נשיאת כפיים בלילה

מקור הדין

בדברי הגמרא לא מצינו מקור לדין נשיאת כפיים בלילה. אמנם הרא"ש (יומא פרק ח סימן כ) הביא מקור לדין זה מדברי הירושלמי (ברכות פרק ד הלכה א. תענית פרק ד הלכה א) וזה לשון הירושלמי: אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן רב אמר בנעילת שערי שמים, ור' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. אמר ר' יודן אנתורדיא מתניתא מסייע לר' יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים, אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום.

הירושלמי מביא ראיה מן המשנה שנעילה ביום ולא בלילה. בדברי הירושלמי לפנינו לא מבואר מהי הראיה. ומפרשי הירושלמי ביארו שכוונת היורשלמי לדקדק מן הכתוב במשנה "ארבעה פעמים ביום", וממשנה יתירא קא דייק, דלא הוה ליה למיתני אלא ארבע פעמים ואמאי תני "ביום" אלא לאשמועינן דכולן זמנם ביום, ודלא כמאן דאמר נעילת שערי שמים. וכן פירשו הר"ש סירילאו והפני משה[1]. אמנם הרא"ש הביא דברי הירושלמי בזה הלשון: אמר רבי יודן ענתונדריא מתניתין מסייע ליה לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות ויום הכפורים ולית לן למימר נעילת שערי שמים דהא איתקש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו עד היום מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום.

ולא מבואר אם כך גרס בדברי הירושלמי או שמא כך פירש דברי הירושלמי[2]. על כל פנים נמצא מבואר בדברי הרא"ש שאין לישא כפיים בלילה. וכדברי הרא"ש כן כתב האבודרהם (סדר תפלת יום הכיפורים).

ואמנם מצינו בדברי הראשונים שלא סבירא להו כן, בדברי המהרי"ל (מנהגים הלכות יום כיפור אות י) ביחס לנשיאת כפיים בתפלת נעילה שכתב: ואם ימשך נעילה תוך הלילה מכל מקום עולים הכהנים לדוכן. ונשגבה פליאה בעיני מהר"י סג"ל, מאחר דכתיב ביום צותו (ויקרא ז, לח), והדוכן היא עבודה, גם כן תהיה ביום. ואמר ששוב מצא טעם לדבר, הואיל ועיקר הקרבנות נקרבות ביום יכולין האימורין להקרב בלילה. וכן איתא פרק תפלת השחר איברים של עולות ופדרים של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדה תיקנו תפלת ערבית, הכא נמי גבי דוכן לא שנא.

והנה בירושלמי שם הביאו ראיה מדברי המשנה הנ"ל שתפלת נעילה ביום כדעת רב יוחנן שם ודלא כרב. ובתלמוד בבלי גם מבואר ענין זה אלא ששם לא מובאת שיטת רב יוחנן (יומא פז, ב) "אמר רב תפלת נעילה פוטרת את של ערבית" ובפשטות היינו שזמן תפלת נעילה בלילה. ובגמרא שם מבואר שהוא מחלוקת תנאים והנה כמבואר בירושלמי הביאו ראיה לשיטת רב יוחנן שנעילה ביום ממשנה הנ"ל. אבל בבבלי הביאו דברי המשנה הנ"ל סמוך ונראה לדברי רב שנעילה פוטרת את של ערבית ולא הקשו משם, ומבואר שלדעת הבבלי אין קושיא ממשנה זו על רב. ומצינו בדברי הראבי"ה (חלק ג – הלכות תענית סימן תתעז. הובא גם באור זרוע חלק ב הלכות נשיאת כפיים סימן תיג) שעמד בזה, ואף העלה מכך שמותר לישא כפיים בלילה וזה לשונו: בירושלמי בריש פירקין בתעניות ובמעמדות (וכו') וכי יש מוסף בתענית שמע מינה תלת שמע מינה שמתענין במעמדות ושמתפללין ארבע פעמים ביום ושמע מינה דנשיאת כפים ביום ולא בלילה. ורבינו שב"ט פסק נמי שאם התפללו תפלת נעילה בלילה שאין בה נשיאת כפים, והוא הדין שאין אומרים ברכת כהנים בלילה. ובשילהי מסכת יומא פליגי בה רבי יוסי ורבנן, דלרבנן אפילו בלילה הויא נעילה ולרבי יוסי דוקא ביום. ורב סבירא ליה אפילו בלילה דהא מוקמינא לרב כתנאי וסבירא ליה כרבנן. ויש לומר דאפילו רבי יוסי לא אמר טובל והולך כל היום כולו אלא משום דטבילה בזמנה מצוה, אבל בתפלת נעילה מודה דבלילה. והאי דקאמר תנאי הוא מטבילה בזמנה מצוה הוי תנאי, אבל נעילה לכולי עלמא הוי בלילה ופוטרת של ערבית. וסבירא ליה לרב ארבע פעמים ביום לאו דוקא. והעם נהגו כרב בתפלת נעילה וגם בנשיאת כפים שהם בלילה ולאו כדקדוק הירושלמי[3].

וכדעת הראבי"ה כן מבואר בדברי היראים (סימן רסט. דפוס ישן – טו): ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ושירות גופא מנלן דכתיב לעמוד ולשרת ואף על גב דאיתקיש שירות לעמידה לא אמרינן דאיתקוש לכל חומרא דשירות לפסול בלילה ובעל מום. דאמרינן בתענית פ' ג' פרקים [כ"ו ב'] שכור אסור לישא כפיו דאיתקיש לנזיר ומותר בחרצן דאיתקש למשרת ופרכינן מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא. דהא איתקיש לנזיר ומאי חזית דאקשת לקולה אקיש לחומרא. ומתרצינן אסמכתא דרבנן היא ולקולא הלכך שכור לא מיתסרי בנשיאת כפים.

ונמצא שעיקר הדין אם יש נשיאות כפיים בלילה או לא, תלוי במחלוקת ראשונים. ולדעת המהר"ם מרוטנבורג והרא"ש אין נשיאות כפיים בלילה, ולדעת הראבי"ה יש נשיאות כפיים בלילה. וכן הוא לדעת היראים והמהרי"ל[4]. וכן הביא גם דעת מהר"ם בהגהות מיימוניות (הלכות שביתת עשור מנהגי יום הכפורים): וכן נהג מהר"ם למהר הרבה בתפלת יוצר ופעמים מדלג אבינו מלכנו עד תפלת המוסף מהאי טעמא כשצריך לכך וכן אבינו מלכנו של מנחה מדלג עד לנעילה כדי להתפלל נעילה ביום כמבואר במקומו וכן כל הפזמונים שנוהגים לומר בנעילה דחה עד לאחר נשיאות כפים כדי שיהא נשיאות כפים ביום[5] ואז מושך בפזמונים ואח"כ אבינו מלכנו עד הלילה.

וכדעת הרא"ש לכאורה מבואר בדברי הרבה ראשונים, ראה מאירי (תענית כו א): והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין נשיאות כפים אשר בתענית וכמה פעמים נושאין כפיהם ואמר על זה בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום והם שחרית מוסף מנחה ונעילה ומ"מ ערבית אין בו נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה[6].

וכן מפורש בחדושי הריטב"א (תענית כו א): בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין כפיהם ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה. פירוש וסתמא כר"מ דקתני הכי במתניתא, ומדחשיב נעילה ביום שמעינן דתפלת נעילה ביום הוא קודם בין השמשות והיינו שיש בה נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה, ובירושלמי (ה"א) אמרו מאי נעילת שערים רבי יוחנן אמר נעילת שערי שמים ורבי שמעון אמר נעילת שערי היכל והיינו אחר צאת הכוכבים מתני' מסייע ליה לרבי יוחנן בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, ש"מ דנעילת שערי שמים היא ביום והיינו קודם סוף בין השמשות שהוא סוף השקיעה, והמאחרים אותה לאחרי כן טועין הם בשתים שמתפללין אותה שלא בעונתה וגם שאומרים ברכת כהנים בלילה ואינה אלא ביום.

וראה עוד נמוקי יוסף (תענית כו, א): מדחשיב נעילה ביום בהדי אחריני, שמעינן דתפילת נעילה ביום הוא קודם בין השמשות, ולפיכך איכא נשיאות כפים דאין נשיאות כפים בלילה.

וראה עוד בספר האשכול (הלכות ברכת כהנים): אין נשיאות כפים בלילה אלא ביום כדאמרינן בירושלמי איתקש נ"כ לשירות דכ' לשרת ולברך בשמו מה שירות ביום אף נ"כ ביום.

גם בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ספר סיני וליקוטים סימן קצ. שו"ת בעלי התוספות נספח א הערה 1) שכתב בהדיא להלכה שאין נשיאות כפיים בלילה, ויתכן שתשובה זו היא המקור לדברי הרא"ש שהביא בשם רבינו מאיר: ואפילו כשמתפללין אותה ביום (מ"מ כדמשמע ואפי' כשמתפללין אותה ביום) מ"מ יש ליזהר שלא (וישבו) [ישהו] בה בקרובות ובסליחות עד הלילה, כדי שיהו הכהנים נושאים את כפיהם ביום. דאין נשיאות כפים בלילה. דגר' בירושלמי דפ' תפילת השחר [ברכות שם] ובירושלמי דפר' בתרא דתענית [ה"א] אימתי היא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין (אמרי') איתפלגין רב ור' מתני', רב אמר בנעול שערי שמים, פי' בלילה, ור' מתנ' אמר בנעילת שערי היכל, שזהו ביום לאחר הקטרת קטורת והדלקת נרות. א"ר יודן ענתורדיא, פי' העינתותי, מתניתין מסייעין לר' יוחנן, בג' פרקים הכוהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. אית לך מיה' נעילת שערי שמים. פי' בתרוייהו איתקש נשיאת כפיים לשירות, דכת' [דברים י'] לשרתו ולברך בשמו, מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום. אלמא דתפילת נעילה ביום מדנושאין כפיהם בנעילה. כו', ודוחק לומר דרב סבירא ליה יש נשיאת כפים בלילה, כיון דבירושלמי [שם ושם] מקשה כל כך בפשיטות, אית לך מימר נעילת שערי שמים, משמע דליכא מאן דפליג בהא. ונראה דודאי התפילה ביום ונמשכת היא עם נשיאת כפים שלה עד הלילה. ומיהו פשטה דמתניתין אתיא כר' יוחנן דודאי נשיאו' כפים בסוף התפלה היא כדרך שאנו עושים, ואין לאחר כל כך סמוך ללילה, כמו שירות שאין מאחרין אותה כל כך סמוך ללילה, דהא איכא קטורת ונרות שהם ביום אחר התמיד. ולפי זה אפילו רב מודה שאין נשיאות כפים בלילה, והנושאים כפיהם בלילה עושים דלא כרב ור' יוחנן. וכן מצאתי שוב כתוב בשם רבינו שב"ט כדבריי דאין נשיאות כפים בלילה. וכן מצאתי בתוספ' רבינו יהודה זצ"ל דאין להתפלל תפילת נעילה אלא ביום, ואין נשיאות כפים אלא ביום. ובספר אלפסי כתב בבתר מילתא דרב, והאידנא נהוג עלמא לצלויי תפילת ערבית אחר נעילה, משמע דסבירא ליה דלא כרב.

עוד יש לי להביא ראייה אפילו מתלמוד שלנו דאין נשיאות בלילה, מדגר' בפ' ואילו נאמרין [סוטה ל"ח ע"א] כה תברכו בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה, נאמר [במדבר ו'] כה תברכו, ונאמ' להלן [דברים כ"ז] אלה יעמדו וגומ' מה להלן בעמיד' אף כאן כו'. ר' נתן או' אינו צריך (הכי) [הרי] הוא א[ו]מר לשרתו ולברך בשמו מה (מה) משרת בעמידה. ותו קאמר התם מקיש בניו לו. מה הוא בנשיאות כפים אף בניו, דלא תימא דווקא כהן גדול, כדאשכחן באהרן, דכתי' [ויקרא ט'] וישא אהרן את ידיו וגו', וכת' [דברים י"ח] כל הימים לאפוקי, דלא תימא דווקא ראש חודש ועבודת ציבור דראש חודש כי התם, ואיתקש ברכה לשירות. וכיון דלכל מילי מקשינן ברכה לשירות, אין היקש למחצה, ונימא נמי מה שירות ביום אף מברך ביום. וליכא למימר דליהוי אפי' בלילה דהא אשכחן שירות בלילה, כגון הקטרת איברים. הא ליתא דהא שירות דקרא מיירו בשירות שהיו אומרים על הקרבן, כדאמ' בפ' (בתרא) [שני] דערכין [י"א ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל מניין לעיקר שירה מן התורה, דכתיב [דברים י"ח] ושרת בשם ה' אלקיו, איזהו שירות שבשם, הוה אומר שירה. ואימא נשיאת כפים, ומשני מדכתיב לשרתו ולברך בשמו, היינו שיר שעל הקרבן. וההוא לא הוה אלא ביום, כדאמ' התם מה כפרה ביום אף שירה ביום. והשתא נמי לא תיקשי כהן בעל מום לא ישא את כפיו כי היכי דפסיל לשירות, דלמאי דפרישי' ניחא, דשירות דקרא היינו שירה שעל הקרבן, וההוא בלויים הוא שאין המום פוסל בהם, אלא בשנים באהל מועד שבמדבר, ולדורות נפסלין בקול, כדאיתא בספ"ק דחולין [כ"ד ע"א]. וליכא למימר נילף כהנים לנשיאת כפיים דליפסלו נמי בהא מדאיתקש ברכה לשירות, דהא לא קשיא דלעניין שנים במדבר איכא מיעוט' וזאת אשר ללויים [במדבר ח'] ולא לכהנים. ובקול לדורות איכא נמי מיעוטא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד [דה"ב ה'], דמשמע למחצצרים ולמשוררים אין, לכהנים לא. ועוד דלא מסתבר למדרש הקול משאר מילי דנפקא לן מדברת תור'. מיהו בירושלמי דתעני' פרק בתרא [עיין שם ה"א] איכא מאן דיליף דשבור פסול לישא כפיו מדאיתקש ברכה לשירות, ופריך א"כ יהא בעל מום פסול לישא כפיו מההיא היקישא אלמה תניא ואם היה דש בעירו מותר, ולא משני מידי. וטובא איכא כי האי גוונא בירושלמי דפריך ולא משני מידי, ולא חש להאריך. ולפרושי ניחא, דלא איתקש לשירות דעבודה אלא לשיר שעל הקרבן, וההוא לא פסיל ביה מומין. אי נמי מאן דיליף מירושלמי מדאיתקש ברכה לשירות, ע"כ היינו שירות דעבודה דאשכחן דפסלא פריך ליה שפיר, אבל לגמרא דידן דיליף ברכה בהיקש [פסלי] ביה שיכרות, אבל משירות דשיר לא מצי יליף, דהא לא אשכחן דפסלא ביה שיכרות, ולהכי פריך ליה שפיר. אבל לגמרא דידן דיליף ברכה והיקש משיר שעל הקרבן, לא קשיא מידי ההיא שעל הקרבן, א"כ מאי האי דקאמ' קשיא דירושלמי(ם) כדפריך. וא"ת למאי דפרישית דלכל מילי מקשי' דנשיאת כפים לשירות דשיר שעל הקרבן, בפ' ואילו נאמרין [סוטה ל"ח ע"א], יכול אף בגבולין, פי' בשם המפורש, נאמר את שמי וגו'. והיכי הוה ס"ד למימר אף בגבולין בשם המפורש, אמאי לא ילפינן ברכה משירות, מה להלן במקדש דווקא, אף כאן. י"ל דלהכי הוה ס"ד למימר אף בגבולין משום דאיכא ג' עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי, והוה סד"א דכל היכא דאיכא למדרש דרשי', ולא מוקמינ' ליה לעשה יתירה, ונימא חד מינייהו איצטריך לומר אף בגבולין, לאפוקי דלא תאמר במקדש דווקא, מהיקי' דברכה לשירות, להכי איצטריך ג"ש, נאמ' כאן ושמו את שמי, ונאמ' להלן [עי' דברים י"ב] לשים את שמי שם, מה להלן בבית הבחירה כו'. ומהשתא מוקמי' קרא לעשה יתירי, כיון דליכא למדרש מינייהו מידי. עכ"ל מורי אחי הר"ם שלי"ו.

וראה עוד בהגהות מיימוניות (תפלה פרק ג הלכה ו אות ה. שם פרק טו הלכה ג אות ב[7]).

ואמנם רבותינו האחרונים נקטו כשיטת הרא"ש וראש לכולם בזה הוא הבאר שבע (סוטה לח, א) שכתב: והא דלא כתב שום אחד מן המפרשים והפוסקים בהלכות נשיאת כפים שאין נשיאת כפים בלילה, היינו משום שלא הוצרכו לכתבו, מפני שלא מצינו כלל נשיאת כפים בתפלה שזמנה בלילה, שהרי זמן תפלת נעילה לא ידעינן שתהא דוקא ביום ולא בלילה אלא מנשיאת כפים שיש בה, כדתנן בריש פרק שני דתענית (כז, א) כדאיתא בירושלמי שהבאתי לעיל. ומכאן קורא אני תגר על אותם שנהגו שנושאים כפיהם בנעילה אף אם היא נמשכת בלילה, ואי איישר חילי אבטליניה.

והעתיקו דבריו המגן אברהם (סימן תרכג ס"ק ג) הבאר היטב (או"ח סימן קכט ס"ק א) והפרי חדש (סימן קכט סעיף א) והוסיף שאפילו אם עלה ירד[8]. וכן הביאו בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קכח אות כט)והוסיף וכתב: ומנהגי לכוין להתחיל תפלת נעילה, בכדי שיהא שהות לברך ברכת כהנים קודם צאת הכוכבים.

ובשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תרכג אות ג) כתב: וכן הוא מנהגינו לפרוס ידיהם כהנים במנחת תענית צבור שאין בהם נעילה, ושלא לפרוס ביום הכפורים במנחה, כי אם בנעילה. ואף על פי שאין נושאין את כפיהם בלילה, מכל מקום כיון דקודם צאת הכוכבים מסיימינן לה, לאו לילה הוא, וכמ"ש בסימן קכ"ח בהגהת בית יוסף אות כ"ט.

ומשמע בדברי שיירי כנסת הגדולה שהקפיד רק שיהיה זה לפני צאת הכוכבים ולא קודם השקיעה וכן העתיקו הפרי חדש ואחריו הבאר היטב, ולהלן נדון בזה.

אך לעומת זאת מצינו כמה מגדולי האחרונים שפסקו כדעת מהרי"ל.

וראה בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן נא) שהביא ראיה לדעת מהרי"ל לדעת הבבלי, שהרי מצינו שבעל מום כשר לנשיאת כפיים כמבואר בגמרא (תענית כו, א), ואף שמבואר בגמרא (סוטה לח א) שברכת כהנים בעמידה מדאיתקש ברכה לשירות, צריך לומר שאין זה אלא אסמכתא בעלמא ולא לכל דבר למדו משם[9]. דאם לא כן איך יפרש רב דין האמור במשנה שיש נשיאת כפיים בנעילה, ולכאורה על כרחך דסבירא ליה שנושאים כפיים אף בלילה. ולמבואר לעיל כבר קדמו בכל זה הראבי"ה וכפי שהבאנו לעיל הרי בבבלי באותה סוגיא שמובאים דברי רב שתפלת נעילה בלילה (יומא פז ב) מובאת משנה זו שארבעה פעמים ביום נושאים כפיים, ואחת מהם היא תפלת נעילה, ולא הקשו ממשנה זו על רב, ואף כשחיפשו תנא דפליג לא הביאו ממשנה זו, ועל כרחך שדעת הבבלי שאין לדקדק מן הכתוב "ארבעה פעמים ביום", וכפי שכתב ראבי"ה, וזה ממש כדברי היעב"ץ[10]. וכן כתב בנו של הנודע ביהודה בספרו יד המלך (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה יא).

ובספר גבורת ארי (תענית כו, א) הקשה על הרא"ש שהקטר חלבים ואברים מצותן כל הלילה כמבואר במשנה (ברכות ב, א) ועבודה חשובה היא וזר חייב עליה מיתה כמבואר בגמרא (יומא כד, א) וראה שם עוד. ואמנם כבמואר לעיל כבר עמד על קושייתם של השאלת יעב"ץ והיד המלך בתשובת מהר"ם מרוטנבורג שהבאנו לעיל ראה בדבריו היטב. וכמבואר לעיל הרבה ראשונים נקטו בפשיטות כשיטת הרא"ש שאין נשיאת כפיים בלילה. וראבי"ה ומהרי"ל ויראים כתבו שלא כדעת רוב הראשונים. וודאי יש להקפיד לכתחילה שלא לאחר ברכת כהנים אחר צאת הכוכבים.

מן התורה או מדרבנן

והנה יש לדון אם דין זה הוא מן התורה או מדרבנן. ובספר ישועות יעקב (סימן קכט ס"ק א) ובמנחת חינוך (מצוה שעח) כתבו שלדעת הבבלי אין זה אלא מדרבנן. שכן מבואר בגמרא (תענית כז, א) שהיקש ברכה לשירות הוא מדרבנן. אמנם הפרי מגדים (סימן קכח ס"ק ט. לט) דהוי מדאורייתא למאן דאמר דיליף עמידה מהיקש ברכה לשירות (סוטה לח א) ודבריו צ"ע שלא מוכח שם בגמרא שהוא מן התורה.

מעלת ברכת כהנים בתפלת נעילה

ואמנם יש לדון אם יש להזדרז בשביל ברכת כהנים. והנה עיקר הדבר הרי משנה מפורשת היא (תענית פרק ד משנה א): שלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים:

ואחרי שכן מפורש במשנה שנושאים כפיים בתפלת נעילה משמע שכן עשו, ובגמרא (תענית כו, ב): והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפילת נעילה דמיא:  

מפורש שכן נהגו עד שמשום זה גם מותר לישא כפיים בתפלת מנחה בתענית כיון שלא יחליפוה בתפלת מנחה שבכל יום אלא לתפלת נעילה דמיא. ואם לא נהגו לישא כפיים בתפלת נעילה, איך ידמו תפלת מנחה של תענית לתפלת נעילה.

אבל נראה שיש להוכיח שמלבד שכן נהגו כיון שיש בזה מצוה דאורייתא ואם יכולים לקיים מצות ברכת כהנים אין נכון להיפטר מזה, אלא שעל זה יש לומר שאין נכון למהר את התפלה לשם כך. אבל נראה להוכיח שיש מעלה מיוחדת בברכת כהנים בשעת תפלת נעילה, דהנה מבואר בגמרא (סוטה מ, א) שבזמן המקדש היו העם אומרים פסוקים בשעה שהכהנים בירכו אותם, ואמרו שם: בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר אמר מר זוטרא ואמרי לה במתניתא הנה כי כן יברך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

וראה קרן אורה (שם): בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמרי הנה כי כן יבורך גבר כו'. יברכך ה' מציון כו'. וראה בנים לבניך שלום כו'. כי אז הוא שעת רחמים ועת רצון בחותם החיים. והוא שעת חלות כל הברכות בתוך מקורן של ישראל כמו שנאמר אשתך כו'. בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך הנה כי כן יבורך כו'. כמו שאמרו ז"ל (במ"ר י"א, ה') יברכך בבנים, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים. שיזכו לראות באור ה' כי טוב. והוא עיקר טוב ירושלים מול ברכה הב'. וראה בנים כו' שלום על ישראל. על הברכה הג', שימת השלום לעולם. אמן.

מבואר שיש פסוקים מיוחדים המיועדים לאומרם בשעת ברכת כהנים בנעילה. וכפי שביאר הקרן אורה יש מעלה מיוחדת בשעה זו שהוא שעת חלות כל הברכות.

ומצאתי דברים מפורשים יותר בזה בדברי הראבי"ה (סימן ?) הביאו גם האור זרוע (חלק ב – הלכות נשיאת כפים סימן תיג): ואמר בירושלמי כה תברכו את בנ"י עד כאן בשחרית במוסף מנין דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (במנחה) [המקרא הזה מסורס הוא והלא לא צריך לומר אלא] וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואח"כ וישא אהרן [אלא] מלמד שבירידתו מן המזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם בנעילה יאר ה' פניו אליך להאיר לך מן חשיכה והיינו סמוך ללילה.

מפורש גם כאן שיש רמז בברכת כהנים עצמה לתפלת נעילה. ואם כן איך נבטל מעלה גדולה זו. ומצינו בדברי הפוסקים (מגן אברהם סימן תרכג ס"ק ג. משנה ברורה שם ס"ק י) שאף שאין אומרים אבינו מלכנו ביום כיפור שחל בשבת בשעת תפלת נעילה אומרים כיון שהוא גמר דין. ואם כן כל שכן שיש להשתדל להתברך אז בברכת כהנים.

וראה לשון הטור (או"ח סימן תרכג): ומאריכין בסליחות וברחמים עד שיגיע זמן תפלת נעילה וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים, כו', ונושאין הכהנים כפיהם ואם יש שהות ביום אומר סליחות.

ומבואר בהדיא שנשיאת כפיים קודמים לאמירת הסליחות. שעל אמירת הסליחות כתב "ואם יש שהות ביום" ונשיאת כפיים כתב "ונושאין הכהנים כפיהם".

אם יש להקל בבין השמשות

ואמנם יש לדון אם יש להקל בזה בזמן בין השמשות דרבי יוסי דהנה כתב המשנה ברורה (סימן תרכג ס"ק ח): נושאין כפים בנעילה – היינו אם הוא עדיין יום אבל אם כבר חשכה אין נושאין כפים, דאיתקש נשיאות כפיים לעבודה, כדכתיב לשרתו ולברך בשמו, ועבודה הוא דוקא ביום, ולכן אם הזמן קצר יאמרו הפיוטים אחר התפלה כדי שיהא נשיאת כפים ביום:

וכתב השער הציון (ס"ק יא): ואפילו אם הוא בין השמשות צריך עיון, דאתקש לשירות, ובשירות בעינן דוקא יום ברור [פרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ג)]. והנה ידוע שיש תרי בין השמשות, אחד בין השמשות דר' יהודה ואחד בין השמשות דר' יוסי, ונהי דאנו מחמירין לנהוג כר' יהודא לענין שבת וכמה דברים, אפשר דבזה שיש בלאו הכי דעת רבנו תם וסיעתו דעד לערך חצי שעה קודם צאת הכוכבים אנו חושבין אותו ליום, אפשר דיש להקל לענין נשיאת כפים דנחשבהו ליום כל שיש עדיין חצי שעה קודם צאת הכוכבים, וצריך עיון:

וראה משנה ברורה (סימן רלג ס"ק יד) שכתב ביחס לתפלת מנחה שיש להתפלל לפני השקיעה. ובשער הציון (שם ס"ק כא) כתב שבשעת הדחק נוכל לסמוך על דעת רבי יוסי דסבירא ליה דתיכף אחר השקיעה עדיין יום הוא, ראה שם שכתב: ונראה לי עוד דאפילו לדעת הגר"א והגאונים דסברי דתיכף אחר השקיעה הוא בין השמשות מכל מקום נוכל לומר דבשעת הדחק סומכין על דעת ר' יוסי דסבירא לה דאז עדיין יום ודאי הוא עד שנראה שהכסיף העליון והשוה לתחתון ולא גרע ממאי דאמרו בברכות ט' כדאי הוא רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שכן בענינינו דסוגיא דברכות ב' ע"א אזלא אליבא דר' יוסי דתלי הדבר בצאת הכוכבים כמו שכתב הגר"א ברס"א וכן הסוגיא דפסחים דף ב' דקאמר והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא [עיין בתוספות שם שנדחקו בזה אבל לפי דברי הגר"א ניחא בפשיטות דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי]:

והנה להלכה מבואר בגמרא (שבת לה א) שיש להחמיר כרבי יהודה וכרבי יוסי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת והלכה כרבי יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כרבי יהודה לענין שבת לחומרא אבל לענין תרומה מאי היא אילימא לטבילה ספקא היא, אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי.

וזהו שכתב המשנה ברורה שיש לסמוך בשעת הדחק על רבי יוסי. וגם מפני שיש כמה סוגיות בהם סתמא דסוגיא כרבי יוסי. ובביאור הלכה (סימן תטו ד"ה נאכל) נקט שעיקר ההלכה כשיטת רבי יוסי ורק מחמירים לענין שבת כרבי יהודה. וקצת תמוה שלגבי תפלת מנחה היקל המשנה ברורה בשעת הדחק לסמוך על רבי יוסי, וכאן הסתפק בזה, ולכאורה כיון שכאן יש לצרף את שיטת הראבי"ה והמהרי"ל שפסקו שיש נשיאות כפיים בלילה הנה יש עוד טעם להקל בזה[11]. וכן ראיתי בספר הליכות שלמה להגרש"ז אויערבאך זצ"ל (פרק רביעי אות ט) ובשיעורי הגרי"ש אלישיב זצ"ל (סוטה מ, א) שהכריעו להקל לישא כפיים עד זמן בין השמשות דרבי יוסי, וזה כשלוש עשרה וחצי דקות אחר השקיעה[12]. ובאמת כפי שהבאנו לעיל גם הפרי חדש וגם הבאר היטב וגם השיירי כנסת הגדולה כתבו שאם הגיע צאת הכוכבים לא ישאו הכהנים כפיהם, הנה להדיא שהיקלו בבין השמשות, אם כן לכאורה ברור שיש להקל בזה. אלא שלכתחילה יש להקדים וישאו כפיהם לפני השקיעה.

העולה לדינא

יש להזדרז ולהתפלל תפלת נעילה בכדי שיוכלו הכהנים לברך ברכת כהנים בתפלת נעילה. ענין ברכת כהנים בזמן תפלת נעילה קודם לאמירת הסליחות ולכך אם בשביל להספיק ברכת כהנים לפני השקיעה יש צורך לעקוף על הסליחות, יעקפו את הסליחות ויאמרום בסוף התפלה קודם קדיש. ורק יקפידו לומר את הסליחה "היום יפנה השמש יבוא ויפנה לפני שעוקף שאר הסליחות. בדיעבד אם התאחרו אפשר לברך ברכת כהנים עד כשלוש עשרה וחצי דקות אחר השקיעה. אבל אם התאחרו עוד לא יברכו ברכת כהנים.

–

[1] וכן פירשו הגבורת ארי (תענית כו, א) והיד המלך [לנדא] (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה יא).

[2] וראה ר"ש סירילאו שהביא שיש שגרסו בדברי הירושלמי אית לך נעילת שערי שמים ותו לא [היינו שלא גרסו אית לך נעילת שערי שמים ביום], ולדבריהם כתב כפירוש הרא"ש. שאין הראיה מן הכתוב במשנה "ביום" אלא מגוף הדין שמבואר שנושאים כפיים בתפלת נעילה.

[3] והנה האור זרוע אחר שהביא דברי הראבי"ה כתב "ובספר שלפני לא מצאתי זה בירושלמי". ולכאורה כוונתו שלא נמצא בירושלמי דקדוק זה מתיבת "ביום" ולכאורה היינו שבירושלמי שלפניו לא היה גירסא "ביום" וכפי שהבאתי לעיל מדברי הר"ש סיריליאו שכתב ששתי גירסאות יש בירושלמי, והוכיחו רק מעצם הדין שיש נשיאת כפיים בתפלת נעילה. ולפי זה רב לא חלק על דקדוק הירושלמי אלא על גוף הדין דלא סבירא ליה שאין נשיאות כפים ביום. [וראיתי מי שטעה שהאור זרוע לא גרס לדברי הרא"ש בירושלמי, שאין שירות אלא ביום. וזה אינו שבין אם כתוב כן בירושלמי בין אם לא כתוב, יש הירושלמי הוכיח ממשנתינו דלא כרב. והראבי"ה כותב בהדיא שהירושלמי הוכיח מדקדוק המילה "ביום" ולא מעיקר הדין שאין נשיאות כפיים בלילה.

[4] ויתכן שלדעת מהרי"ל היינו דווקא בתפלת נעילה שהתחילו להתפלל ביום ונמשכה ללילה, שאז הוי כאברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום של קרבן שקרב ביום, שיש שייכות בין הנשיאות כפיים לתפלה שהייתה חלקה ביום, אבל אם התחילו להתפלל בלילה יש לומר שאין לישא כפיים בלילה לשיטת מהרי"ל.

[5] ואמנם בגירסת ההגהות מיימוניות שבדפוס רמב"ם פרנקל הלשון "וכן כל הפזמונים שנוהגים לומר בנעילה דחה עד לאחר נשיאות כפיים ביום ואז מושך בפזמונים ואחר כך אבינו מלכנו עד הלילה".

[6] ואמנם זה גם לשון הירושלמי שם (תענית פרק ד הלכה א) "בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. את שמעת מינה תלת את שמעת מינה שמתענין במעמדות ושמתפללים ארבע ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל. מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה". אבל בירושלמי יותר נראה שיש נשיאות כפיים בלילה ורק משום שאין נושאים כפיים ללא תפלה אין נשיאות כפיים ולכך הקשה "וישא את כפיו ואל יתפלל". והיינו רק שלמדו שם שאין נשיאת כפיים בערבית כי אין שם חזרת הש"ץ אבל לא שמדינא אין לישא כפיו בלילה. אבל לשון המאירי דחוק לפרש כן. ומשמע יותר שכלל הוא שאין נשיאת כפיים בלילה.

[7] ראה שם שהרמב"ם למד מהיקש ברכה לשירות לפסול כהן שעבד עבודה זרה. וכתב בהגהות מיימוניות "בספר המצות כתב דאין זה ראיה דלא הוקשו כי אם לעמידה אמנם מורי רבינו כתב בשם רבינו יהודה שאין נ"כ בלילה מהאי היקשא כדלעיל בהג"ה שבפרק ג' בהלכה ו". וצ"ע אם לדעת ספר המצות לא הוקש גם לענין זה.

[8] ואמנם בישועות יעקב (סימן קכט ס"ק א) כתב שאם עלה לא ירד.

[9] ובספר יד המלך כתב שבדברי הטור (או"ח סימן קכח) והרמב"ם (תפלה ונשיאת כפיים פרק יד הלכה יא) לגבי עמידה לא הביא קרא דאיתקש ברכה לשירות אלא מקרא דכה תברכו המבואר בגמרא (סוטה לח א) ובספרי. ועל כרחך דלהלכה לא קיימא לן לדרשה זו. אמנם הט"ז (או"ח סימן קכט סק ט) הביא לדרשה שמקשינן ברכה לשירות, וגם בדברי התוספות (סוטה לח, א ד"ה הרי) משמע דקיימא לן כדרשה זו וכתבו נפקא מינה דבדיעבד לא מועיל אם בירך בישיבה, ומשמע דכם קיימא לן. אמנם כנ"ל יש לומר שרק לענין זה למדו ולא לכל ענין.

[10] וראה ברכי יוסף (אורח חיים סימן קכט ס"ק א) מה שכתב על דברי היעב"ץ.

[11] ובשיטת רבי יהודה גופיה נחלקו רבה ורב יוסף (שבת לד, ב) שיטת רבה דלרבי יהודה בין השמשות היינו מייד בשקיעת החמה. אבל שיטת רב יוסף שכל זמן שפני מזרח מאדימין יום אף ששקעה החמה, ורק כשהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון הוי בין השמשות וזה בערך כשתי דקות אחר השקיעה. ואמנם הרא"ש (שבת פרק ב סימן כג) פסק כרבה. אבל בשם רבינו יונה הביא שפסק כרב יוסף, וכן כתב הרשב"א (שבת לה, ב) וזה עוד צירוף להקל אם הגיעו לזמן נשיאת כפיים בשעת השקיעה ממש, שיש לאחרה עד כשתי דקות לאחר השקיעה.

[12] ולפי המבואר לעיל בשם הישועות יעקב והמנחת חינוך דין זה שלא לישא כפיו בלילה אינו מדאורייתא הנה הוי ספק דרבנן, וודאי אם בירכו לא הוי ברכה לבטלה, ומה שהחמיר הפרי מגדים בספק הוא לשיטתו בסימן קכט שדין זה מן התורה וכפי שהבאנו לעיל. וראה אור לציון (חלק א או"ח סימן כ).