעור הכזיתים מן המצות המונחות לפניו בשעת הסדר[31].

ג. יסדר את הדברים שבקערה באופן שלא יעביר על המצוות. לדעת הרמ"א יסדרנו כך, הקערה תהא לפניו והקרוב אליו ביותר כרפס עם חומץ או מי מלח, אחר כך המצות, אחר כך מרור וחרוסת, ואחריהם שני התבשילין[32].

ושיטת האר"י לסדר הקערה כעין שני סגולים, זרוע מימין וביצה משמאל, מתחתם באמצע המרור. מתחתם החרוסת בימין [תחת הזרוע] והכרפס בשמאל [תחת הביצה], ומתחתם באמצע החזרת [בשביל הכורך][33].

ד. אם חל יום טוב בשבת יכין את המי מלח קודם השבת, ואם לא עשה קודם שבת, יש לעשות מי מלח מעט[34]. וכן את החרוסת[35].

ה. הבשר נהגו שיהיה זרוע דווקא, על שם שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים בזרוע נטויה. וצריך שיהיה מעט בשר על הזרוע, זכר לקרבן הפסח. ונהגו שיהיה הבשר והביצה צלי על הגחלים. והביצה אפשר שתהא מבושלת ולא צלויה[36].

ו. אסור לאכול את הזרוע בלילה , שאין אוכלים צלי בלילה. ומצוה להניח את הזרוע ביום טוב ביום בתוך התבשיל שמבשלים ליום טוב, ואוכלים אותו[37].

ז. אם יודע שלא יאכל את הצלי ביום טוב בסעודת הבוקר, לא יצלהו ביום טוב מבערב, אלא יצלהו מבעוד יום, כיון שאסור לבשל מיום טוב לחול.

וכן בני חוץ לארץ הנוהגים יום טוב שני ואוכלים את הזרוע בסעודת הבוקר של היום השני, לא יצלוהו ביום טוב מבערב אלא רק מבעוד יום, כיון שאסור לבשל מיום טוב ראשון לשני[38].

הכנת הכרפס

א. כל מין ירק אפשר ליקח לכרפס, חוץ ממין שיוצאים בו ידי חובת אכילת מרור[39].

הכנת המרור

א. עיקר מצוות מרור זה בחזרת [חסה], כיון שתחילתה מתוק וסופה מר, זכר לשעבוד שתחילתו היה רך וסופו קשה[40].

ב. אם אין לו בנמצא חזרת [חסה] יקח לפי הסדר הזה, עולשין, תמכא [חריי"ן], חרחבינא, מרור, שכולם מיני עשבים מרים הם[41].

ג. יקח העלים שלהם רק אם הם לחים, או בקלחים שלהם בין לחים בין יבשים. אבל לא יקח מהם כבושים [ולכך יש ליזהר לא להשאירם במים כד' שעות], ולא שלוקים, ולא מבושלים[42].

ד. יכול לקחת מכמה מהם יחד, וכולם מצטרפים לכזית, ולא אמרינן שטעמם מפיג זה את חריפותו של זה[43].

ה. אם אין לו אחד ממיני הירקות הללו, יקח לענה או שאר ירק מר. אך כשלוקח לענה או שאר ירק מר לא יברך עליו 'על אכילת מרור'[44].

ו. אם אוכל תמכא [חריי"ן] יפררנו. והגר"א הקפיד לא לפוררו מבעוד יום, כדי שלא יפיג חריפותו לגמרי, ואם מפוררו קודם יום טוב או בשבת שלא יכול לפוררו, יפוררו מבעוד יום ויכסנו היטב שלא תפוג חריפותו[45].

ז. צריך לאכול כזית [חצי ביצה] מרור[46]. ושיעור כזית מרור, בחסה רגילה, בעלה ושתי שליש עלה יש שיעור כזית [בעלים החיצוניים הגדולים]. ובחסה גדולה יש שיעור כזית בעלה אחד [בעלים החיצוניים הגדולים].

ח. יאכלנו בכדי אכילת פרס.

הכנת החרוסת

א. בתחילה יעשה את החרוסת עבה, זכר לטיט. ואחר כך יתן בחרוסת מעט חומץ של יין או יין אדום כדי לרכך אותה, זכר לדם[47].

ג. יעשה את החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל, כגון תפוחים [שנאמר תחת התפוח עוררתיך], תאנים, אגוזים, רימונים, שקדים [ע"ש ששקד הקב"ה על הקץ לעשותו][48].

ד. יתן על החרוסת תבלין כגון קנמון וזנגביל, הדומים לתבן שהיו מגבלים בו את הטיט[49].

שיעור השתייה בארבע כוסות

א. לכתחילה צריך שישתה כל הכוס, ואפילו אם יש בה יותר משיעור רביעית. ובדיעבד סגי אם שותה רוב כוס.

ויש בזה שתי שיטות. א. שצריך לשתות רביעית שלימה לכתחילה, או רוב רביעית בדיעבד. ב. שצריך לשתות כוס שלימה לכתחילה אף שהכוס יותר מרביעית, או רוב כוס בדיעבד (אם יש בה שיעור רוב רביעית).

ולהלכה עיקר הדין כהשיטה המקילה שצריך לשתות רביעית שלימה לכתחילה ובדיעבד רוב רביעית, ונכון לחוש לשיטת הסוברים שצריך לשתות כל הכוס או רובה.

👈 ולכך עדיף שלא יקח כוס גדולה מידי, אלא יקח כוס המחזקת רביעית (ורוב הגביעים בימינו שיעורם רביעית), וישתנה כולה כדי שיצא גם ידי שיטה זו[50].

ב. שיעור רביעית לשיטת החזון איש הוא 150 גרם (ולפי זה רוב רביעית הוא 76 גרם). ולשיטת הגר"ח נאה הוא 86 גרם (ולפי זה רוב רביעית הוא 44 גרם). ובכוס ראשון שהוא מן התורה ודאי צריך להחמיר כשיעור הגדול, ובשאר כוסות למי שקשה השתייה יכולים להקל כשיעור הקטן[51].

ג. בדיעבד אם אין לו כמה כוסות ויש לו כוס גדולה המחזקת כמה רביעיות או כמה רוב רביעיות, יכולים כמה בני אדם לשתות מכוס אחד, כל אחד רביעית או רוב רביעית[52].

ד. בן י"ג שרוב מלוא לוגמיו שלו הוא פחות מרוב רביעית, צריך לשתות רוב רביעית של כל אדם ולא סגי במלוא לוגמיו דידיה. ואדם שפיו גדול מאד ומלוא לוגמיו הוא יותר מרוב רביעית, צריך לשתות כמלוא לוגמיו דידיה[53], אבל אין צריך לשתות יותר מרביעית אף אם מלוא לוגמיו הוא יותר מרביעית[54].

ה. לכתחילה יש לחוש שלא לשהות יותר משיעור כדי שתיית רביעית מתחילת השתייה עד סופה שזה בלא הפסק כלל ביניהם[55]. אכן אין צריך לשתות בבת אחת ממש, כי אם בשתי פעמים שזה מידת דרך ארץ[56]. אכן בדיעבד אם שתה והפסיק יותר מכדי שיעור שתית רביעית עד שיעור כדי אכילת פרס, יצא.

E ולכך בכוס שני אם הפסיק יותר מכדי שיעור רביעית, יחזור וישתה שוב. ובכוס ראשון, רק אם כיוון בשעת הברכה לשתות עוד כוסות, יחזור וישתה. ובכוס שלישי ורביעי, לא יחזור וישתה אלא אם כן שהה יותר מכדי אכילת פרס[57] [וצ"ע, אם שהה עד תשע דקות שהוא שיעור אכילת פרס לחומרא לענין יום הכיפורים, אם גם כאן כן הוא].

שיעור כזית במצות

עיקר שיעור כזית במצה הוא כך, במצות מכונה כמעט כל המצות שוות במשקלם והשיעור הוא בערך חצי מצה וקצת יותר. במצות יד העובי משתנה ממצה אחת לחברתה, אך במצה בינונית שיער בעל הקהילות יעקב שזה בערך כגודל כף יד. וכשהמצות דקות יותר השיעור קצת יותר גדול, ואף שהוא שיעור מאד לא מדויק מחמת השינוי בין מצה למצה, יש מקום ללמוד מזה בערך את הכמות שיש לאכול. וכשכתוב להלן שאפשר להקל בשיעור הקטן פירושו של דבר שאפשר הרבה פחות משיעור זה כדעת ר' חיים נאה. ושיערו מצות יד כך:

מצות דקות כ – 20 מצות לק"ג – מעט יותר מחצי מצה. – ולשיעור הקטן מעט פחות משליש מצה.

מצות בינוניות כ – 16-17 מצות לק"ג – יותר משליש מצה ופחות מחצי מצה. – ולשיעור הקטן יקח רבע מצה.

מצות עבות כ – 13 מצות לק"ג – מעט יותר משליש מצה. – ולשיעור הקטן יקח מעט יותר מחמישית מצה.

שיעור תוך כדי אכילת פרס

שיעור כדי אכילת פרס, כתב החתם סופר[58], שהוא שיעור שתי דקות. ובעל קהילות יעקב כתב, שלכתחילה יעשה כן, ועל כל פנים יזהר שלא ישהה יותר מארבעה דקות. ובאגרות משה[59] כתב, שיש לחוש שהשיעור שלש דקות. וכן כתב בערוך השולחן[60]. ויש עוד שיעורים בזה. והשיעור המיקל ביותר הוא כתשע דקות.

חיוב הכזיתים בליל הסדר

במשך ליל הסדר צריך לאכול לכתחילה חמשה כזיתים של מצות. א-ב. בתחילת הסעודה מיד אחר שמברך שתי ברכות יאכל שני כזיתים. ג. אחר כך אוכל כזית מצה עם המרור לכורך. ד-ה. לאפיקומן יאכל לכתחילה שני כזיתים.

ובדיעבד, יאכל כזית מצה אחד בתחילה. ואחר כך כזית נוסף בכורך. ובסוף הסעודה כזית אחד לאפיקומן. ולהלן נבאר לשם מה כל אכילת כזית.

נחלקו הראשונים, האם מצות אכילת מצה מתקיימת במצה הפרוסה, או במצה השלימה.

להלכה עיקר הדין הוא שברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה, וברכת המוציא היא על השלימה, אך לכתחילה יוצאים ידי כל השיטות ואוכלים גם מן הפרוסה כזית וגם מן השלימה כזית. ולכך גם לכתחילה יש לאכול את שניהם בבת אחת, וכמו שיבואר להלן.

אכן כיון שעיקר הדין הוא שמצוות אכילת מצה היא מהמצה הפרוסה, מי שאינו יכול לאכול שניהם בבת אחת יאכל קודם את השלימה לשם ברכת המוציא [ויכוין גם לצאת ידי השיטות שזו המצה של אכילת מצה, ויתנה בלב שאם המצה הפרוסה היא המצה של אכילת מצה יצא בה], ואחר כך יאכל את הכזית השני לשם מצות מצה. ומי שאינו יכול לאכול הרבה מצות, יכול לאכול מהמצה השלימה של המוציא מעט [כי ודאי צריך לטעום מעט מהמצה של המוציא], ורק מן הפרוסה יאכל כזית. וודאי מי שאינו נוטל מן המצות שנמצאות לפני בעל הבית, אפשר להקל לאכול רק כזית אחד בתחילה. וודאי שיש מקום להקל לאכול שיעור כזית קטן יותר מן השלימה[61].

לכורך אוכל כזית מצה אחד, וכזית מרור אחד, ומי שקשה לו האכילה יכול להקל בכורך כשיעור הקטן של המצה והמרור.

לאפיקומן לכתחילה יאכל שני כזיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו [או זכר לפסח וזכר לחגיגה]. ובדיעבד יאכל כזית אחד, ויכול להקל בשיעור אחד מן המצה של האפיקומן כשיעור הקטן, ואם קשה לו האכילה יכול להקל גם בכזית האחד כשיעור הקטן, ויש שיטות ראשונים שהכזית של האפיקומן הוא הכזית מצה שבו יוצאים ידי חובת אכילת מצה, וראוי לכוין לצאת גם את שיטתם[62].

ובעיקר הדבר מבואר באחרונים שאף ששיעור אכילת מצה בכזית, הוא רק שבזה יוצא ידי חובתו. אבל מקיים מצוה בכל כזית וכזית שאוכל, ולכך ראוי לכוין בכל כזית מצה שאוכל במשך ליל הסדר לקיים את המצוה של אכילת מצה בלילה הראשון.

חולה באכילת המצות

חולה שאינו יכול לאכול יותר מכזית מצה, יאכל מיד אחר כוס שני, מרור, ויאכל את שאר הסעודה, וכשגומר סעודתו, יטול ידיו [ולא יברך על הנטילה כיון שאוכל פחות מכביצה] ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית מצה בהסיבה, ויברך ברכת המזון על הכוס השלישי[63].

חולה בשתיית ד' כוסות

גם מי שהיין גורם לו כאבי ראש ויש לו צער גדול בשתייתו, חייב לשתות ארבע כוסות, אלא אם כן יפול למשכב מחמת השתייה, שאז אינו מחויב לשתות[64].

חיבוב המצוות

כתב של"ה, ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו וכן ארבעה מינים שבלולב והכל לחיבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה[65].

 – 

סדרו של הסדר

[הקטעים המודגשים הם חלק העשיה בפועל]

קדש

א. מוזגים לבעל הבית כוס ראשון. ונוהגים שבעל הבית לא ימזוג בעצמו אלא אחר מוזג לו, שכן היא דרך חירות[66].

ב. קודם שיקדש יכוין לקיים מצות קידוש וגם מצוות ארבעה כוסות. ויש נוהגים לומר 'הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ארבע כוסות'[67].

ג. המסובים צריכים להגביה את הכוס בשעת הקידוש[68].

ד. המקדש אומר ברכת היין וברכת הקידוש.

ה. כשחל יום טוב ראשון של פסח בשבת, יאמר 'ויכולו' קודם הקידוש[69].

ו. כשחל יום טוב ראשון של פסח במוצאי שבת, יאמר הבדלה על הכוס, בסדר יקנה"ז – יין קידוש נר הבדלה זמן[70]. ואין מברכים על הבשמים, ואומרים ההבדלה מיושב כמו הקידוש[71].

ז. אם שכח במוצאי שבת ולא אמר יקנה"ז ושתה את הכוס, אם נזכר קודם שאכל את הכרפס, מבדיל על הכוס, ואוכל הכרפס[72]. אם נזכר אחר שאכל את הכרפס קודם שהתחיל ההגדה, אם כיון בשעת הברכה על הכוס הראשונה שישתה עוד, יבדיל מיד על כוס נוסף בלא ברכת בורא פרי הגפן. ואם לא כיוון בשעת הברכה לשתות עוד, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם כבר התחיל ההגדה, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם נזכר באמצע הסעודה שלא הבדיל, מבדיל מיד. ואם נזכר תוך ברכת המזון שלא הבדיל, מברך ברכת המזון והבדלה על כוס אחת. ואם לא נזכר עד אחר ששתה כוס של ברכת המזון, יבדיל על הכוס הרביעי. ואם גם בכוס רביעי לא נזכר, יבדיל על כוס חמישית.[73]

ח. בסוף הקידוש מברך שהחיינו קודם השתייה. ויכווין לצאת ידי שאר מצוות היום אכילת מצה ומרור[74]. ואם לא בירך קודם השתיה יברך מתי שיזכר. עד סוף יום טוב, ואפילו בהיותו בשוק[75].

ט. אשה שבירכה בהדלקת הנרות שהחיינו, יכולה לענות אמן לברכת שהחיינו של המקדש, ואין זה נחשב הפסק באמצע הקידוש[76].

י. אמנם אשה שעושה קידוש לעצמה [כמו שנוהגות נשים הרבה בליל הסדר שאומרות בעצמן הקידוש ולא יוצאות מן המקדש], לא תברך שהחיינו[77].

יא. שותה את כוס הקידוש בהסיבה, ואינו מברך אחריה ברכה אחרונה, שהרי מברך בסוף ברכת המזון וברכה אחרונה[78].

יב. אם שכח להסב בכוס ראשון של קידוש, אם כיוון בשעת הברכה על כוס ראשון שאם ירצה יוכל לשתות עוד, יחזור וישתה בלא ברכה[79].

יג. בין כוס ראשון לשני, אם כיון בשעת הברכה לשתות עוד, יכול לשתות, אבל ראוי שלא ישתה כדי שלא ישתכר. ושאר משקים מותר לשתות אם כיון לפוטרם בברכת היין[80].

יד. אחר שהתחיל ההגדה, אסור לשתות שום משקה[81].

טו. בין כוס שני לשלישי יכול לשתות כיון שהוא בתוך הסעודה ואין חשש שישתכר[82], אך גם בסעודה יזהר שלא ישתה יתר על המידה כדי שלא ישתכר ויישן[83].

טז. לאחר הקידוש, מביאים לפני בעל הבית את קערת הסדר[84].

ורחץ

א. נוטל ידיו לאכילת הכרפס [כדין אכילת דבר שטיבולו במשקה] ואינו מברך על הנטילה[85].

כרפס

א. לוקח מהכרפס פחות מכזית [דביותר מכזית ספק אם מברך ברכה אחרונה], ומטבלו בחומץ או ביין או במי מלח, ואחר הטבילה מברך בורא פרי האדמה [ויכוין בברכתו לפטור גם את המרור], ואין צריך להסב, ואינו מברך אחריו [דברכת המזון שאחר המרור פוטרת גם את הכרפס][86].

ב. גם אם אכל כזית מן הכרפס, לא יברך אחריו ברכה אחרונה[87].

יחץ

א. לאחר מכן לוקח את המצה האמצעית, ובוצעה לשניים [כדי לקיים 'לחם עוני', דדרכו של עני בפרוסה], ונותן חציה הגדול מביניהם עטוף במפה [זכר ל'משארתם צרורות בשמלותם'] לאחד המסובים לשומרה לאפיקומן, ויש שנותנים אותה על כתפיהם זכר ליציאת מצרים. וחציה השני מניח בין המצות השלימות ושומרה לאכילת כזית מצה[88].

מגיד

א. אין לשים שום מצה על השולחן עד זמן האכילה [היינו חוץ משלושת המצות שבקערה][89].

ב. קודם אמירת ההגדה, יאמר או יכוין לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים[90].

ג. מגביה את הקערה עם המצות ועם כל מה שעליה[91] ואומר בקול רם 'הא לחמא עניא' עד 'מה נשתנה'. ויאמר בלשון שמבינים הנשים והילדים או יפרש להם הענין כדי לקיים מצוות 'והגדת לבנך'[92].

ד. קודם מה נשתנה מסלקים את הקערה מעל השולחן [כדי שישאלו התינוקות על כך][93].

ה. אחר שסילקו הקערה מן השולחן מוזגין לו כוס שני [כדי שישאלו התינוקות מדוע שותים כוס שניה קודם הסעודה], ואין צריך לשטוף ולהדיח את הכוס[94].

ו. שואלים התינוקות [בנים או בנות] מה נשתנה. ואם אין חכמה בבן, אביו מלמדו. ואם אין לו בן, אשתו שואלתו. ואם אין לו אשה, הוא שואל את עצמו. ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה את זה מה נשתנה. ובעל הבית המסדר את ההגדה כששואלים אותו את השאלות, אין צריך לומר מה נשתנה[95].

ז. כשמסיימים לשאול מחזירים את הקערה לשולחן, ומתחיל לקרא 'עבדים היינו לפרעה במצרים', וקורא כל ההגדה, ואין לאומרה בהסיבה רק באימה וביראה[96], ובעל ההגדה יאמר והקהל ישמעו, ועדיף יותר שבעל ההגדה יאמר בקול רם והציבור יאמר איתו בלחש[97].

ח. יש להזהר שלא לשוח שיחת חולין באמצע קריאת ההגדה[98].

ט. כל זמן ההגדה צריכה להיות המצה מגולה, חוץ מזמן שמחזיק את הכוס בידו שאז מכסה הפת שלא תראה בושתה[99].

י. כשמגיע ל'והיא שעמדה' מגביה הכוס ומכסה הפת [שלא תראה בושתה] עד 'והקב"ה מצילנו מידם'[100].

יא. כשמגיע ל'דם ואש ותמרות עשן', זורק מעט מן הכוס באצבעו שלש פעמים [על שם אצבע אלוקים היא]. וכן כשמגיע לשמות המכות זורק בכל אחת מן הכוס באצבעו עשר פעמים [ונוהגים לזרוק באצבע ולא בזרת, ויש נוהגים בקמיצה]. וכן כשמגיע להזכיר המכות 'דצ"ך עד"ש באח"ב', זורק מעט מן הכוס באצבעו שלש פעמים. יצא שהכל יחד זורק באצבעו שש עשרה פעמים [כנגד אותיות י"ו משמו של הקב"ה][101].

יב. כשמגיע ל'מצה זו' צריך להגביה את המצה הפרוסה, ולהראותה למסובים. וכן כשמגיע ל'מרור זה' צריך להגביה את המרור ולהראותו למסובים[102].

יג. כשמגיע ל'לפיכך' מגביה כל אחד כוסו ומכסה הפת עד שחותם 'גאל ישראל'[103].

יד. צריך להקפיד מאד באמירת הקטע 'רבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו' שבלא זה לא יוצאים ידי חובת ההגדה, וגם סדר עשר המכות שעשה ה' למצרים, ויש להזהיר את הנשים על כך[104].

טו. כשאומר 'ונאמר לפניו שירה' צריך לומר ונאמר בניקוד סגול שהוא לשון עבר, דקאי על גאולת מצרים, ויש אומרים שיש לומר ונאמר בחולם[105].

טז. גם נשים חייבות באמירת ההגדה[106].

כוס שני

א. אחר שמברך אשר גאלנו, שותה כוס שני בהסיבה, ומברך עליו ברכה ראשונה, ואין צריך לברך עליו ברכה אחרונה[107].

ב. אם שכח להסב בכוס שני, לעולם יחזור וישתה, אלא אם כן דעתו היתה שלא לשתות בתוך הסעודה יין, שאז צריך לברך שוב בתוך הסעודה, ולכך לא ישתה[108].

רחצה

א. נוטל ידיו ומברך על נטילת ידיים. ואם יודע ששימר ידיו היטב יטמא ידיו קודם הנטילה[109].

מוציא מצה

א. אחר כך נוטל בידיו את שלושת המצות [שתי השלימות והפרוסה], ומברך 'המוציא לחם מן הארץ', ומניח השלישית להשמט מידו ומברך 'על אכילת מצה'[110]. ויכוין בברכת על אכילת מצה גם על המצה שאוכל בכורך, וגם על המצה שאוכל באפיקומן[111].

ב. אחר שבירך את שתי הברכות בוצע בעל הבית משתי המצות, מהשלימה העליונה [המוציא] ומהפרוסה [מצה], ואוכלן יחד בהסיבה, מכל אחת מהן שיעור כזית[112].

אמנם שאר המסובים אין צריכים לאכול שתי כזיתים, אלא די להם שיאכלו כזית אחד של אכילת מצה, ואינם צריכים לאכול כזית מפרוסת המוציא.

ג. אם לא היסב בכזית מצה, יחזור ויאכל שוב בלא ברכה[113]. ואם לא היסב באכילת שני כזיתים הראשונים, אין צריך לחזור ולאכול אלא כזית אחד בלא ברכה[114]. ואם אכל שני כזיתים ראשונים בזה אחר זה ואת הראשון אכל לשם ברכת המוציא ואת השני לשם אכילת מצה, ולא היסב בשני, צריך לחזור ולאכול אף אם היסב בראשון.

ד. לא יטבילם במלח[115].

ה. אינו צריך לבולעם לשני הכזיתים ביחד, אלא רק יכניסם לפה ביחד וירסקם ויבלע כזית בבת אחת ואחר כך יבלע השאר. ואם אינו יכול לעשות כך, יאכל את שני הכזיתים בתוך כדי אכילת פרס. ואם אינו יכול לאוכלם בתוך כדי אכילת פרס יאכל קודם העליונה שעליה מברך ברכת המוציא, ואחר כך יאכל מהפרוסה שעליה מברך ברכת על אכילת מצה[116] [ואם עושה כן לא יבצעם ביחד אלא כשגומר אכילת המצה של המוציא יבצע מהפרוסה] [117].

ו. אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, יאכל מעט מן השלימה וכזית מן הפרוסה. ואם יכול יאכל כשיעור הקטן של כזית מן השלימה וכשיעור הגדול של כזית מן הפרוסה[118].

ז. גם נשים חייבות באכילת מצה כאנשים[119].

מרור

א. אחר כך לוקח כזית מרור ומשקעו כולו בחרוסת ומנערנו מן החרוסת, ויש נוהגים לטבל רק מקצתו[120].

ב. מברך על אכילת מרור. ויכוין בברכתו להוציא גם את המרור שבכורך[121].

ג. ויאכלנו בלא הסיבה. ואם רוצה להסב רשאי[122].

ד. גם נשים חייבות באכילת מרור[123].

כורך

א. אחר כך נוטל מצה שלישית התחתונה, ובוצע ממנה כזית, וכורכה עם כזית מרור וטובלה בחרוסת ומנערה מן החרוסת, ואומר 'זכר למקדש כהלל', ויש אומרים שאומר 'כן עשה הלל בזמן שבית המקדש וכו' היה כורך מצה ומרור ואוכלם ביחד'. ויש אומרים שאומר 'היה כורך פסח ומצה ומרור ואוכלם ביחד'. ואוכלם בהסיבה[124].

ב. אם שכח ולא היסב באכילת הכורך, לכתחילה יחזור ויאכל בהסיבה. ומי שקשה עליו האכילה, יכול להקל ולא יחזור ויאכל[125]. ויש מקום להקל בשיעור הכזית של המרור ושל המצה שבאכילה זו, אך לכתחילה יאכל גם בזה מהשיעור הגדול[126].

ג. משעה שבירך על אכילת מצה, אין להסיח בדבר שאינו מעניין הסעודה עד שיגמור אכילת שני הכזיתים המרור והכורך, כי ברכת על אכילת מצה וברכת המרור היא גם על המצה והמרור שבכורך[127]. וצריך להזהיר את האנשים והנשים על זה.

ד. גם נשים חייבות באכילת הכורך[128].

שולחן עורך

א. מביאים לפניו סעודת יום טוב.

ב. לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי, שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה או ישתכר וישן מיד[129].

ג. מקום שנהגו שלא לאכול בפסח בשר בהמה צלי וכן בשר עוף צלי, אין אוכלין, גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא ואוכל קדשים בחוץ. וכן בשר עגל ועוף צלי. ואנן כמקום שנהגו שלא לאכול[130].

ד. ואין לאכול אפילו צלי קידר שנצלה בקדירה בלי מים ומשקה רק במים של עצמו[131].

ה. ואפילו אם בישלו ואחר כך צלה בקדירה, אסור. ולחולה קצת מותר[132].

ו. וצלוי ואחר כך בישלו מותר[133].

ז. דגים וביצים מותר לאוכלם צלויים בכל מקום[134].

ח. נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבילות. ויהדר לאכול בסעודה את הביצה שבקערת הסדר[135].

ט. לא יאכל את הזרוע שבקערה, לפי שעושין אותו צלי[136].

י. יש נוהגים שלא לאכול שום טיבול בלילה, אלא רק את שני הטיבולים שאוכלים בסדר[137].

צפון

א. לאחר הסעודה אוכלים כזית מהמצה השמורה תחת המפה, זכר לפסח הנאכל על השבע[138]. ולכתחילה טוב שיקח שני כזיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עימו[139].

לכך יכול לאכול אחד מן הכזיתים כשיעור הקטן של כזית. ואם קשה עליו האכילה, יכול להקל גם בכזית האחד כשיעור הקטן של כזית[140].

ג. יאכלנו בהסיבה[141].

ד. אכל אפיקומן ושכח ולא היסב, אם עדיין לא נטל ידיו ולא אמר הב לן ונבריך, יחזור ויאכל שוב כזית מצה בהסיבה, אם לא קשה עליו האכילה. ואם אמר הב לן ונבריך או נטל ידיו למים אחרונים, לא יחזור ויאכל עוד[142].

ה. לא יברך על אכילת האפיקומן[143]. וטוב לכוין בברכת על אכילת מצה לאכילת האפיקומן[144].

ו. יהא זהיר לאכול את האפיקומן קודם חצות[145]. ואם איחר יאכלנו.

ז. כזית ראשון ודאי צריך לאוכלו קודם חצות, ואם איחר ולא אכלו, לא יברך על אכילת מצה ולא על אכילת מרור, אלא יאכלם בלא ברכה[146].

ח. אפיקומן הוא זכר לפסח והפסח נאכל על השובע, דהיינו שהוא שבע כבר, ולכן אוכלין האפיקומן אחר גמר הסעודה.

ומכל מקום צריך שיהא לו קצת תאוה לאכול, ואם לאו אין מקיים המצוה מן המובחר.

ואם שבע כל כך עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובע, אף שדוחק עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו כלל במצוה זו, שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל[147].

ט. אם שכח ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונבריך, אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. ואם נזכר אחר שבירך ברכת המזון קודם שבירך בורא פרי הגפן, יטול ידיו [ולא יברך על נטילת ידים, ובפרט כשיודע שלא הסיח דעתו], ויברך המוציא ויאכל האפיקומן, ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס. ואם נזכר אחר שכבר בירך בורא פרי הגפן, יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון בלא כוס[148].

י. אם נאבד האפיקומן, יאכל כזית ממצה שמורה אחרת[149].

יא. לא יאכל את האפיקומן בשני מקומות. לפי שאפיקומן זכר לפסח ופסח אינו נאכל בשני מקומות שנאמר 'בבית אחד יאכל'. והוא הדין בחדר אחד מקצתו בשולחן זה ומקצתו בשולחן אחר[150]. והוא הדין אם נרדמו כל יושבי השולחן באמצע אכילת האפיקומן, אינם ממשיכים לאוכלו, דהוי כשני מקומות[151].

יב. אחר האפיקומן אסור לאכול כלום, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן שהוא מצוה[152].

יג. אם אכל אחריו שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה לשם אפיקומן[153].

יד. אחר האפיקומן אסור לשתות כלום אלא רק מים בלבד. ואם הוא צורך גדול יכול לשתות כל משקה חוץ ממשקה המשכר. ועדיף יותר לשתות משקה כמו טייא וכדומה שאינו משקה עב ואין בו הרבה טעם[154].

טו. גם נשים חייבות באכילת האפיקומן[155].

ברך

א. לאחר אכילת האפיקומן מוזגין לבעל הבית כוס שלישי, ואם הכוס אינו נקי צריך לשוטפו. ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, ושותהו בהסיבה.

ב. ולא יברך אחריו ברכה אחרונה, דסומך על ברכה אחרונה שמברך על כוס רביעי[156].

ג. לא ישתה יין בין כוס שלישי לכוס רביעי, ואפילו אם שכח ולא היסב לא יחזור וישתה. אך אם נשאר לו בכוס שיעור רביעית ואינו צריך לחזור ולמלאותו, יכול לחזור ולשתות בהסיבה גם בכוס שלישי[157].

ד. ושאר משקים יכול לשתות [מה שמותר אחר אפיקומן].

ה. וחמר מדינה לא ישתה. ומאותה הכוס עצמה יכול לגמור, אף אם שתה ממנה כבר רביעית והפסיק כדי אכילת פרס משתיית הכוס[158].

ו. נהגו שבעל הבית מברך ברכת המזון בליל הסדר, שנאמר 'טוב עין הוא יבורך', ובעל הבית הוא טוב עין שהרי אמר כל דיכפין וכו', אך אין קפידא בדבר אם בירך אחר[159].

הלל

א. מיד לאחר שתית הכוס השלישי מוזגים לו כוס רביעי[160].

ב. אחר כך נוהגים למזוג כוס נוסף יותר מהמסובין, וקורין אותו 'כוס של אליהו הנביא', לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו השי"ת ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח את אליהו לבשרינו[161].

ג. אחר כך אומרים שפוך חמתך כו'. ונהגו לפתוח פתח הבית בשעה שאומרים שפוך חמתך, כדי לזכור שהוא ליל שימורים, ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך חמתו על המכחישים בה'[162]. ויש שנהגו לעמוד כשאומרים שפוך חמתך[163].

ד. ומתחיל לומר הלל בלא ברכה ומיושב[164] [ואפילו אבל אומר הלל[165]], ונהגו לאחוז הכוס בשעת ההלל[166].

ה. ואומר לא לנו עד סוף ההלל, ואחר כך אומר יהללוך בלא חתימה, ואחר כך אומר הלל הגדול (כ"ו הודו – תהלים מזמור קלו) נשמת, ישתבח וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות, ויש שחותמים כמו בישתבח תמיד דהיינו הבוחר בשירי זמרה כו'. ואם שכח וחתם כשאמר יהללוך, שוב לא יחתום כשאומר ישתבח. ויש בזה כמה שיטות וכל אחד יאמר כמודפס בהגדה שלפניו[167].

ו. מצווה לכתחילה שהגדול יאמר 'הודו' ו'אנא' והאחרים יענו אחריו, ולכך מצוה לחזר שיהיו שלשה אנשים בליל הסדר. ובלאו הכי מובא בספרים בשם הזוהר הקדוש, דמצוה להזמין אורח עני בחג ובפרט בפסח שאומר כל אחד כל דכפין ייתי וייכול[168].

ואפשר גם ליתן לאשתו ובניו שיענו אחריו, או שאחד מהם יאמר ואחרים יענו. ואם בנו קטן, יכול ליתן לו לומר 'אנא' ויענו אחריו, אבל הודו צריך לאיש או אשה גדולים שיאמר, ויענו אחריו[169].

ז. אם אין שם כי אם שניים, שניהם יאמרו הודו בלא עניה[170].

ח. אחר כך שותה הכוס בהסיבה בלא ברכה. ואם שכח ולא היסב אינו שותה עוד. ואחר כך מברך ברכה אחרונה על היין[171].

אך אם נשאר לו בכוס שיעור רביעית ואינו צריך לחזור ולמלאותו, יכול לחזור ולשתות בהסיבה גם בכוס רביעי[172].

ט. יזהר שגם את ההלל עם ברכתו שמברך אחריו יקרא קודם חצות[173].

נרצה

א. אחר כך אומר הפיוטים[174].

–

הלכות הלילה אחר הסדר

א. חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה[175].

ב. נוהגים שלא לקרוא על מיטתו אלא פרשת שמע וברכת המפיל, ולא שאר פסוקים הנאמרים לשמירה, שליל שימורים הוא[176].

–

סיכום הלכות שכחה בסדר ליל פסח [177]

שכחה בהסיבה בארבעת הכוסות

א. מי ששכח ולא היסב בכוס ראשון, אם דעתו היתה בשעה שבירך על הכוס לשתות עוד כוסות אחריו בשעת אמירת ההגדה, יחזור וישתה שוב בהסיבה. אבל אם לא היתה דעתו על כך לא ישתה שוב.

ב. מי ששכח ולא היסב בכוס שני, יחזור וישתה בהסיבה.

ג. מי ששכח ולא היסב בכוס שלישי או רביעי, לא יחזור וישתה[178].

שתיית ארבעה כוסות בהפסק באמצע הכוס

א. מי ששתה כוס ראשון והפסיק באמצע השתייה יותר מכדי שתיית רביעית, אם דעתו היתה בשעה שבירך על הכוס לשתות עוד כוסות אחריו בשעת אמירת ההגדה, יחזור וישתה שוב. אבל אם לא היתה דעתו על כך לא ישתה שוב. ואם שהה יותר מכדי אכילת פרס יחזור וישתה.

ב. מי ששתה כוס שני והפסיק באמצע השתייה יותר מכדי שתיית רביעית, יחזור וישתה.

ג. מי ששתה כוס שלישי או רביעי והפסיק באמצע השתייה יותר מכדי שתיית רביעית, לא יחזור וישתה. ואם שהה יותר מכדי אכילת פרס יחזור וישתה[179].

שכחה בהסיבה בכזיתים של המצה

א. שכח ולא היסב בכזית ראשון ושני, יחזור ויאכל כזית אחד בהסיבה, ואם היסב באחד מהם אין צריך לחזור ולאכול, אבל אם אכל שני כזיתים ראשונים בזה אחר זה וכיוון בכזית ראשון לשם המוציא וכזית שני אכל לשם אכילת מצה ולא היסב בכזית שני, צריך לחזור ולאכול כזית נוסף[180].

ב. מי ששכח ולא היסב בכזית של הכורך, לכתחילה יאכל שוב בהסיבה, ואם קשה לו האכילה אפשר להקל[181].

ג. אכל אפיקומן ושכח ולא היסב, אם קשה עליו האכילה, לא יחזור ויאכל. ואם יכול לאכול עוד, יחזור ויאכל עוד כזית. ואם אמר הב לן ונבריך או נטל ידיו למים אחרונים, לא יחזור ויאכל עוד[182].

שכח לאכול אפיקומן

אם שכח ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונבריך, אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. ואם נזכר אחר שבירך ברכת המזון, אם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו [ולא יברך על נטילת ידים בפרט כשיודע שלא הסיח דעתו] ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס. ואם בירך כבר בורא פרי הגפן יאכל אפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס[183].

שכח הבדלה במוצאי שבת

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת ושכח ולא אמר יקנה"ז ושתה את הכוס, אם נזכר קודם שאכל את הכרפס, מבדיל על הכוס, ואוכל הכרפס[184]. אם נזכר אחר שאכל את הכרפס קודם שהתחיל ההגדה, אם כיון בשעת הברכה על הכוס הראשונה שישתה עוד, יבדיל מיד על כוס נוסף בלא ברכת בורא פרי הגפן. ואם לא כיוון בשעת הברכה לשתות עוד, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם כבר התחיל ההגדה, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם נזכר באמצע הסעודה שלא הבדיל, מבדיל מיד. ואם נזכר תוך ברכת המזון שלא הבדיל, מברך ברכת המזון והבדלה על כוס אחת. ואם לא נזכר עד אחר ששתה כוס של ברכת המזון, יבדיל על הכוס הרביעי. ואם גם בכוס רביעי לא נזכר, יבדיל על כוס חמישית.[185]

שכח לברך שהחיינו

שכח לברך שהחיינו בשעת הקידוש, מברך מתי שנזכר במשך הסדר, ואם לא נזכר, יברך עד סוף יום טוב[186].

שאר דיני הפסח

א. חיוב אכילת מצה מדאורייתא הוא רק בלילה הראשון בלבד. ובשם הגר"א כתבו דמצוה איכא לאכול מצה כל יום משבעת ימי החג[187].

ב. כתבו הספרים, שטוב לעשות ביום ראשון של חול המועד בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן[188].

טעויות בתפילות חג הפסח

א. יום טוב שחל בשבת וחתם ואמר מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר של שבת, אף שהזכיר של שבת באמצע הברכה, אם חזר בו תוך כדי דיבור [שלא שהה משגמר מקדש ישראל והזמנים רק כדי שלש תיבות] ואמר מקדש השבת וישראל והזמנים, יצא. ואם התחיל ואמר רצה חוזר לתחילת הברכה.

ואם סיים ואמר מקדש השבת, אף שלא הזכיר מקדש ישראל והזמנים, כיון שהזכיר של יום טוב באמצע הברכה, יצא.

ואם לא התחיל רצה וגם לא שהה כדי אמירת שלש תיבות, יתקן ויאמר מקדש השבת וישראל והזמנים[189].

ב. חתם בשחרית של שבת חול המועד מקדש השבת וישראל והזמנים, אין צריך לחזור[190].

ג. חתם בשבת חול המועד מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר של שבת, לא יצא.

ואם תוך כדי דיבור חזר ואמר מקדש השבת, יצא[191].

ד. אם התפלל בשבת חול המועד מוסף של שבת לחוד, לא יצא[192].

ה. שכח יעלה ויבא בשחרית מנחה וערבית בכל חג הפסח, חוזר לרצה ואם סיים חוזר לראש[193].

ו. שכח יעלה ויבא בחול המועד בברכת המזון, אינו חוזר[194].

ז. אשה ששכחה יעלה ויבא ביום טוב בברכת המזון, אינה חוזרת[195].

–

[1] תעב שו"ע סעיף א.

[2] תעב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה.

[3] תעב שו"ע סעיף טז ומשנ"ב ס"ק נ.

[4] תעב שער הציון ס"ק ב.

[5] תעב משנ"ב ס"ק יג.

[6] תעב שו"ע סעיף ב.

[7] כן הוא הפשטות, וכן מובא בשם כל גדולי הפוסקים.

[8] תעב שו"ע ורמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ח.

[9] תעב שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יא.

[10] לגבי גידם תעב סעיף ג ביאור הלכה ד"ה ואין. ופשוט שהוא הדין מי שיש לו מכה בידו שאינו יכול להסב.

[11] תעב רמ"א סעיף ד.

[12] תעב משנ"ב ס"ק יג.

[13] תעב שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק יג.

[14] אבודרהם. וכן כתב בברכי יוסף סימן תעג. וכן מבואר בהדיא בחידושי רבנו יהונתן על הרי"ף (ברכות לח א מדפי הרי"ף).

[15] תעב שו"ע סעיף ז.

[16] תעב שו"ע סעיף ח ומשנ"ב ס"ק כד. ביאור הלכה ד"ה שלא כסדר.

[17] תעב סעיף ח ביאור הלכה ד"ה על הסדר.

[18] תעב משנ"ב ס"ק כה וביאור הלכה ד"ה על הסדר.

[19] תעב שו"ע סעיף יד.

[20] תעב שו"ע סעיף טו ומשנ"ב ס"ק מו. שער הציון ס"ק ס.

[21] תעב שו"ע סעיף יא.

[22] הגדת קול דודי על פי פסקיו.

[23] תעב משנ"ב ס"ק לט.

[24] תעג משנ"ב ס"ק יח.

[25] תעג משנ"ב ס"ק יט.

[26] תעג משנ"ב ס"ק כא.

[27] תעג משנ"ב ס"ק כא.

[28] תעג שו"ע סעיף ד.

[29] תעג משנ"ב ס"ק כב.

[30] תעג שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יז.

[31] אגרות משה (או"ח חלק ה סימן טז).

[32] תעג רמ"א סעיף ד. ושיטת הגר"א (מעשה רב סימן קצא) שהסדר הוא כך, לדעת הגר"א מביאים את הקערה רק אחר טיבול ראשון, כך שהכרפס והמי מלח אינם נמצאים על הקערה כלל. וסדר הקערה כך, הזרוע והביצה יהיו קרובים אליו, ומעליהם המצות, ומעליהם המרור והחרוסת. והטעם, בכדי שהזרוע והביצה שהם רק לזכר לא יהיו מעל המרור והמצה שהם מדינא. ומה שמעביר על המצוות אין בזה חיסרון, כיון שלשיטתו מכסה את הזרוע והביצה עם המצה.

והנה למנהגינו שהקערה על השולחן מתחילת הסדר ואיננו מכסים את הזרוע והביצה, אין מקום לסדר את הקערה כסדר הגר"א. ואם רוצה לסדר הקערה כהגר"א צריך לנהוג כהגר"א גם בכיסוי הזרוע והביצה וגם בהבאת הקערה אחר טיבול ראשון. ועיקר דברי הגר"א שחשש שהזרוע והביצה יהיו מעל המצה ומרור לכאורה מיירי בקערות שהדברים מונחים אחד על חבירו ולא בקערות שלנו.

[33] באר היטב ס"ק ח על פי הסוד.

[34] תעג משנ"ב ס"ק כא. וראה סימן שכא סעיף א פרטי הדינים בזה.

[35] תעג משנ"ב ס"ק מז, מח.

[36] תעג שו"ע ורמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כז, כט.

[37] תעג משנ"ב ס"ק לב.

[38] תעג משנ"ב ס"ק לב.

[39] תעג משנ"ב ס"ק כ. והנה ידוע שהסלרי הוא מין כרפס של הגמרא. ובמקומות רבים נהגו לשים תפוחי אדמה, והעיקר שיהיה ירק שברכתו האדמה בכדי שיפטור בברכת בורא פרי האדמה את המרור.

ולא יאכל ירק חי כשעיקר אכילתו בבישול, כיון שאז אין ברכתו האדמה כשהוא חי אלא שהכל [ולכך יש להסתפק בימינו אם אפשר להניח עלי סלרי או פטרוזיליה (על פי באר היטב ס"ק ה) כמו שנהגו הרבה].

צריך גם שהמי מלח שטובלים בהם את הכרפס לא יהיו מי הבישול של הירק, כי בזה יש ספק אם צריך ליטול ידיו על אכילתו, כמבואר במשנה ברורה (סימן קנח ס"ק כו).

[40] תעג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק מב.

[41] תעג שו"ע סעיף ה.

[42] תעג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק לח.

[43] תעג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק מ.

[44] תעג רמ"א סעיף ה ומשנ"ב ס"ק מו.

[45] תעג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק לו.

[46] תעג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק מא.

[47] תעג רמ"א סעיף ה. וכן נראה מדברי המשנה ברורה (סימן שכא שער הציון ס"ק פו) שסגי בכך שבשעת עשייתה היא עבה. ובתוספות (פסחים קטז א ד"ה צריך) מבואר בשם הירושלמי, שבשעת עשייתה עושים אותה עבה, ורק סמוך לטיבול מדללים אותה ביין. וראה עוד הגהות מיימוני (חמץ ומצה פ"ז אות יא).

[48] תעג רמ"א סעיף ה ומשנ"ב ס"ק מט.

[49] תעג רמ"א סעיף ה.

[50] תעב שו"ע סעיף ט ומשנ"ב ס"ק לג.

[51] תפו משנ"ב ס"ק א. וראה סימן רעא סעיף יג ביאור הלכה ד"ה של רביעית.

[52] תעב שו"ע סעיף ט.

[53] תעב סעיף ט ביאור הלכה ד"ה וישתה.

[54] רעא משנ"ב ס"ק סח.

[55] תעב שו"ע סעיף ט.

[56] רי שער הציון ס"ק יא.

[57] תעב משנ"ב ס"ק לד.

[58] שו"ת ח"ו סימן טז.

[59] או"ח ח"ד סימן מא.

[60] סימן רב סעיף ח.

[61] כל המבואר כאן על פי משנ"ב תעה ס"ק ט. וביאור הלכה שם ד"ה כזית.

[62] תעז סעיף א, ומשנ"ב שם, ושער הציון ס"ק ד.

[63] תפב ס"ק ו.

[64] תעב סעיף י ומשנ"ב ס"ק לה.

[65] תעז משנ"ב ס"ק ה.

[66] תעג שו"ע סעיף א. ומלשון הרמ"א נראה שרק לבעל הבית מוזגין את הכוס. ולכאורה פשוט שמה שנוהגים ההמון שכל אחד מוזג הכוס לחבירו, אין זה דרך חירות, שהרי מה חילוק יש אם הוא מוזג לעצמו או לחבירו סוף סוף הוא מוזג ואין כאן דרך חירות. ובערוך השולחן (סעיף ו) כתב, 'ואנו אין נזהרין בזה, כי נראה כרמות רוחא לצוות לאשתו שתמזוג ואין הבעל עדיף ממנה, ולכן נוהגין למזוג בעצמו ואין זו קפידא'. ובקיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ב) כתב, 'משרתו או אחד מבני ביתו ימזגו את הכוסות', ומשמע שלאו דוקא מוזגים לבעל הבית, אבל על כל פנים אחד מוזג לכולם ולא כל אחד מוזג לשני, כי זה אינו דרך חירות.

ובעיקר הדבר ראיתי מעירים, שדין זה שמוזגים לבעל הבית לא נאמר על השפיכה לכוסות גרידא, אלא דווקא על המזיגה של היין במים שהיו עושים בזמנם והיא מלאכה של טירחה. וראה בהערות על שולחן ערוך הגר"ז. והוא מספר שער הכולל (פרק מח אות יג).

ועל כל פנים בזמנינו נוהגים בזה, והנח להם לישראל.

[67] תעג משנ"ב ס"ק א. נראה שיש מקום לאמירה זו כאן יותר מכל מצוות, כיון ששונה מצוה שיש בה שתי עשיות ממצוה שיש בה רק עשיה אחת, שבמצוה שיש בה עשיה אחת הרי עצם הדבר שעושה את המצוה הוי ככוונה, וכמבואר בארוכה בסוגיית מצוות צריכות כוונה, אבל כאשר עושה מצוה שצריך לצאת בה ידי שתי מצוות, צריך כוונה יתירה לצאת גם ידי מצות קידוש וגם ידי מצות ד' כוסות.

[68] פוסקי זמנינו.

[69] תעג שו"ע סעיף א.

[70] תעג שו"ע סעיף א.

[71] תעג משנ"ב ס"ק ג.

[72] תעג סעיף א ביאור הלכה ד"ה עד. בביאור הלכה דחה דברי הגר"ז שכתב שיאכל כרפס בלא הבדלה, וכתב דאדרבה מוטב שיראה כמוסיף על הכוסות כשמבדיל ושותה, משיאכל כרפס בלא הבדלה.

[73] תעג משנ"ב ס"ק ה.

[74] מה שכתבנו שיכוין בשהחינו על שאר המצות, כן כתב האבודרהם (ברכת המצוות). וכן כתבו הברכי יוסף (תעג ס"ק א), סידור יעב"ץ, והכף החיים (ס"ק ו).

[75] תעג משנ"ב ס"ק א (השני).

[76] כן היא דעת האגרות משה (או"ח ח"ד סימן קא) בכל יום טוב. ובליל הסדר כתבו המנחת שלמה (ח"ב סימן ס אות כד) והשבט הלוי (ח"ג סט), שלכולי עלמא תענה אמן, בכדי שתחול ברכת שהחיינו גם על שאר מצוות הסדר.

[77] מנחת שלמה ח"ב סימן נח.

[78] תעג שו"ע סעיף ב.

[79] תעב רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק כ, כא.

[80] תעג שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יג, טז.

[81] תעג סעיף ג ביאור הלכה ד"ה הרשות. ומשנ"ב ס"ק ד.

[82] תעג משנ"ב ס"ק טו.

[83] תעו רמ"א סעיף א.

[84] תעג שו"ע סעיף ד. וברוב המקומות לא נהגו כן אלא מסדרים את הקערה על השולחן מבעוד יום או לפני הקידוש. וכן מבואר בחיי אדם (כלל קל דיני הסדר בקצרה אות א). ובפרי מגדים (משבצות זהב סימן תפו).

[85] תעג שו"ע סעיף ו.

[86] תעג שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק נג, נד, נה, נו. ביאור הלכה ד"ה פחות.

[87] תעג משנ"ב ס"ק נו.

[88] תעג שו"ע סעיף ו, ומשנ"ב ס"ק נז, נח, נט.

[89] תעג משנ"ב ס"ק סו.

[90] תעג משנ"ב ס"ק א.

[91] תעג שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק ס. ובשולחן ערוך כתב מגביה את הקערה. וכן הוא בשו"ת הרא"ש (כלל יד אות ה), ושו"ת מהרש"ל (סימן פח). אבל במהרי"ל הלכות הגדה כתב בשם מהר"ש להגביה רק את המצות. וכן הוא בשו"ת מהרי"ל (סימן נח). ובספר כף החיים (תעג ס"ק קכו) כתב בשם האר"י להגביה רק את המצה הפרוסה. וכן כתב בבן איש חי (פרשת צו). וכן נראה שנוהגים ברוב המקומות. וכן נהג מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

[92] תעג שו"ע סעיף ו.

[93] תעג שו"ע סעיף ו. והנה אמנם כן כתב השולחן ערוך והוא מדינא דגמרא. אמנם במגן אברהם (תעג ס"ק כה) כתב שכהיום לא נוהגים להסירה. ובחק יעקב (ס"ק לג) כתב, שנוהגים שבעל הבית אומר להסירה ולא מסירים אותה. וכן כתב בפרי מגדים (א"א תעג ס"ק כה). וראה שולחן ערוך הגר"ז (סימן תעג סעיף לח) שכתב, 'ועכשיו אין נוהגין אפילו בעקירת הקערה, לפי שהתינוקות יודעין שעיקר האכילה לא תהיה ממצות אלו שבקערה ולפיכך לא ישאלו כלום כשיסירן מעל השולחן'. ונראה שכן המנהג.

[94] תעג שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק סח.

[95] תעג שו"ע ורמ"א סעיף ז ומשנ"ב ס"ק ע.

[96] תעג שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק עא.

[97] בשולחן ערוך הגר"ז (סימן תעג סעיף כד) כתב, שעדיף שיצאו מבעל ההגדה משום ברוב עם. אכן כיון שבזמנינו נהגו שלא לצאת ידי חובה בשומע כעונה בדבר ארוך כל כך [וכמו שמצינו בברכת המזון שאנו אומרים יחד עם המזמן], לכך בזמנינו הטוב ביותר שיאמרו יחד עם בעל הבית בלחש.

[98] פשוט, שהרי הוא באמצע עשיית מצוה. ואף שאין אנו מברכים על מצות סיפור יציאת מצרים מכמה טעמים שהאריכו בהם הפוסקים, איסור שיחת חולין באמצע מצוה אינו רק מחמת הפסק בברכה. וכמו שמצינו שאפילו לשתות אסור, וכמבואר בביאור הלכה (סימן תעג סעיף ג ד"ה הרשות בידו) ובשער הציון (שם ס"ק ט).

[99] תעג משנ"ב ס"ק עח.

[100] תעג משנ"ב ס"ק עג.

[101] תעג רמ"א סעיף ז ומשנ"ב ס"ק עד, עה.

[102] תעג שו"ע סעיף ז.

[103] תעג רמ"א סעיף ז ומשנ"ב ס"ק עג.

[104] תעג משנ"ב ס"ק סד.

[105] תעג משנ"ב ס"ק עא. המשנ"ב מביא בשם פוסקים לומר בסגול. אך מנהג העולם הוא לומר בחולם. וכן נהג הגר"ח מוולאזין כמבואר בכתר ראש (אות קא). והביאור הוא שההודאה היא על הגאולה שבכל דור ודור. והגרי"ז נהג לומר בסגול.

[106] תעג משנ"ב ס"ק סד.

[107] תעד רמ"א סעיף א.

[108] תעב שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק כ, כא. שער הציון ס"ק לא.

[109] תעה שו"ע סעיף א וביאור הלכה ד"ה יטול.

[110] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[111] פשוט.

[112] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק י.

[113] תעב רמ"א סעיף ז. משנ"ב ס"ק כב.

[114] תעב סעיף ז ביאור הלכה ד"ה לא יצא.

[115] תעה רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ד.

[116] תעה שו"ע סעיף א. משנ"ב ס"ק ט.

[117] פשוט.

[118] תעה סעיף א ביאור הלכה ד"ה כזית.

[119] תעב שו"ע סעיף יד.

[120] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק יג.

[121] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק יג.

[122] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק יג יד.

[123] תעב שו"ע סעיף יד.

[124] תעה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק יז, כא. וראה ביאור הלכה (ד"ה ואומר) שדן האם לומר זכר למקדש כהלל קודם האכילה או אחריה. ולמעשה מנהג העולם לומר לפני האכילה. וכן איתא בשו"ת מהרש"ל סימן פח.

[125] שולחן ערוך הגר"ז תעה סעיף כ. פרי חדש תעה ס"ק א.

[126] על פי משנ"ב תפו ס"ק א.

[127] תעה שו"ע סעיף א.

[128] תעב שו"ע סעיף יד.

[129] תעו רמ"א סעיף א.

[130] תעו שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[131] תעו שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[132] תעו שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[133] תעו שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[134] תעו משנ"ב ס"ק ט.

[135] תעו רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא.

[136] תעו משנ"ב ס"ק יא. תעג משנ"ב ס"ק לב.

[137] תעו שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יד. ומה שטובלים את הכורך אין זה נחשב טיבול שלישי, כיון שהוא רק מספק.

[138] תעז שו"ע סעיף א.

[139] תעז משנ"ב ס"ק א. וטוב לכוין באכילת האפיקומן לצאת גם ידי חובת אכילת מצה, כיון שיש הרבה ראשונים הסוברים שבאכילת מצה זו יוצאים ידי חובת אכילת מצה. וראה שער הציון (תעז ד). ובחיי אדם (הלכות פסח כלל קכט) כתב, שהכזית השני הוא זכר לחגיגה הבאה עם הפסח. וכן נהג מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לומר לפני אכילת האפיקומן, 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת אפיקומן זכר לפסח וזכר לחגיגה'.

[140] תפו משנ"ב ס"ק א.

[141] תעז שו"ע סעיף א.

[142] משנ"ב תעב ס"ק כב, וסימן תעז ס"ק ד, על פי ישובו של האגרות משה ח"ג סימן סז.

[143] תעז שו"ע סעיף א.

[144] תעז שער הציון ס"ק ד.

[145] תעז שו"ע סעיף א.

[146] תעז סעיף א ביאור הלכה ד"ה ויהא. וידוע שהאבני נזר נתן עצה שאם רואה שלא מספיק לסיים את הסעודה קודם חצות, יאכל אפיקומן קודם חצות ויתנה שאם זמן אכילתו כל הלילה לא יוצא בזה ידי חובה, וכך יוכל להמשיך לאכול אחר חצות, כיון שכל זמן איסור אכילה הוא בזמן אכילת מצה, ואם כן אחר חצות יוכל לאכול ממה נפשך, אם זמן אכילת מצה הוא, לא יצא באכילת האפיקומן הקודם [כיון שהתנה שאם יכול לאכול אחר חצות לא יצא בו] ויאכל שוב אפיקומן בסוף הסעודה ויצא בו ולא יאכל אחריו. ואם אין זה זמן אכילת מצה יכול גם לאכול אחריו.

והרבה פקפקו על זה מכמה טעמים. א. שמא יש איסור אכילה אחר אכילת אפיקומן גם אם אין זה זמן אכילת אפיקומן. ב. הטענה העיקרית היא, שיש לחשוש לשיטת הראשונים שאמנם זמן אכילת מצה כל הלילה, אבל מדרבנן תקנו שלא יאכל אלא עד חצות, וכמו שנקט הגר"א המובא בביאור הלכה (ד"ה ויהא).

[147] תעו משנ"ב ס"ק ו.

[148] תעז שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא.

[149] תעז רמ"א סעיף ב.

[150] תעח רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ד.

[151] תעח שו"ע סעיף ב.

[152] תעח שו"ע סעיף א.

[153] תעח משנ"ב ס"ק א.

[154] תעח משנ"ב ס"ק ב. תפא שו"ע ורמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[155] תעז משנ"ב ס"ק ב. תעב שו"ע סעיף יד.

[156] תעט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק .

[157] תעב רמ"א סעיף ז ומשנ"ב ס"ק כ, כא. וביאור הלכה ד"ה אין.

[158] תעט שו"ע ורמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה, ו.

[159] תעט רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק יג.

[160] סדר רב עמרם גאון (סדר פסח). מחזור ויטרי (הלכות פסח סימן צז ד"ה שהחיינו). הגדה של פסח להריטב"א. בכל בו (סימן נ), ובעוד ראשונים. ודלא כמו שכתב החיי אדם (כלל קט סעיף יט) למוזגו אחר שפוך חמתך.

[161] תפ משנ"ב ס"ק י.

[162] תפ רמ"א סעיף א.

[163] ערוך השולחן תפ סעיף א.

[164] תפ משנ"ב ס"ק א.

[165] תפ משנ"ב ס"ק ב.

[166] שבולי הלקט (סימן קעג. הובא בבית יוסף סימן תכב). וכן נהגו הגר"ח מבריסק זצ"ל והגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

[167] תפ שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ד,ה.

[168] תעט שו"ע ורמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ט. שער הציון ס"ק יב.

[169] תעט רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ט, יב.

[170] תעט משנ"ב ס"ק יא.

[171] תפ שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ט.

[172] תעב רמ"א סעיף ז ומשנ"ב ס"ק כ, כא. וביאור הלכה ד"ה אין.

[173] תעז רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ז.

[174] תפ משנ"ב ס"ק ו.

[175] תפא שו"ע סעיף ב.

[176] תפא רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ד.

[177] הלכות אלו נתבארו במשך ההלכות, וחזרנו וכתבנום כאן, למען הקורא שימצא כולם במקום אחד.

[178] כל דינים הנ"ל על פי משנ"ב תעב ס"ק כא.

[179] כל דינים הנ"ל על פי משנה ברורה תעב ס"ק לד.

[180] משנ"ב תעב ס"ק כב.

[181] שולחן ערוך הגר"ז תעה סעיף כ, ופרי חדש שם ס"ק א.

[182] על פי אגרות משה (ח"ג סימן סז) בישוב סתירת המשנה ברורה תעב ס"ק כב, תעז ס"ק ד.

[183] תעז שו"ע סעיף ב.

[184] תעג סעיף א ביאור הלכה ד"ה עד. בביאור הלכה דחה דברי הגר"ז שכתב שיאכל כרפס בלא הבדלה, וכתב דאדרבה מוטב שיראה כמוסיף על הכוסות כשמבדיל ושותה, משיאכל כרפס בלא הבדלה.

[185] תעג משנ"ב ס"ק ה.

[186] תעג משנ"ב ס"ק א השני.

[187] תעה שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק מה.

[188] תצ משנ"ב ס"ק ב.

[189] תפז משנ"ב ס"ק ז וביאור הלכה ד"ה תוך כדי דיבור וד"ה מקדש השבת וישראל והזמנים.

[190] תצ ביאור הלכה ד"ה מתפלל.

[191] תצ ביאור הלכה ד"ה מתפלל.

[192] תצ ביאור הלכה ד"ה מתפלל.

[193] תצ שו"ע סעיף ב.

[194] תצ שו"ע סעיף ב.

[195] תשובות רע"א סימן א.