א. מותר ואף מצוה להתרחץ בחמין בערב שבת, הגם שחל בו תענית.
ב. מצוה לגלח זקנו בערב שבת, הגם שחל בו תענית.
ג. מותר להסתפר לכבוד שבת, בערב שבת שחל בו תענית.
ד. מותר לטעום מן התבשילים בכדי לבדוק אם צריך לשפר את טעמם, אלא שיקפיד לפלוט את מה שטועם בפיו.
ה. הטועם מתבשילי השבת ופולט, אינו צריך להמתין אחר לעיסת בשר שש שעות, ויכול לשתות קפה עם חלב אחר הקידוש, אם עברה שעה מזמן שטעם ופלט.
ו. מי שמצטער אם לא יצחצח שיניים בתענית, יכול לצחצח שיניים, רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא מים לגרונו. ואם כן במקרה שחל התענית בערב שבת ואם לא יצחצח לפני שבת לא יוכל לצחצח בשבת [אלא אם כן די לו לצחצח ללא משחה ובמברשת יבשה], יכול לצחצח שיניו בתענית לפני כניסת שבת.
ז. מצוה למהר ולאכול בליל שבת קודש, בכדי שלא ישהה כשהוא מעונה בשבת קודש.
ח. מותר לשתות קפה בתוך סעודת השבת, אף שאוכל בה בשר. ויקנח פיו וידיחנו קודם שיאכל בשר. ואם אוכל בינתיים דבר אחר שאינו בשר וגם שותה, הרי זה בכלל קינוח והדחה.
יכול לקדש ולאכול מיני מזונות אחרי הקידוש, ורק אחר כך לאכול פת. ויש מעלה לאכול פת מיד. ואם לא משנה מקומו בינתיים, וגם לא ממתין זמן רב עד סעודת הפת, הרי הקידוש חל גם על סעודת הפת והרי זה לכתחילה.
וכך יכולות לעשות נשים שבעליהם מתאחרים מלבוא לסעודה, שיקדשו לעצמן ותאכלנה מיני מזונות, קודם שיבואו בעליהן.
אסור להשתתף בריקודים ומחולות בצום עשרה בטבת, כיון שאין לנהוג עידונים ביום התענית.
ואין להקל ראש ולהיות שמח וטוב לב בתענית, אלא יהיה דואג ואונן (רמב"ם תענית פרק א הלכה יד. שו"ע תקסח יב).
ומסתבר מאד שלא ראוי לעסוק גם בשמיעת מוזיקה ביום התענית שנקבע על ידי חז"ל "כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב בה" (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א). ומפאת כן אסרו לאכול ולשתות, בכדי שיהיה האדם עסוק בתפלה ובחזרה בתשובה, ואם כן, כל שכן שלא ראוי לשמוע מוזיקה ולעסוק בשמחה יתירה, שמשכחת את ההתמקדות בעיקרו של יום, שהוא להעלות בליבו את הצער על הדברים שאירעו באותו יום.
לכתחילה יש להדליק מיד בשקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, והוא כחצי שעה לאחר השקיעה.
אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול לאחר ולהדליק גם אחרי שכלתה רגל מן השוק, כל עוד אנשים מסתובבים ברחוב, ובברכה.
בשעת הדחק, אם הוא טרוד, ואינו יכול להדליק בזמן, יכול להקדים ולהדליק גם קודם שקיעת החמה, מפלג המנחה ומעלה, ובברכה.
מי שלא הדליק לילה אחד נרות חנוכה, אין לו יותר תשלומים בלילות הבאים, וממשיך להדליק בימים הבאים כשאר האנשים.
מהי שקיעת החמה לגבי הדלקת נרות חנוכה - ראה בתשובה נפרדת.
מה הדין לגבי הדלקת נרות בערב שבת ובמוצאי שבת - ראה בתשובה נפרדת.
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה - האם יכול להתפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה, או אחרי הדלקת נרות החנוכה?
תשובה:
המדליק נרות חנוכה בפלג המנחה, לכתחילה יקפיד להתפלל תפילת מנחה קודם פלג המנחה. ואף אם יפסיד על ידי כך תפלה בציבור.
בשעת הדחק, יכול להתפלל תפילת מנחה גם אחרי פלג המנחה. אך יקפיד להתפלל לפני הדלקת נרות החנוכה.
בדיעבד, אם שכח והדליק נרות חנוכה לפני שהתפלל מנחה, יתפלל מנחה אחר ההדלקה.
בערב שבת - לכתחילה יתפלל תפילת מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה. ובדיעבד, כשלא התפלל, או כשאין לו מקום להתפלל, ידליק נרות חנוכה לפני תפלת מנחה, ולא יפסיד תפלה בציבור בשביל מעלת ההדלקה לפני מנחה.
האם יש ענין לאכול סעודות בימי החנוכה. ומה המקור והטעם לכך?
תשובה:
השולחן ערוך סובר - שסעודות ימי החנוכה הינן רשות בלבד, ואין כל חיוב או מצוה לעשותן, משום שהחג נתקן בעיקר להלל והודאה, ולא למשתה ושמחה.
הרמ"א סובר - שיש מצווה בריבוי הסעודות בימי החנוכה. ראשית, לזכר חנוכת המזבח שהייתה בימים אלו. ועוד, כיון שאומרים בסעודות אלו בימי החנוכה שירות ותשבחות לה' על הנס שאירע, לכן ודאי סעודות אלו חשובות סעודות מצווה.
יש נוהגין לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, לזכר הנס שהאכילה יהודית את האויב.
סוכה שדפנותיה הם מעקה שעשוי קנים קנים פחות מג' טפחים זה לזה, אבל אין בדופן ז' טפחים רצופים. האם היא כשרה או לא?
תשובה:
אם יש קנה שכוב במאוזן, אם בצירוף כל הקנים יחד יש שיעור ז' טפחים, כשרה.
ואם אין ז' טפחים, יכול להצטרף לטפח הסמוך לדפנות האחרות, ולהכשיר משום דופן שלישית, אם עושים את ההמשך בצורת הפתח.
אבל אם אין עושים בצורת הפתח, אפילו שמצטרף ד' טפחים, מסתבר שלא מועיל בתור שלישית, וצריך לצרף, או טפח וצורת הפתח להחשיבו כשלישית, או ז' טפחים שלמים, ועומד מרובה בכללות הדופן עם חיבור לדופן הסמוכה, כדי להיחשב אחד מהשתים הראשונות.
והיכא שאין קנה מושכב, יש להחמיר כדברי המג''א והחזו''א, ולפסול. והגם שבפשטות הסוגיא והראשונים, אין בזה גריעותא כלל.
חבלי כביסה ברוחב ג' או ד' טפחים, ונמצאים מעל הסוכה או מתחתיה. האם ממעטים הם משיעור הסוכה? והאם ישנים תחתיהם?
תשובה:
יראה דכשיש בו ד' טפחים על ד' טפחים ממעט משיעור הסוכה, בין מעל הסוכה ובין מתחתיה, וכל שכן שאין ישנים תחתיו.
והיכא דהוי פחות מד' טפחים, אינו ממעט בסוכה. ובשולחן ערוך (סימן תרלב א) נפסק, שישנים תחתיו. וכן מדקדק בשונה הלכות שם מדברי החזון איש. ובמשנה ברורה (ס"ק ג) מורה, לכתחילה להחמיר ולחוש לשיטות הראשונים, דבפחות מד' טפחים, אין ישנים תחתיו.
ופחות מג' טפחים, אינו ממעט בסוכה, וישנים תחתיו.
לענין חבלי כביסה - נראה שאין להחמיר אפילו לפי הב"ח שיש לבוד להחמיר, דאין בצירופו ד' טפחים, ועוד, דאינו עשוי לסיכוך.
