קיצור הלכות ספירת העומר

הלכות ספירת העומר

זמן הספירה

א. במוצאי יום טוב ראשון של פסח אחר תפילת ערבית קודם עלינו לשבח, מתחילים לספור העומר [שמקדימים ככל האפשר לספור העומר כדי לקיים מה שנאמר 'שבע שבתות תמימות תהיינה'][1].

ב. המדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים. ואם ספר בין השמשות יצא, אך נכון שיחזור ויספור אחר צאת הכוכבים בלא ברכה[2].

ג. משהגיע בין השמשות[3] יזהר שלא יאמר 'היום כך וכך בעומר' כדי שלא יצא ידי חובת ספירה. ואם אמר כך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, אך צריך לחזור ולספור בלא ברכה[4].

ואם אמר רק ימים בלא שבועות, יכול לחזור ולספור בברכה [5]. והוא הדין אם לא אמר 'היום', יכול לחזור ויספור בברכה[6].

וכן אם כשאמר 'היום כך וכך בעומר' כיוון בפירוש שלא לצאת ידי חובה, יכול לחזור ולספור בברכה[7].

נוסח הספירה וכיצד אומרה

א. מצווה לכתחילה על כל אחד לספור בעצמו, דכתיב 'וספרתם לכם' משמע על כל אחד ואחד. ובדיעבד אם שמע מחבירו וכיוון לצאת, יחזור ויספור בלא ברכה[8].

ב. לכתחילה יברך ויספור בעמידה, דכתיב 'מהחל חרמש בקמה' אל תקרי בקמה אלא בקומה, ובדיעבד אפילו ספר בישיבה יצא[9].

ג. לכתחילה צריך שידע קודם שמברך איזה יום היום. ואם אינו יודע איזה יום היום ופתח על דעת שישמע מחבירו את היום וסיים כמו חבירו, יצא[10].

ד. סופר ימים ושבועות, דכתיב 'תספרו חמישים יום' וכתיב 'שבעה שבועות תספור לך'[11].

ה. ואומר שבוע 'אחד' ולא 'אחת', וכן 'שני' שבועות ולא 'שתי' שבועות, כיון ששבוע לשון זכר הוא[12].

ו. עד עשרה אומר 'ימים', ומי"א ואילך אומר 'יום'[13].

ז. אומר מנין המועט תחילה, כגון 'אחד ועשרים יום'[14].

ח. אומר 'היום כך וכך בעומר [ויש אומרים לעומר]', ואם לא אמר אלא 'היום כך וכך' יצא[15].

ט. מנהג לומר אחר הספירה יהי רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו'. כלומר ואז נקיים מצות הבאת העומר. ויש נוהגים לומר מזמור א-לוקים יחננו וגו'[16].

טעויות ושינוים בספירה

א. אם ספר ימים בלא שבועות, חוזר וסופר בלא ברכה. ואם לא עשה כן, ממשיך למנות שאר הימים בברכה[17].

וכל זה הוא רק ביום השלמת השבוע כגון ביום השביעי וביום ארבע עשר, אבל בשאר ימי השבוע כגון אם אמר ביום השמיני 'היום שמונה ימים' ולא אמר 'שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר', יצא[18].

ב. אם ספר שבועות בלא ימים, לא יצא.

אך אם אמר [דרך משל] ביום השמיני 'היום שבוע אחד ויום אחד בעומר', ולא אמר מקודם 'היום שמונה ימים', יצא[19].

ג. שכח לספור בתחילת הלילה, הולך וסופר כל הלילה בברכה, שכל הלילה עדיין הוא בכלל תמימות[20].

ד. היה ביום שסופרים בו ארבעה ימים, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על דעת לומר היום ארבעה, וטעה וסיים בחמשה, חוזר ומברך[21]. אלא אם כן תיקן ספירתו בתוך כדי דיבור.

ה. שכח ולא בירך כל הלילה, יספור ביום בלא ברכה. ומכאן ולהבא סופר כל לילה בברכה[22].

ו. אם יש לו ספק אם ספר בלילה, יחזור ויספור ביום בלא ברכה. ואם לא ספר ביום, יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה[23].

ז. שכח מלספור באחד מן הימים [או אם טעה באחד הימים וספר ספירה של יום אחר], ממשיך לספור בשאר הימים בלא ברכה.

E ונכון שישמע הברכה מאחד מהמברכים ויענה אמן בכוונה לצאת, ואחר כך יספור[24].

ח. מי שטעה במספר הימים ולא טעה במספר השבועות או טעה במספר השבועות ולא טעה במספר הימים, יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה[25].

ט. ספר בראשי תיבות כגון היום ב' ימים בעומר, יחזור ויספור בלא ברכה[26].

י. אמר היום ארבעים חסר אחת, יצא[27].

יא. ספר בליבו, לא יצא, דהרהור לאו כדיבור דמי[28].

תיקון טעות בספירה תוך כדי דיבור

א. היה ביום החמישי, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על דעת לומר היום ארבעה ונזכר שהיום חמשה וסיים בחמשה, אינו חוזר ומברך. ואפילו סיים היום ארבעה ותיקן עצמו תוך כדי דיבור לומר היום חמשה, אינו חוזר ומברך. ודיו שיתקן לומר חמישה ימים בעומר ולא צריך שיחזור שוב לומר היום חמשה ימים בעומר[29].

נשים בספירת העומר

א. נשים פטורות ממצוות ספירת העומר כיון שהוי מצוות עשה שהזמן גרמא. ובזמנינו נהגו שהנשים סופרות בלא ברכה. ונראה שנשים שלנו יכולות לספור בברכה[30].

אכילה קודם ספירה

א. משהגיע זמן ספירה אסור לאכול או לעשות מלאכה עד שיספור, ומחמרינן בזה שלא שלא יאכל או יעשה מלאכה חצי שעה קודם זמן מצוות הספירה כדין קריאת שמע ותפילה. ואם התחיל לאכול או לעשות מלאכה פוסק וסופר. אך אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה חצי שעה קודם זמן המצווה, אין צריך לפסוק אלא גומר אכילתו וסופר[31].

ב. מי שמיקל לאכול קודם תפלת ערבית מחמת שיש להם מנין קבוע, או שיש להם 'שומר', כתב האגרות משה שהוא הדין שיכולים לסמוך על זה לענין ספירת העומר[32].

ג. אפילו אם יודע שלא יוכל להתפלל אלא באיחור, כתב באגרות משה שלא יספור קודם מעריב אלא ימתין ויספור אחר התפלה[33].

אונן בשעת ספירת העומר

מי שמת לו מת בימי ספירת העומר, יספור ביום לאחר קבורת המת בלא ברכה. ויש אומרים שיכול לספור בלא ברכה גם בזמן שהוא אונן[34].

דין תענית שני חמישי ושני אחר הפסח

א. אחר שעבר כל חודש ניסן, יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני הבאים מיד בתחילת אייר, וכן אחר סוכות. והטעם הוא שחוששים שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה[35].

ב. מברכים בבית הכנסת בשבת הראשון שאחר ראש חודש למי שיתענה שני וחמישי ושני, ואחר אותה שבת מתחילים להתענות בשני חמישי ושני. ואם יש מילה או חתונה באותה שבת שמברכים שני וחמישי ושני, נוהגים לברך במנחה, משום 'מהיות טוב אל תקרא רע'[36].

ג. צריך לקבל התענית במנחה שלפניהם. ומי שענה אמן על ה'מי שבירך' שאמרו בשבת ודעתו להתענות, אין צריך לקבל שוב במנחה. אמנם אם נמלך אחר שענה אמן בבית הכנסת על המי שבירך שלא להתענות, אינו מחויב להתענות אחר שלא קיבל בפירוש[37].

ד. אם אירע בימים אלו מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה, מצוה לאכול ואין צריך התרה[38].

ה. אומרים סליחות בתפילת שחרית, ואפילו אין בבית הכנסת עשרה שמתענים. אלא שבסליחה של 'תענית ציבור קבעו' יאמר רק 'תענית קבעו'. ואין אומרים הסליחה של 'אפפונו מים'[39].

ו. אם יש בבית הכנסת עשרה שמתענים, עושים אותו כמו תענית ציבור לקרות 'ויחל משה' בשחרית ובמנחה[40].

ז. מי שהיה רגיל להתענות בה"ב ואינו בריא ורוצה להפסיק להתענות, צריך התרה על נדרו[41].

–

הלכות אבילות בימי ספירת העומר

קיבלו ישראל על עצמם קצת איסור ומנהגי אבילות לג' ימים בין פסח לעצרת[42].

ונחלקו הפוסקים על אותם לג' ימים אלו הם. יש שבחרו אותם לג' ימים מיום שני של פסח עד יום לג' בעומר [בלילה. אבל יום לג' עצמו מותר מתחילת היום, כיון שמקצת היום ככולו] ברציפות, ומשם והלאה עד שבועות לא קיבלו עליהם שום איסור.

ויש שבחרו אותם לג' ימים מיום שני של ראש חודש אייר עד חג השבועות [לבד מיום לג' בעומר עצמו שהתירוהו במקצתו לשיטה זו].

ולשיטה זו השניה ינהג מנהגי אבילות עד עצרת ממש, כדי שישלים הלג' יום. ובמדינתינו שהמנהג לישא ולהסתפר בשלשת ימי הגבלה, יקדים לנהוג מנהגי אבילות בתחילת ראש חודש אייר, ומקצת היום ראשון של הגבלה, ובכך ישלים הלג' יום.

וכל אחד יתפוס מנהג מקומו ואבותיו, ולא ינהג היתר בשניהם, דנמצא אוחז החבל בשני ראשיו וטעות הוא בידו. אבל יכול לתפוס חומרי המנהגים של שניהם, דהיינו שינהג איסור מפסח עד ערב שבועות או עד יום א' של הגבלה חוץ מלג' בעומר, ואף שנוהג ב' חומרות הסותרות זו לזו, אינו ככסיל ההולך בחושך, כיון שעושה כן רק מחמת ספק שאינו יודע איזה מנהג הוא העיקר. ומכל מקום אין צריך לעשות כן אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה. ואין לו לחוש שמא מנהג המקום ההוא אינו כן, דכיון שהוא רק מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא. אבל אם ידוע לו מנהג המקום, אין לו לשנות בין להקל ובין להחמיר[43].

מנהגי האבילות

א. באותם לג' ימים [כל שיטה לפי דינה] נוהגים שלא להסתפר ושלא לישא אשה, מפני שבאותו הזמן מתו תלמידי רבי עקיבא ואין ראוי להרבות בשמחה. ומי שקפץ וכנס אין עונשים אותו. ולהחזיר גרושתו מותר, כיון שאין זה שמחה כל כך[44].

ב. אירוסין וקידושין מותר כל העת, משום שחוששים שמא יקדמנו אחר. ועושים אפילו סעודת אירוסין, אבל לא ריקודים ומחולות[45].

ג. אם נזדמן לו ענין לברך עליו שהחיינו, יברך[46].

ד. בשאר הימים שאין נוהגים בהם מנהג אבילות, מותר להסתפר ומותר לישא אשה[47],

ה. אף להנוהגין איסור גם עד ראש חודש אייר, מכל מקום אם חל ראש חודש בשבת כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת וראש חודש יש להתיר להסתפר בערב שבת מפני כבוד השבת, וגם לישא אשה בו ביום כיון שעיקר הסעודה יהיה בשבת וראש חודש[48].

ו. לנוהגים איסור עד לג' בעומר, מותר להסתפר מלג' בעומר ביום ולא מן הלילה. וכשחל לג' בעומר בערב שבת יש להתיר נישואין בליל לג' בעומר[49].

ז. מי שיש לו ברית יכול להסתפר בימי הספירה. ואם חלה המילה בשבת יכול להסתפר מערב שבת, והיתר זה הוא לאבי הבן למוהל ולסנדק[50].

ח. חתן ביום חתונתו יכול להסתפר. ולכך מי שנישא בליל לג' בעומר יכול להסתפר מבעוד יום[51].

ריקודים ומחולות

א. אין לעשות ריקודים ומחולות של רשות[52]. ויש ליזהר בזה מפסח ועד עצרת, ולא רק בלג' ימים כשאר מנהגי האבילות. אכן מי שנוהג מנהגי אבלות עד לג' בעומר כמנהג הרמ"א, נראה שמותר לו ריקודים ומחולות של רשות מלג' בעומר ואילך[53].

ב. מי שנוהג אבילות של ימי העומר בימים מסוימים, יכול להשתתף בחתונה שמתקיימת בימים שנוהג בהם אבלות[54].

איסור מלאכה

א. נהגו שלא לעשות מלאכה בימי הספירה משקיעת החמה ואילך. ונהגו להחמיר בזה רק כדי קבורה. ואחר לג' בעומר בודאי יש להקל בזה. וכן יש להקל בזה אחר שספרו ספירת העומר[55].

 —

[1] תפט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[2] תפט שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק טו.

[3] אבל קודם בין השמשות אף שהגיע זמן פלג המנחה, כתב הביאור הלכה (סעיף ד ד"ה אינו) שאין צריך ליזהר בזה.

[4] תפט שו"ע סעיף ד.

[5] תפט משנ"ב ס"ק כב. וראה בשער הציון (ס"ק כח), שהביא מחלוקת אחרונים אם להקל רק בתשלום שבוע שאז ספירת השבוע היא מדינא או גם כל לילה. והכריע להקל.

[6] תפט משנ"ב ס"ק כ.

[7] תפט משנ"ב ס"ק כ, כב. וביאור הלכה (ד"ה שאם) כתב, דלכאורה הוא הדין אדם שרגיל לא לספור קודם צאת הכוכבים אם ענה בבין השמשות הוי כמכוין שלא לצאת, ויכול לחזור ולספור בברכה, אלא שסיים 'וצ"ע למעשה'.

[8] תפט משנ"ב ס"ק ה. ביאור הלכה סעיף א ד"ה ומצוה.

[9] תפט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ו.

[10] תפט משנ"ב ס"ק כט. ביאור הלכה סעיף ו ד"ה או. שער הציון ס"ק לז.

[11] תפט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ז.

[12] תפט משנ"ב ס"ק ט.

[13] תפט משנ"ב ס"ק ט.

[14] תפט משנ"ב ס"ק ט.

[15] תפט משנ"ב ס"ק ח.

[16] תפט משנ"ב ס"ק י. ובסידורים שלנו הנוסח, 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה'.

[17] תפט משנ"ב ס"ק ז.

[18] תפט משנ"ב ס"ק ט. ביאור הלכה סעיף ח ד"ה יספור.

[19] תפט משנ"ב ס"ק ז, ט. שער הציון ס"ק יא.

[20] תפט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ד.

[21] תפט משנ"ב ס"ק לב, ודלא כהשולחן ערוך סעיף ו.

[22] שולחן ערוך סעיף ז ומשנ"ב ס"ק לד.

[23] תפט שו"ע סעיף ח. ביאור הלכה סעיף ז ד"ה שכח.

[24] תפט שו"ע סעיף ח, ומשנ"ב ס"ק לה, לז. ובביאור הלכה (ד"ה סופר) הביא שיש פוסקים שכתבו שנכון שיאמר ביום אחר היום שספר, אתמול היה כך וכך, והיום כך וכך, ולכאורה ראוי לחוש לשיטות אלו.

[25] תפט משנ"ב ס"ק לח. ובביאור הלכה ד"ה יספור הסתפק אם כן הדין גם ביומא דמשלם שבועי כגון שאמר ביום השביעי היום שבוע אחד וטעה במספר הימים וכגון שאמר שהם ששה ימים בעומר. וכתב שצ"ע למעשה.

[26] תפט סעיף א ביאור הלכה ד"ה מונה והולך.

[27] תפט משנ"ב ס"ק יא.

[28] תפט סעיף א ביאור הלכה ד"ה מונה והולך.

[29] תפט שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק לב, וביאור הלכה ד"ה או.

[30] תפט משנ"ב ס"ק ג. וזה לשון המשנה ברורה, 'וכתב בספר שולחן שלמה, דעל כל פנים לא יברכו, דהא בודאי יטעו ביום אחד, וגם על פי רוב אינם יודעים פירוש המילות'. והנה בדברים אלו נראה שהחשש שכיון שנשים אינן מתפללות ערבית בבית הכנסת יש יותר חשש שישכחו וממילא יטעו ביום אחד ונמצא שמה שבירכו עד הנה יהיה לבטלה, ולכך לא יספרו מלכתחילה. ולפי זה גם בנשים שלנו שייך טעם זה.

אמנם כל זה יתכן רק אם לדעת הבה"ג השוכח יום אחד באמצע הספירה נמצאו ברכותיו לבטלה למפרע, וכן כתב החיד"א בספרו מורה לאצבע (סימן ז אות ריז), אכן דעת הפוסקים נראית לא כן, ממה שדנו לגבי אונן אם יכול לספור בשעת אנינותו [ראה שו"ת נודע ביהודא (מהדו"ק או"ח סימן כז) ושו"ת כתב סופר (יו"ד סימן קפא)], ולא אמרו בטעמא דמילתא שיכול לספור כיון שאם לא יספור יהיו כל ברכותיו למפרע לבטלה ואונן לא פטור אלא ממצות עשה ולא ממצות לא תעשה, ויש עוד הרבה ראיות לכך שהשוכח לספור אין ברכותיו נעשות לבטלה למפרע, ואם כן מה בכך אם הנשים ישכחו יום אחד.

אמנם המעיין בספר שולחן שלמה יראה שכתב בטעם הדבר באופן אחר וזה לשונו, 'ונ"ל דעל כל פנים לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום אחד ולא יודעין הדין', עכ"ל. ונראה כוונתו שלא יודעות הדין שאחר ששכחו יום אחד לא ממשיכים לספור, או שיטעו ויספרו יום לא נכון בטעות ואז ודאי ברכותיהן לבטלה. וזה לא שייך בנשים מלומדות כשל ימינו. וכבר העירו בזה. ולכך לכאורה נשים שלנו יכולות לספור בברכה.

[31] תפט רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כג, כד, כה, כו.

[32] אגרות משה (או"ח ח"ד סימן צט). וראה שם שדן בגוף ההיתר גם לענין תפלת ערבית, אך זה פשיטא ליה שספירת העומר לא חמורה יותר מתפלת ערבית לענין זה.

[33] אגרות משה (או"ח ח"ד סימן צט).

[34] תפט סעיף ח ביאור הלכה ד"ה בלא.

[35] תצב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[36] תצב משנ"ב ס"ק ג.

[37] תצב משנ"ב ס"ק ג.

[38] תצב משנ"ב ס"ק ה.

[39] תצב משנ"ב ס"ק ה.

[40] תצב משנ"ב ס"ק ו.

[41] תצב שער הציון ס"ק ז.

[42] ביאור השיטות מבואר במשנה ברורה (ס"ק יד) ובביאור הלכה (ד"ה יש נוהגים). וכדלהלן, תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת ולכך נוהגים אנו מקצת אבלות בימים אלו, רק שנחלקו אימתי בין פסח לעצרת מתו תלמידי רבי עקיבא.

א. שיטת השולחן ערוך שתלמידי רבי עקיבא מתו לד' יום, וכמבואר במדרש שמתו מפסח עד פרוס עצרת, והוא טו' יום קודם עצרת, וכשתסיר טו' יום ממט' נשארו לד' יום שלמים שמתו, אלא דמקצת היום ככולו ומשום הכי מסתפרין ביום לד' בבקר, והוא הדין לישא אשה מותר מכאן ואילך.

ב. שיטת הרמ"א דפסקו מלמות ביום לג', וכמו שכתב הגר"א שם ומקצת היום ככולו, ולפי שיטה זו המנהג שאין מסתפרין מפסח עד יום לג' בבוקר ומשם והלאה עד עצרת מותר.

ג. שיטה שלישית המבוארת בפוסקים בשם התוספות דתלמידי ר"ע מתו לג' ימים שלמים, דהיינו ביום שאין אומרים בו תחנון לא מתו, אם כן כשתוציא שבעת ימי הפסח דהיינו מיום שני של פסח ועוד ששה שבתות ושני ימים ראש חודש אייר ויום א' שלא מתו אם כן הרי נשארו לג' שלימין שמתו, ולפי זה מתו עד עצרת, ולנגד אלו הלג' ימים קבלו ישראל על עצמם קצת אבילות לג' ימים (אלא שיום אחד מהן יש להקל במקצת יום דהוא ככולו ובחרו ביום לג' בעומר ואולי מאיזה טעם. פמ"ג) לענין ספירה ונשואין דהיינו לנכות ממט' יום של העומר טז' ימים הראשונים דהיינו מיום שני של פסח עד יום שני של ראש חודש אייר יש טז' ימים שאותן ימים מקילין בהן ונשארו לג' שלימין עד עצרת ומתאבלין בהן.

והנה לטעמיה דהרמ"א השמחה שנוהגים בלג' בעומר, היינו משום שפסקו תלמידי רבי עקיבא למות, מה שאין כן לשיטת המחבר והשיטה השלישית צריך לומר טעם אחר בזה. וידוע הטעם משום שנגלו בו הרבה רזי תורה שגילה רבי שמעון בר יוחאי קודם פטירתו ביום זה.

[43] תצג שו"ע סעיפים א, ב, ג. ומשנ"ב ס"ק יד, טו, טז, יז.

[44] תצג שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[45] תצג שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג.

[46] תצג משנ"ב ס"ק ב. ומקורו ציין בשער הציון (ס"ק ב) ממאמר מרדכי. ומבואר בדברי המאמר מרדכי שאין צורך לימנע מלברך, אלא אם יש לו פרי או בגד חדש יכול לאוכלו או ללובשו לכתחילה ויברך עליו.

[47] תצג רמ"א סעיף א.

[48] תצג משנ"ב ס"ק ה.

[49] תצג רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא.

[50] תצג רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יב, יג.

[51] על פי משנ"ב ס"ק יג. ועל פי שערי תשובה ס"ק ג. ומה שכתב להתיר גם לכבוד שבת חתן לא נהגו כן.

[52] תצג משנ"ב ס"ק ג, ומבואר בערוך השולחן (תצג ב) שהוא הדין שמיעת כלי שיר. ומבואר בפוסקי זמנינו ששמיעת כלי שיר על ידי טייפ וכדומה אסורה גם כן. וראה אגרות משה (או"ח ח"א סימן קסו, ח"ג סימן פז, יו"ד ח"ב קלז).

[53] שער הציון ס"ק ד. ומקורו מדברי הפרי מגדים. ומה שכתבנו שלנוהגים עד לג' בעומר מותרים בריקודים ומחולות של רשות מלג' בעומר ואילך, היינו משום שכל מה שכתב הפרי מגדים שיש לאסור ריקודים ומחולות של רשות בכל ימי העומר היינו משום שכל ימי העומר מתו תלמידי רבי עקיבא, אלא שנוהגים מתוכם רק לג' ימים וכמו שנתבאר בהערה לעיל, וסבור הפרי מגדים שריקודים ומחולות שהוא מנהג שמחה לא ראוי לעשות כלל גם בימים שאין נוהגים מנהגי אבלות. ולפי זה דברי הפרי מגדים אינם לשיטת הרמ"א, שלשיטתו לא מתו תלמידי רבי עקיבא אלא עד לג' בעומר [והדברים מדוקדקים בפרי מגדים שנקט דוקא לימים שעד ר"ח אייר ומר"ח סיון ועד עצרת, ולא כתב מלג' ואילך לשיטת המקילים בהם].

[54] אגרות משה או"ח ח"א סימן קנט.

[55] על פי משנה ברורה ס"ק יט, ושער הציון ס"ק טז. ולמעשה כתב בחק יעקב (ס"ק יב) שלא ראינו נוהגים בזה. וכבר האריך בזה בשו"ת בית דוד (סימן רעא) שאין נוהגים כן. והביא שבשו"ת מהר"ש הלוי (סימן ו) כתב 'נהגו מקצת נשים שלא לעשות מלאכה'. ולשון הערוך השולחן (סעיף ט) 'וגם עתה יש נשים שנוהגות כן'.