קיפול בגדים בשבת

קיפול בגדים בשבת – תיקון כלי

קיפול בגדים בשבת – הקדמה

בסוגיא זו של קיפול בגדים בשבת, ישנם שני דיונים שונים.

א] הדיון האחד הוא לגבי פעולת הקיפול עצמה, האם היא עצמה אסורה בשבת, משום שיש בה תיקון כלי או לא.

ב] דיון נוסף ישנו, לגבי הכנה משבת לחול, האם כשמקפלים בגד בשבת, שלא לצורך שימוש בשבת, האם יש בכך איסור הכנה משבת לחול או לא.

אנו נחל לברר את הנושא לגבי פעולת הקיפול עצמה. ואחר כך נמשיך ונדון לגבי הכנה משבת לחול.

קיפול בגדים בשבת – דברי המשנה והגמרא

א] מבואר במשנה (שבת קיג א): מקפלין את הכלים [בגדים כשפושטן מקפלין, מפני שמתרככין מכיבוסם, ומתקמטים כשאינן מקופלים. רש"י]. אפילו ארבעה וחמשה פעמים [כדי לחזור וללובשן בו ביום. רש"י]. ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת.

וראה בגמרא: אמרי דבי רבי ינאי, לא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם [כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן, ונראין כמתקנין. רש"י], לא. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים, אבל בישנים [קיפולן מתקנן יותר מן החדשים, שהחדשים קשין מאליהן, ואין ממהרין לקמוט. רש"י] לא. וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל בצבועים [קיפולן מתקנן. רש"י] לא. ולא אמרן אלא שאין לו להחליף, אבל יש לו להחליף [אחרים להחליף היום. רש"י] לא.  תנא. של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלי לבן שלהן מפני שהיה להן להחליף.

המשנה מתירה לקפל בגדים בשבת כשפושטן, כדי שלא יתקמטו. אך הגמרא מציבה ארבעה תנאים להיתר זה[1] – א. אדם אחד מקפל, ולא שני בני אדם יחד. ב. בגדים חדשים, ולא ישנים. ג. בגדים לבנים, ולא צבעונים. ד. אין לו בגד אחר להחליף וללבוש, אך אם יש לו בגד אחר להחליף וללבוש, לא הותר לו לקפל בגד זה[2].

בדברי רש"י מבואר, שהאיסור כאן הוא משום שהמקפל נראה כמתקן כלי[3], שהוא תולדה של מכה בפטיש. הקיפול המדובר יצר איזה שהוא תיקון בבגד. ככל הנראה, בזמנם היה סוג של בדים שתוקנו משמעותית על ידי קיפולם, לכאורה כיום בבדים שלנו, איננו יודעים על דבר שכזה.

קיפול בגדים בשבת, קיפול בגד כשיש לו להחליף לבגד אחר – דברי הראשונים

התנאי הרביעי שנאמר בגמרא להיתר, הוא שאין לו להחליף, דהיינו שאין לו בגד אחר ללבוש בשבת.

ראה את דברי הראשונים שלמדו מתנאי זה, שכשמסיר הטלית אחר התפילה, אין לקפלה, כיון שאין לו צורך בה יותר בשבת זו.

ראה בתוספות (שבת קיג א): מקפלים כלים כו' – מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת, לפי שהם צורך מחר.

וכן כתב הראבי"ה (שבת סימן רמה): ושמע מינה דטליתות שלנו שהם לבנים, ואין צורך בחילופם בו ביום אחרי צאתו מבית הכנסת, לא שנא חדשים ולא שנא ישנים, אסור לקפלן.

וכן כתב המרדכי (שבת רמז שפח): אבל יש לו להחליף לא – כתב ראבי"ה, שמע מינה דטליתות שהם לבנים, שאין צריך בקיפול בו ביום אחר צאתו מבית הכנסת, לא שנא חדשים ולא שנא ישנים, אסור לקפלן אפילו באדם אחד.

וראה בספר האגור (הלכות הוצאת שבת סימן תקכו): של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלים לבנים שלהם מפני שהיה להם להחליף. יש מוכיחים מכאן שאסור לקפל הטליתות בשבת, כיון שאין בדעתו להתעטף בו ביום. ואף על פי שמצות ציצית כל היום, כיון שלא נהג בכך ואין בדעתו להתעטף, הוי כמו שיש לו להחליף. שבולי הלקט.

בדברי האגור אנו מוצאים הסבר וביאור לכל דברי הראשונים. שכשמסיר הטלית בשבת, ואינו מתכווין ללבשה שוב בשבת זו, אסור לו לקפלה, כיון שהוא לא עתיד להזדקק לטלית זו בשבת זו. שכל מה שהותר לקפל, זה רק אם הוא יזדקק לטלית שוב בשבת, אך לקפלה סתם לאחסון לא הותר. וזה לא גרע ממי שיש לו להחליף ואינו צריך את הקיפול הזה לשם לבישת הבגד שוב בשבת, שאסור לו לקפלה.

כלומר, כל ההיתר של קיפול הבגדים, הוא רק אם הוא צריך אותם שוב ללבישה לשבת זו. אך אם אין לו צורך בהם שוב, חל איסור לקפל את הבגדים[4].[5]

יתרה מכך מבואר בדברי המרדכי (שבת רמז שפח): וכן יש לפסוק מכאן דאסור לנשים לקפול צעיפותיהן בשבת, דעל כרחך לא שרו הכא אלא בגדים שהפשיט שלא היה יכול לקפלן שהרי היה לבוש מהן, אבל צעיפותיהן שהן יכולות לקפלן מערב שבת אסור לקפלן בשבת.

מדברי המרדכי אנו למדים, שכל ההיתר לקפל, הוא רק אם הבגד נלבש ונפשט בשבת, אך בגד שלא לבשוהו בשבת ורוצים לקפלו סתם כך, אין סיבה להתיר לקפלו, משום שאפשר היה לעשות את קיפולו כבר בערב שבת.

מקרה נוסף, בו הסתפקו התוספות: אבל יש לו להחליף לא – ולנו שיש לנו להחליף אסור. ומסתפק ר"י אי קרי יש לו להחליף כשאין לו יפה כזה.

בתוספות הסתפקו גם כאשר יש לו בגד אחר ללבוש בשבת זו, אך הבגד האחר אינו יפה כל כך כבגד הזה, האם אסור עליו לקפלו, משום שיכול הוא להשתמש בבגד השני. או שמא כיון שהבגד השני פחות יפה, חשיב כאין לו בגד אחר.

קיפול בגדים בשבת, קיפול בגד שלא כסדר קיפולו הראשון – דברי הראשונים

היתר מעניין נוסף גורף בדברי הראשונים, שכל האיסור הוא רק לקפל לפי סימני הקיפול שהבגד קופל בהם בראשונה. אך אם מקפלים מחדש שלא לפי סימני הקיפול הראשונים, הקיפול מותר, שאין בו תיקון.

ראה מה שכתב הראבי"ה (שבת סימן רמה): והני מילי בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא כסדר קיפולו נראה דמותר ואפילו בשני בני אדם.

וכן הביא בשמו במרדכי (שבת רמז שפח): כתב ראבי"ה.. והני מילי בסדר קיפולו הראשון אבל שלא בסדר קיפולו נראה דמותר אפילו בב' בני אדם.

מבואר בדברי הראשונים – כל איסור המשנה הוא רק אם הקיפול נעשה לפי הקיפול הקודם של הבגד, אך לקפל בגדים בשבת שלא כקיפולם הראשון, הרי זה מותר בהחלט. ככל הנראה, קיפול שכזה אינו מעשה תיקון בבגד, שאינו מיישרו לפי צורתו הנכונה.

על פניו, נראה מפשטות דברי הראשונים שכשמקפל שלא כסדרו הראשון, הקיפול מותר בכל גווני, ואף אם אין צריך לו לשבת זו, ומקפלו לצורך מחר.

הסיבה היא ככל הנראה כאמור לעיל, כשאינו צריך את הבגד לשבת זו, אין האיסור הוא משום 'מכין משבת לחול', אלא מכיון שלא ראו צורך להתיר 'נראה כמתקן' זה כשהוא אינו זקוק לדבר זה בשבת זו, והתירו רק לצורך. ולכן כשאינו מקפלו כקיפולו הראשון, אין במעשה זה שום תיקון[6], ולכן יכול לעשותו בשבת גם אם אינו צריך את הבגד לשבת זו.

קיפול בגדים בשבת בזמנינו – דברי הראשונים

אחר שלמדנו שקיפול בגד שלא כסדר קיפולו הראשון, יש להתירו. נראה את דברי הכלבו, שמתייחס להבדל בין הקיפול שנהג בזמן הגמרא, לבין הקיפול שנהג בזמנו הוא.

לשונו של הכלבו: (סימן לא): מקפלין בגדים הלבנים חדשים ובאדם אחד, לפי שאין הקפול באלו מועיל כל כך, שאין בהן קמטין שיצטרכו להתפשט כמו בישנים, וכן בלבנים ובלבד למי שאין לו להחליף. ירושלמי[7] המקפל אספסלא כתרין בני אדם דמי ואסור, פירוש שהמקפל על הספסל מותחו ומפשט קמטיו והוא תקון גמור. ועכשיו שנוהגין לקפל כל הכלים, אפשר דקפול דידן לא דמי לקפול שלהן, שהיו קפדין מאוד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש, ולא כן אנחנו עושין.

נראה שכבר בזמנו של הכלבו פעולת הקיפול לא היתה שווה לפעולת הקיפול שנעשתה בזמן הגמרא. ולא היה בה תיקון מהותי שאפשר לאוסרו בשבת.

לכאורה כל שכן בימינו אנו, איננו יודעים על פעולת תיקון כל שהיא שמתרחשת כשאנו מקפלים את הבגדים שלנו לשימם בארון[8].

קיפול בגדים בשבת  – דברי הפוסקים

כתב הטור (שבת סימן שב): מקפלין כלים בשבת לצורך שבת ללובשן בו ביום ודוקא באדם אחד אבל בב' בני אדם לא דהוי תיקון טפי. ואפילו באדם אחד דווקא בחדשים דהיינו כל זמן שלא רוחצו, ולבנים שאין הקיפול מתקנן כל כך. והוא שאין לו להחליף. אבל ישנים או צבועים או שיש לו להחליף, אסור.

פסק השולחן ערוך (הלכות שבת שב ג): מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום. ודוקא באדם (אחד), ובחדשים שעדיין לא נתכבסו, ולבנים, ואין לו להחליף. ואם חסר אחד מאלו התנאים, אסור. ויש מי שאומר, דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין, ונראין דבריו[9].

השולחן ערוך מביא בתחילה את דברי המשנה, וארבעת תנאי הגמרא לסיוג היתר זה[10].

בהמשך מביא השולחן ערוך, את היתר הראשונים לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון. ופוסק כך. משום שקיפול שלא כסדרו האחרון, אין בו שום תיקון, ואין סיבה לאוסרו כלל.

וכתב המשנה ברורה בשם אחרונים רבים[11], שבכהאי גוונא שלא מקפל כסדרו הראשון, מותר לקפל בכל גוונא, ואפילו אין דעתו ללבשו בו ביום, כיון שאין בכך תיקון כלי כלל. למעט החיי אדם, שכתב בסוף דבריו, שלקפלו לצורך מחר הדבר אסור. והשער הציון תמה עליו מדוע כתב כך. וראה הערה[12].

משום מה – השולחן ערוך לא מביא כלל את דברי הכלבו על ההבדל בין קיפולינו לקיפולם. והדבר צריך עיון.

מעניין מאוד להתבונן בדברי שולחן ערוך הרב מתחילתם עד סופם (סימן שב) – [ח] מותר לקפל הבגדים קודם לבישתם כדי שיתפשטו מקמטיהם ויהיו מהודרים עליו כשילבישם והוא שילבישם בו ביום וכן אחר שלבשם ופשטם מעליו יוכל לחזור ולקפלם אם דעתו לחזור וללבשם בו ביום שנמצא קיפול זה הוא לצורך השבת אבל אם אין דעתו לחזור וללבשו עד למוצאי שבת אסור לקפלו בשבת (מטעם שיתבאר). ולכן אסור לקפל הטלית של מצוה שפושטין בשבת שחרית במקומות שאין חוזרין ומתעטפין בהם במנחה. [ט] לא התירו לקפל אפילו לצורך השבת אלא באדם אחד אבל שנים לא יקפלו בגד אחד מפני שכששנים מקפלים הן מפשיטים קמטיו (בידיהם בקיפולם) ונראין כמתקנין כלים בשבת (מה שאין כן כשאחד מקפל מתפשטים הקמטים מאליהן) ואפילו באדם אחד לא התירו אלא בבגדים חדשים אבל לא בישנים שהישנים קיפולם מתקנם יותר מן החדשים שהחדשים קשים מאליהן ואין ממהרין לקמוט ואפילו בחדשים לא התירו אלא בלבנים אבל לא בצבועים שהצבועים קיפולם מתקנם יותר ואפילו בלבנים לא התירו אלא כשאין לו בגד אחר מקופל להחליף היום שאז התירו לו משום כבוד שבת שלא ילך בבגדים מקומטים, אבל אם יש לו בגד אחר מקופל אסור לקפל את זה משום שעל כל פנים נראה קצת כמתקן כלי בשבת. ויש מי שאומר שלקפל שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין אף (לצורך מחר), ובשני בני אדם, והוא בגד ישן וצבוע, ויש לו להחליף, לפי שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן שום תיקון כלי כלל. ונראין דבריו.

בדברי השולחן ערוך הרב נוקט חד משמעית, שאם הקיפול הוא לא כסדר קיפולו הראשון, מותר בכל גווני, ואף אם אין לו שום צורך בשבת בלבישת הבגד הזה. וזאת, לפי שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן שום תיקון כלי.

קיפול בגדים בשבת  – סיכום הדברים והעולה לדינא

לסיכום – קיפול בגדים אסור משום שנראה כמתקן כלי בשבת. ומותר באופן שאינו מתקן. והגמרא מציבה ארבעה תנאים להיתר זה.

הראשונים מתירים את הקיפול בכל גווני, אם הוא שלא לפי סדר קיפולו הראשון. וכך נפסק להלכה.

הכלבו מתיר בימינו את הקיפול, כיון שאין בו תיקון כבעבר. אך הוא אינו נפסק להלכה.

נמצא שלקפל כביסה בשבת, באופן שלא מקפידים על הקיפול המדויק או שאין בכלל סימני קיפול לדייק בהם – הקיפול מותר.

קיפול בגדים משבת לחול – הכנה משבת לחול

ב] עד כעת דנו בענין קיפול מגדים בשבת, מצד פעולת הקיפול שנראה כמתקן כלי בשבת. כעת יש לנו לדון בזה מצד טורח ומכין משבת לחול.

יש לברר, איזו פעולה אסורה מדין הכנה, האם כל פעולה ולו הקטנה ביותר, אסורה משום מכין משבת לחול, או שמא רק פעולות שיש בהם ממש.

הכנה משבת לחול – דברי המדרש

ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב שמות בשלח פרק טז פסוק ה): והכינו את אשר יביאו. מיכן אמרו חול מכין לשבת ואין שבת מכינה לחול.

הדחת קערות בשבת – דברי הגמרא

מבואר במשנה (שבת קיג א): ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת.

הגמרא מביאה ברייתא, האוסרת להדיח קערות בשבת, אם לא יאכל בהם בשבת זו, משום שהוא טורח ומכין משבת לחול.

ראה בגמרא (שבת קיח א): תנו רבנן. קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית – מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים – מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח [דאין הדחה זו אלא לחול. רש"י]. אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות – מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה.

ראה את לשונו של הר"ן (על הרי"ף שבת מד א): ת"ר. קערות שאכל בהן ערבית מדיחן וכו' מן המנחה ולמעלה שוב אין מדיחן. דאין הדחתן אלא לחול.

בהדחתן קערות ושטיפתן, אין כל תיקון כלי, והאיסור כאן הוא רק משום מכין משבת לחול. ולכן רק אם יש בהם שימוש נוסף בשבת, מותר להדיחן.

הדחת קערות בשבת – דעת הרמב"ם

הרמב"ם הוא היחיד שכותב, שאיסור הדחת קערות בשבת הוא משום שהוא כמתקן. הראב"ד על המקום משיג וחולק על דבריו, וסובר שהאיסור בהדחת קערות הוא משום טורח משבת לחול.

ראה את דברי הרמב"ם (הלכות שבת פרק כג הלכה ז): ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן, אלא אם כן הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת. [השגת הראב"ד: ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן – א"א. כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול].

אפשר היה לפרש שהרמב"ם והראב"ד חולקים זה על זה[13]. אך פרשני הרמב"ם, נזעקים להסיטו מפירוש זה, והם סוברים שכוונת הרמב"ם היא כדברי הראב"ד, והוא בא לומר שהדחת קערות אסורה, משום תיקון כלי משבת לחול.

ראה בספר מגדל עוז (הלכות שבת פרק כג הלכה א): כתב הראב"ד ז"ל, כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול עכ"ל. ואני אומר ברייתא היא שנויה פרק כל כתבי. ופירושו מכוון ומה לי כמתקן משבת לחול שבמשמעות לשון ר"מ ז"ל, וכן פירש"י ז"ל, שאין הדחה זו אלא לחול, ומה לי טורח משבת לחול שמפרש הראב"ד ז"ל – שניהם לדעת אחד נתכוונו.

וראה עוד במגיד משנה (הלכות שבת פרק כג הלכה ז): ואף רבינו ז"ל כך הוא סבור, שתקון זה אינו אסור אלא מפני שהוא לצורך חול.

הדחת קערות בשבת – דברי הפוסקים

פסק השולחן ערוך (הלכות שבת סימן שכג סעיף ו): מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול; אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין; וכלי שתייה, מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתייה.

וראה שולחן ערוך הרב המוסיף מספר מילים (הלכות שבת סימן שכג סעיף ו): מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול בהם מותר להדיחם אפילו מיד אחר סעודה שלפניה. אבל לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלי אכילה, מפני שטורח ומכין משבת לחול. אבל כלי שתיה מותר להדיח כל היום מפני שאין קבע לשתיה. אבל אם יודע בבירור שלא יצטרך להם עוד אסור.

השולחן ערוך הרב פוסק לאסור הדחת קערות כשיש בכך הכנה משבת לחול, וכותב את הטעם בפירוש, מפני שטורח ומכין משבת לחול.

יש לדון, האם כל מקרה של הדחת קערות, אסור משום מכין משבת לחול. או שמא ישנם מקרים שבהם ההדחה נצרכת לשבת עצמה, שלא יבואו זבובים, או מפני שבוש מן האורחים וכל כהאי גוונא.

ראה את לשונו של שולחן ערוך הרב במקום אחר (סימן שב סעיף י): אין מציעין המטה משבת למוצאי שבת אף על פי שיש שהות ביום שיוכל לישן עליה בשבת עצמו מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליה עד למוצאי שבת הרי הוא מכין משבת לחול ואסור מדברי סופרים. ומכל מקום אם המטה עומדת בחדר שדר שם ויש בזיון ודבר מגונה הוא אם תעמוד כך בלא הצעה מותר להציעה שזהו גם כן לצורך השבת ולכבודו[14].

בדברי שו"ע הרב מבואר, שככל וההצעה, וכמו כן ההדחה, נצרכים לו לשבת עצמה, הרי שהדבר מותר, ואין בכך משום מכין משבת לחול.

וכל לב יודע צורך נפשו ונפשות בני ביתו, האם עושה זאת לצורך השבת, או לצורך הכנה משבת לחול.

קיפול בגדים בשבת והדחת קערות בשבת – סיכום הדברים והעולה לדינא

סיכומם של דברים – סוגית הגמרא לגבי קיפול בגדים, יסודה הוא משום איסור שנראה כמתקן כלי בשבת. ככל הנראה זאת משום שקיפול הבגדים היתה מלאכה משמעותית בבגד, שיצרה בו חוזק שלא יתקמט. ולכן נדרשו כל התנאים שבגמרא להתיר את הקיפול, שלא יהיה חזק, ושיהיה נצרך וכו'.

לעומת זאת סוגית הגמרא לגבי הדחת קערות בשבת, יסודה הוא משום איסור מכין משבת לחול, ככל הנראה, אין בשטיפת כלים כל תיקון בכלי, אלא רק ניקיון בעלמא. ולכן איסורה הוא רק משום מכין משבת לחול. כל עוד והשטיפה אינה נעשית לשם הכנה לחול, מכל סיבה שהיא, ההדחה מותרת[15].

כיום בימינו – איננו יודעים על פעולת תיקון הנעשית בקיפול. וגם אם נחמיר ונאמר שישנו תיקון כלשהו בקיפול, הרי בקיפול שלא כקיפולו הראשון, או שאין כלל סימנים בבגד של קיפול, ודאי שאין כלל תיקון בזה, כפי שכתבו הראשונים.

ואם כן מה שנותר לדון בזה הוא רק שום הכנה משבת לחול. ולגבי זה, הדין יהיה תלוי ועומד באופן הדברים ובכוונת האנשים – אם מדובר באופן שהקיפול וההדחה נעשים לצורך השבת עצמה, הדבר מותר. ואם מדובר באופן שהקיפול נעשה שלא לצורך השבת, אלא לצורך יום חול, הדבר יהיה אסור.

על פניו, אותו הדין יהיה גם לגבי הצעת מצעים והדחת קערות בשבת, שאם יודע בנפשו שהדבר נעשה לצורך השבת, מותר. ואם לא, הדבר אסור.

–

[1] ראה את לשונו של המאירי (שבת קיג א): והוא שאמר מקפלין את הכלים, ר"ל, את המלבושים בשעה שהוא פושטן מפני שמתוך רכותם אם מניחם פשוטים בלא קפול הם מתקמטים ומקפלן אפילו ארבעה או חמשה פעמים, ר"ל, שאם אינו מקופל כרצונו חוזר ומקפל עד שיהא מקופל כרצונו כל זמן שדעתו לחזור וללבשן בו ביום או בליל שבת על דעת ללבשן למחרתו לשבת. ומכל מקום בגמרא פירשו, שאין קיפול זה מותר אלא בארבעה תנאים על ידי אדם אחד שאם בשנים הרי הוא כתקון גמור ובחדשים שאין הקמוט מצוי בהם כל כך, ואין התקון תקון גמור. וכן שיהו לבנים שהצבועים קפולם צריך להם הרבה להעמדת הצבע והיא מתקן גמור. וכן בשאין לו בגדים אחרים של שבת להחליף. וכל שחסר אחד מתנאים אלו אסור לקפל.

[2] יש להבחין, שהתנאי הרביעי להיתר שנאמר בגמרא, שאין לו להחליף, אינו טעם ישיר לגבי התיקון שנעשה. אלא לומר שכל מה שהתירו לקפל בגדים, זה רק בדיעבד היכא שאין לו בגד להחליף, וצריך הוא ללבוש בגד זה שוב בשבת עצמה, אך אם יש לו בגד להחליף, או שאינו צריך את הבגד יותר בשבת זו מכל סיבה אחרת, לא התירו לו לקפלו.

כמו כן, אין נראה מדברי הגמרא ומדברי הראשונים, שטעם זה בא לומר, שאם יש לו בגד אחר ואינו צריך לבגד זה, הרי הוא 'מכין משבת לחול'.

[3] ראה במשנה ברורה (שב ס"ק יד, טו) שנקט שהוא משום שנראה כמתקן מנה. וכן כתבו אחרונים רבים. וכן נקט בשולחן ערוך.

[4] אין הסיבה היא משום שכשהוא אינו צריך לכך, הרי זה מכין משבת לחול. אלא שהתירו אך ורק אם הוא צריך לכך בשבת. אך אם הוא אינו צריך לכך בשבת, לא ראו דחיפות להתיר.

[5] בתוספות הסתפקו והמשנב פשט ראשונים? מבואר שגם כאשר יש לו בגד אחר, שאינו יפה כל כך כבגד הזה, אסור עליו לקפלו, משום שיכול הוא להשתמש בבגד השני.

כתבו התוספות (שבת קיג א): מקפלים כלים כו' – מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת, לפי שהם צורך מחר. [אבל יש לו להחליף לא – ולנו שיש לנו להחליף אסור. ומסתפק ר"י אי קרי יש לו להחליף כשאין לו יפה כזה].

[6] ראה להלן את לשונו של השולחן ערוך הרב בענין זה.

[7] ראה את דברי הירושלמי (שבת פרק טו הלכה ג): דבית רבי ינאי אמרי קיפול בשנים אסור. רבי חגי בשם ר' שמואל בר נחמן, אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין.

[8] היתר זה משום מה לא הובא בשולחן ערוך ובמשנה ברורה כלל. וראה להלן.

[9] כתב בבאור הגר"א (סימן שב סעיף ג): ויש מי. דכל הני חילוקים על כרחך משום תיקון, וכמ"ש רש"י, מה שאין כן בכהאי גוונא.

[10] המשנה ברורה מוסיף, שאם יש לו בגד אחר להחליף אפילו פחות יפה, אסור לקפל. וכן אם אין בדעתו ללבוש את הבגד שוב בשבת, אסור לקפלו בחינם.

[11] שער הציון סימן שב ס"ק כ – כן כתבו האליה רבה ושולחן שלמה ותפארת ישראל ועוד הרבה אחרונים, ובאמת שכן מוכח במרדכי

[12] ראה את לשונו של החיי אדם (חלק ב – ג הלכות שבת ומועדים כלל מד סעיף כד): בגד לבן וחדש דהיינו כל זמן שלא נתכבס ולבש אותו בשבת ודעתו לחזור ללבשו בשבת זו ואין לו אחר, מותר לקפלו באדם אחד, דאז אינו תיקון כלי כל כך. אבל אם כבר נתכבס פעם אחת דהוי כבגד ישן או בבגד צבוע או אפילו לבן וחדש אלא שיש לו בגד אחר שיוכל ללבשו ואפילו אינו יפה כראשון או בב' בני אדם שאז מתקפל בטוב או אפילו באדם א' אלא שמקפל על השלחן או ספסל דאז הוי כב' בני אדם, אסור לקפל, דדומה לתיקון מנא. ודוקא כדרך קיפולו הראשון אסור. אבל אם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון, הכל מותר. ודוקא שרוצה ללבשו בשבת, דאם לא כן הכל אסור. יתכן לומר שהחיי אדם חשש לאיסור מכין משבת לחול, ולכן אסר לקפל אם אינו צריך לו ללבשו בשבת זו. וראה להלן.

[13] שונה מהם הערוך השולחן, שנקט שהרמב"ם והראב"ד חולקים מחלוקת גדולה, האם הדחת קערות היא תיקון או הכנה. והאריך בזה.

ראה את דברי ערוך השולחן (סימן שב סעיף י – יג): [י] כתב הרמב"ם (בפרק כב דין כב) 'אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברן שברים שברים כדרך שמתקנין בחול הבגדים כשמכבסין אותם וכן אין מקפלין הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור'. עכ"ל. ומבואר דכל הדברים הוא מטעם תקוני כלים ואין זה קיפול פשוט אלא קיפול כמעשה אומנות, כמ"ש על בית יד שברים שברים כלומר קמטים קמטים, אבל בקיפול פשוט אין קפידא בכל גווני. והדין הראשון הוא בביצה [כג א] והשני הוא משנה בשבת [קיג א]. ועוד שנינו שם, ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. ודין זה כתבו הרמב"ם (בפרק כג דין ז). וגם שם ביאר הטעם מפני שהוא כמתקן. והראב"ד כתב דהאיסור הוא מפני שמטריח לחול. ע"ש.

[יא] ויש נ"מ לדינא בין הטעמים, דלהרמב"ם דלית ליה טעם טירחא, מותר לקפול בגד בקיפול פשוט שאין בו תקון כלי אף לחול. ולהראב"ד אסור מטעם טירחא משבת לחול. ויראה לי, דלהראב"ד גם הך דמקפלים הכלים אסור לצורך חול אפילו אם אין בה טעמא דמתקן, שהרי זהו דעת רבותינו בעלי התוס' שם שכתבו מכאן למדנו שאסור לקפול טליתות של בית הכנסת, לפי שהם צורך מחר. עכ"ל. ובטלית כפי הנראה לא שייך בקיפולו תקון כלי, אלא האיסור הוא משום טירחא [אך להשליך בגד בלי קיפול כלל אינו מדרך בני אדם והכוונה גם כן לאיזה קיפול מדוייק אבל קיפול שאינו מדוייק גם לשיטתו מותר וזהו כוונת המרדכי שבסעיף הבא].

[יב] ובמרדכי שם כתב, וז"ל, 'כתב ראבי"ה, ש"מ דטליתות שהם לבנים שאין צריך לו בו ביום אחר צאתו מבית הכנסת, אסור לקפלן בין חדשים בין ישנים, ואפילו באדם אחד, והני מילי בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא בסדר קיפולו מותר אפילו בשני בני אדם'. עכ"ל. ורבינו הבית יוסף הביא זה בסעיף ג, וכתב דהכי מסתברא ע"ש. וזהו וודאי דגם להתוספות והראב"ד דהטעם משום טירחא שלא לצורך גם כן יש נ"מ בין סדר קיפולו ללא סדר קיפולו. והמרדכי ס"ל גם כן, ולכן מחלק בזה. ובטור מבואר הטעם משום תקון שכתב דחדשים ולבנים אין התקון כל כך. ע"ש. וגם מרש"י מבואר כן. ע"ש. ובזמנינו יש הרבה שמקפלין טליתותיהם בשבת. וי"ל דסבירא להו דבקיפול שלנו ליכא שום תיקון וטעמא דטירחא לא ס"ל כדעת רש"י והרמב"ם והטור והש"ע. וכ"כ בכלבו. וז"ל, ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפידין מאד לפשט קמטיו ולא כן אנחנו עושים עכ"ל [הטור וש"ע דין דבית יד כתבו בה' יום טוב בסימן תקיט' ודין דמציעין את המטות לא הביאו כלל וצ"ע].

[יג] ובהך דאין מציעין את המטות משבת למוצאי שבת נראה דזהו כשהמטות עומדים בחדר המטות שאין הולכים שם כל היום אבל אצלינו שהוא אחד מחדרי הבית ואם לא יציעום הוה מגונה מותר להציעם משום נוי הבית ובפרט לכבוד שבת [מגן אברהם ס"ק ו] וכן המנהג הפשוט בכל מקום. ועוד י"ל הטעם משום דאנן ס"ל רק טעמא דמתקן ובהצעות שלנו לא מקרי מתקן וכמ"ש הכלבו בסעי' הקודם והרי גם נהגו לקפול המפות הטובות לאחר הסעודה ולא שמענו מי שמוחה בזה ובע"כ צ"ל כטעם הכלבו וזהו שאמרה המשנה דמציעין את המטות מלילי שבת לשבת והכוונה לישן בהם יותר טוב להציעם מבעוד יום [שם] אך כפי הידוע ההצעה שלא לישן יותר נאה מההצעה לישן ולכן מבעוד יום מציעין בקישוט לכבוד שבת שלא כדרך לישן ואחר הסעודה מציעין כדי לישן ועמ"ש לעיל סימן רסב.

ויש לדון רבות בדבריו. אך אנו נקטנו לחלק בין סוגית קיפול כלים, ששם הנידון הוא אך ורק לגבי תיקון, ולא לגבי הכנה משבת לחול, וכן איסור הראשונים לקפל טלית לצורך מחר, הוא משום תיקון ולא משום הכנה. והסוגיא של הדחת קערות דנה משום הכנה ולא משום תיקון. ודו"ק בזה.

[14] וכן כתב המגן אברהם (שב ס"ק ו).

[15] ראה בספר ברכי יוסף (סימן שב ס"ק א – ג): א. דין ג. מקפלים כלים בשבת וכו'. ראיתי להרב פרי חדש בליקוטים שכתב וז"ל, כתבו בתוס' דף קי"ג דאסור לקפל טליתות בית הכנסת, ונ"ל דוקא במנחה אבל בשחרית מותר לקפל לצורך מנחה, וכדאמרינן פרק כל כתבי דף קי"ח קערות שאכל בהם בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה, עכ"ל. ודבריו קשים אמאי אכפל תנא דבי חזקיא בדברים פשוטים ומפורשים, דהא תנן (שבת קיג א) מקפלין כלים אפי' ד' וה' פעמים. ופירש"י כדי לחזור וללבשן בו ביום. ובגמ' אמרו התנאים לזה ובכללן שאין לו להחליף. והטור ומרן ביאורו הדבר לבו ביום וכו'. ומה צורך להביא ראיה מקערות והלא משנה שלימה דמקפלין, ומבואר בש"ס ופוסקים דהיינו דוקא לבו ביום וחדש ולבן וכו', ומזה מוכח דבשחרית אם יש תנאים אלו מותר לקפלו למנחה. ותו דהתוס' עלה דמתניתין דמקפלין קיימי, ופירשו בדבריהם אסור לקפל טליתות בית הכנסת לפי שהם צורך מחר, עכ"ל. הרי דהתוספות עצמם סיימו לפי שהם צורך מחר, ומוכח דבשחרית למנחה שרי, ולא סתמו דבריהם כדמוכח מדברי הרב, ומה חידש על דבריהם. ותו דמה ענין קערות לקפול, הרי הכא טעמא דנראה כמתקן, ולא שרו אלא בו ביום ואין לו להחליף וחדש ולבן, אבל קערות הוא מטעם אחר, דטורח לצורך חול, ולכן בקערות כל שעושה לצורך שבת שרי וליכא התנאים הללו דגבי קפול דהוי מטעם תקוני מנא. והדברים פשוטים.