הנחת ספרי נביאים בשכיבה או בעמידה

הנחת ספרי נביאים בארון הקודש

תחילה יש להעיר שבלא תנאי אין להניח נביאים בארון הקודש, כמבואר במגן אברהם (סימן קנד ס"ק יד), ראה שם בשם מהרש"ל שהתיר והב"ח חלק עליו, ובמשנה ברורה (סימן קנד ס"ק לא) הכריע לאסור, וראה שם שערי תשובה (ס"ק יא), ובדברי כף החיים (סימן קנד ס"ק סב) נראה שלכתחילה ראוי שלא להתנות משום כבוד ספר תורה. ואם כן, נמצא שבבתי כנסיות רבים אין מקום להניח את ספרי הנביאים אלא בשכיבה בארון שתחת הארון קודש, ויש לדון האם הדבר ראוי או לא.

מזוזה בשכיבה או זקופה

תחילה יש לברר את מקור המנהג להעמיד את ספרי התורה בארון הקודש כשהם זקופים, אם הוא בדווקא או שמא אפשר להניחם גם בשכיבה.

איתא בגמרא (מנחות דף לג עמוד א): אמר רב יהודה אמר רב: עשאה כמין נגר פסולה. איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה, לא קשיא, הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא.

ופירש רש"י דכסיכתא היינו כיתד התקוע מושכב לתוך הכותל, דבזה הוי כנגר ופסולה. וכאיסתוירא היינו שמניחה מעומד וכשרה.

לעומת זאת התוספות (שם ד"ה הא דעבידא) כתבו בשם רבינו תם דכסיכתא היינו מעומד ופסולה, וכמו כן אם הניחה כיתד התקוע מושכב לתוך הכותל פסולה, וכאיסתוירא היינו שהניחה מושכב לרוחב מזוזת הפתח כשרה.

נמצא שיש מחלוקת בין רבינו תם לרש"י, האם צריך לקבוע את המזוזה שתהא זקופה, לרש"י צריכה המזוזה להיות זקופה, ולדעת רבינו תם צריך לקובעה בשכיבה.

וטעמו של רבינו תם מבואר היטב בדברי התוספות שם, שכתב וזה לשונו: וקשיא לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (בבא בתרא קא, א), וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפרק קמא דבבא בתרא (יד, א) אף על פי שהיו יכולין להניחו מעומד דארון רומו כרחבו, וכו', וכן פרשיות של תפילין נמי היה אומר רבינו תם שמניח מושכב ולא מעומד, וכו', ואומר ר"ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין.

מבואר דעת רבינו תם שטעם קביעת המזוזה בשכיבה היינו משום שכך דרך כבוד הוא. וכן הוכיח רבינו תם גם מהנחת ספר התורה המונח על יד הלוחות בארון הברית, שמונח בשכיבה ולא זקוף [וראה להלן]. וגם הוכיח ממנהגם שכשספר התורה עומד על הבימה הכל עומדין וכשהשליח ציבור מושיבו הכלי יושבין.

ספר תורה בארון צריך להיות מונח בשכיבה או בעמידה

מבואר בהדיא לדעת רבינו תם שכבוד ספר התורה להיות מונח בשכיבה. וכן מבואר בדברי הראשונים שהביאו דברי רבינו תם שכתב: וכשאבנה ארון אם אזכה ארחיבהו לפי העמדת ספר תורה מיושב, כספר תורה שהיה מונח בארון, וזו היא סדר קריאתו[1].

ויש לדון אם לשיטת רש"י שיש לקבוע את המזוזה זקופה, היינו משום שכן כבוד המזוזה, וחלוק על שיטת רבינו תם וסבור שכבוד כתבי הקודש להניחם זקופים. או שמא אינו חולק על דברי רבינו תם שדרך כבוד היינו בשכיבה, אלא רק שאין חיסרון כבוד בהנחת המזוזה זקופה ומטעם אחר סבור רש"י שיש להעמיד מזוזה זקופה.

טעמו של רש"י שמזוזה צריכה להיות זקופה

והנה הנמוקי יוסף (הלכות קטנות מנחות – הלכות מזוזה דף ה עמוד ב מדפי הרי"ף) פירש כשיטת רש"י וכתב:

כמין נגר. כלומר שהעמיד המזוזה בסף בשכיבה ולא בעמידה. פסולה. דמצוה לקבעה בזקיפה כספר תורה בארונו שהוא דרך כבוד[2].

והראני הרב שמואל אריה ישמח שליט"א שכן כתב בפירוש רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף הלכות מזוזה דף ה עמוד ב מדפי הרי"ף): עשאה כמין נגר, כלומר שקבעה ותחבה בסף כנגר שתוחבין הנגרין בכותל כלומר שהעמיד המזוזה בסיפון בשכיבה ולא בעמידה. פסולה, דמצוה לתתה לאורך הסף מעומד כספר תורה בארונו שהוא דרך כבוד.

מבואר בדברי הנימוקי יוסף ורבינו יותנן מלוניל ששיטת רש"י שכבוד המזוזה וכך גם ספר תורה ולכאורה כל כתבי הקדוש להניחם זקופים.

וכן כתב הרדב"ז (חלק ג סימן תקל): ואי תימא מאי קושיא, נימא דרש"י לא אמר מעומד אלא מזוזה? לא משמע, שכל דבר שיש בו קדושה כס"ת תפילין ומזוזות צריך מעומד וזהו כבודן.

וזה פשטות כוונת הגר"א שכתב בביאורו (יו"ד סימן רפט ס"ק יד): והמדקדקים כו'. דיוצאים י"ש כמש"ש במזוזתא דבי רבי וכמ"ש תוס' שם הלכך נראה כו' אבל לענין דינא קי"ל כרש"י וכמ"ש בא"ח סי' ל"ב סמ"ה וכן עושין בספר תורה.

ואמנם בדברי המרדכי (הלכות קטנות מנחות סימן תתקסא) נראה שהבין שסברת רש"י אינה מפני שכך כבוד המזוזה, שהרי כתב: ועוד דהא כתיב על מזוזות ביתך ובשעריך, משמע שתהא כולה על המזוזה והשער, ועוד אם יתחוב אותה על ידי נקב במזוזה כדפירש ר"ת הרי שסוף המזוזה אינו על מזוזת השער ומקצתה סמוך ומקצתה מופלג ואין נכון כן, ואם יחוק במזוזה וישים אותה לרוחב הסף אם כן אינה נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח כדמשמע ובשעריך.

וכן מבואר בדברי פסקי הרי"ד (מנחות לג, א. הלכות מזוזה): אמר רב יהודה אמר רב עשאוה כמין נגר פסולה. פירוש, אין זה כמו נגר שיש בראשו גלוסטרא הנזכר בערובין, שאותו עומד זקוף אחר הדלת ותחוב בחור האסקופה, וזה עומד מושכב כמין בריח שמשימין אחר הדלתות כשסוגרין אותן, בריחי עצי שיטים תרגום ירושלמי נגרי דשיטין, שלא שם המזוזה זקופה לאורך גובה הסף, אלא השכיבה אורכה לרוחב הסף, היא פסולה, שכמו שהסף זקוף כך המזוזה צריכה לעמוד זקופה, שעל שם הסף נקראת מזוזה, שתרגום ביתך סיפי ביתך.

מבואר בדברי המרדכי והרי"ד שסברת רש"י אינה משום כבוד המזוזה, אלא שכן נראה שיש לקובעה מן הכתוב "על מזוזות" או בכדי שתהיה נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח, או שעל שם הסף נקראת מזוזה ולכן צריכה לעמוד זקוף כמו הסף. אבל לא משום כבוד המזוזה. ואם כן למה לנו לומר שרש"י חלוק וסובר שכבוד הספר תורה להניחו דווקא בעמידה ולא בשכיבה. שמא לרש"י אין הבדל וכבוד הספר תורה בעמידה או בשכיבה, ורק במזוזה יש טעם מיוחד להעמידה זקופה, וכמבואר בדברי המרדכי.

נמצא שיש לדון אם לדעת רש"י הנחה בשכיבה היא לא דרך כבוד או שבזה לא חולק רש"י על רבינו תם, אלא שסבור שאין זה פחיתות כבוד ללהניחה בעמידה וכיון שיש טעם להניח המזוזה בעמידה כן יש להעמידה ואין חשש של חוסר כבוד בזה. ונפקא מינה לפי זה שלדעת רש"י ספר תורה אפשר להניח גם בשכיבה וגם כשהוא זקוף.

פרשיות התפילין בעמידה או בשכיבה

והנה לכאורה יש להוכיח מדברי המרדכי בעוד מקום שלדעתו אין הטעם בדברי רש"י משום כבוד ספר תורה, דהנה לגבי תפילין כתב המרדכי (הלכות קטנות מנחות הלכות תפילין סימן תתקסט): ומכניסו מעומד בבתים ראש הפרשה תחלה דרך הנקב כדי שיהו ראויין לקרות כמו שהן מונחין, ואף על פי דבמזוזה פסק לעיל ר"ת מושכב ודייק מתפילין כדלעיל מיהו גבי תפילין לא אשכחנא פסול אף לפי דבריו.

מבואר שלגבי תפילין פשוט לו להעמיד את הפרשיות ולא כתב משום כבודם אלא מטעם אחר.

אמנם בדברי הרא"ש (הלכות קטנות מנחות הלכות תפילין קיצור הלכות תפילין) שכתב לגבי פרשיות תפילין: ושתהיה זקופה הפרשה כגון שמעמידים ספר תורה בהיכל.

וכן לשון רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יט חלק ה דף קעב טור ג) וכפי הנראה ממנו מקור דברי הרא"ש. משמע שספר תורה בהיכל בעמידה דווקא.

ובספר התרומה (סימן רו) משמע יותר שדימה דין תפילין למזוזה וכתב שלדעת רש"י צריכים הפרשיות להיות מעומד כמו מזוזה, ולשיטת רבינו תם הפרשיות בשכיבה. ואמנם יתכן שאין זה מחמת כבוד הפרשיות אלא מטעם אחר שכן ראוי לקריאה וכפי שכתב המרדכי, אבל זה דוחק. אמנם בתרומת הדשן (סימן מט) כתב שיש להעמיד פרשיות של תפילין ובדבריו נראה שהיינו שיעמדו דרך קריאה ומבואר שגם בתפילין שייך טעם זה, ואם כן יש לומר שהדימוי שהביא התרומה בין מזוזה לתפילין היינו מן הטעם הזה, שכן כתב גם המרדכי טעם זה לגבי מזוזה.

ואמנם הבית יוסף (או"ח סימן לב) כתב בדעת בעל העיטור ובדעת הרמב"ם שאף שלגבי מזוזה סבירא להו שצריכים להעמידה זקופה בפרשיות תפילין אין צריך להעמיד את הפרשיות זקופות. ואם הטעם במזוזה משום כבוד המזוזה, מה טעם לחלק בין תפילין למזוזות, נמצא אם כן לדעתם שאין זה מטעם כבוד המזוזה אלא מטעם אחר.

נמצא אם כן, שבדברי רבינו ירוחם והרא"ש נראה שלדעת רש"י דין הוא בעמידה ולאו דווקא במזוזה. וכן מבואר בדברי הנמוקי יוסף ורבינו יונתן והרדב"ז שטעמו של רש"י מצד כבוד המזוזה והוא הדין בספר תורה. ובדעת ספר התרומה יש להסתפק בזה וכנ"ל. אבל דעת המרדכי ופסקי הרי"ד וכן דעת העיטור וכן דעת הרמב"ם שאין הטעם במזוזה משום כבוד המזוזה אלא מטעם אחר, ולפי זה יש לומר שבספר תורה אין דין להעמידו זקוף דווקא. ויש לברר איך קיימא לן בזה לדינא[3].

הוכחה מדברי הגר"א והב"ח

והנה כאמור הגר"א בהלכות מזוזה סיים וכתב "וכן עושין בספר תורה", ופשטות כוונתו שגם ספר תורה יש להניח זקוף, ומשמע שכן הבין שיטת רש"י שטעם העמדת המזוזה זקופה ולא בשכיבה משום שזה כבוד המזוזה, וכפי שכתב הנמוקי יוסף. אמנם לכאורה יש לומר שאין הכרח לפרש כן לשון הגר"א, שיש לומר שכוונתו רק ליישב מה שקשה על שיטת רש"י איך מניחים את המזוזה זקופה ולא בשכיבה והרי יש בזה חיסרון כבוד למזוזה, כדחזינן בספר תורה שכבודו שיהיה מונח בשכיבה. על זה כתב הגר"א שאין הוכחה מספר תורה, דאדרבה אנחנו נוהגים גם ספר תורה להניח מעומד, והרי דלא קיימא לן כרבינו תם שיש בזה חיסרון כבוד, ואם כן יש להניח מזוזה זקופה, אבל לא משום כבודה של מזוזה, אלא מטעם המבואר ברי"ד או במרדכי, ואין כוונת הגר"א אלא רק שאין הוכחה מספר תורה להיפך.

אמנם לשון הב"ח (יו"ד סימן רפט) משמע לא כן שכתב: ולענין הלכה נהגו עכשיו במדינות אלו להניחו בשפוע, וכן מניחין ספר תורה בהיכל בשפוע באלכסון ואין לשנות.

ובדבריו יותר נראה שסבר שיש להניח ספר תורה באלכסון כמו שמניחים מזוזה. ואם טעם הנחת המזוזה אינו מצד כבוד המזוזה, והב"ח רק מיישב שלא נקשה מספר תורה, א"כ לא היה צריך הב"ח לכתוב שיש להניחו באלכסון, אלא רק שאיננו מניחים אותו בשכיבה

האם יש להוכיח מספר תורה שמונח בארון הברית

והנה כמבואר בדברי רבינו תם הנה בספר תורה המונח בארון הברית מבואר בגמרא (בבא בתרא יד, ב) שהיה מונח שוכב, וזה לשון הגמרא שם: ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון. כמה לוחות אוכלות בארון שנים עשר טפחים. נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה מונח, שנאמר 'אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה' [וגו']. מאי 'אין בארון רק' מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת שמונח בארון. פירנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים נשתיירו שם שלשה טפחים צא מהן טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק דברי ר"מ, כו', ואי ס"ד ס"ת הקיפו ו' טפחים מכדי כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח וכיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי יתיב, אמר רב אחא בר יעקב ספר עזרה לתחלתו הוא נגלל ואכתי תרי בתרי היכי יתיב אמר רב אשי דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל.

וכתב בחדושי הרשב"א שם: הא דאקשינן נפיש ליה משני טפחים דאיכא רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי הוה יתיב, איכא למידק דילמא על צדו היה מונח שאין ברחבו אלא טפח דהא לאמצעיתו הוא נגלל, וניחא לי דעל צדו אינו דרך הנחה ודרך בזיון הוא, וא"נ אי על צדו היה בינו ובין הלוחות עוד ריוח טפח וכשהיו נושאים את הארון ע"י הנדנוד שמא היה מתהפך. ועם תירוץ זה עלה לי תירוץ גם לאחריתי דקשיא לי דילמא זקוף היה עומד ופני שני הגללים כנגד הלוחות ובטפח ריוח היה עומד, אלא דהא נמי מתרצא לי דעם נדנודו כל שיש ריוח טפח בינו ובין הלוחות שמא היה מטה, וא"נ יש לי לומר בזו שאין מניחין ס"ת זקוף אלא שוכב, אלא שאני רואה שכן נהגו בכל המקומות להניחו זקוף בארונו, ומ"מ על צדו אינו דרך כבודו וכל מי שעושה כן ממחין בידו, כנ"ל:

מבואר בגמרא שספר תורה היה מונח בארון בשכיבה ומשם הוכיח רבינו תם לשיטתו. ואם רש"י חולק על שיטת רבינו תם גם בזה, וסובר שאין זה דרך כבוד שספר תורה יהיה מונח בשכיבה, הרי אז עליו ליישב ספר תורה שמונח בארון מדוע מונח בשכיבה. וביותר שבדברי הרשב"א מבואר שמסברא יותר נראה לומר שלהעמידו זקוף יש חיסרון כבוד.

שיטת הרדב"ז

ואמנם הרדב"ז (חלק ג סימן תקל) שכאמור לעיל סבור ששיטת רש"י שהנחת המזוזה זקופה היינו משום שחולק על רבינו תם וסבור שדרך כבוד היינו דווקא אם מניחה זקופה, וכתב ליישב שיטת רש"י מן האמור ביחס לארון הברית וזה לשונו:

שאלת למה נהגו להעמיד הס"ת מעומד והלא מושכב הוא יותר טוב שכן היו הלוחות בארון.

תשובה שאלה זו נשאלה לפני הר"י והר"ת ז"ל וששאלת למה אין משכיבין הס"ת בארון כמו הלוחות יפה שאלת ור"ת פי' בתשובה שכך הוא יותר טוב מטעם זה ואלו נזכרתי כשעשיתי הארון הרחבתיו ע"כ. ואני רואה בכל גלילות ישראל ממזרח שמש עד מבואו נהגו להעמידו עומד ומנהג אבותינו תורה היא, ולפיכך נ"ל דבשלמא לוחות לאו לקריאה קיימי ולפיכך מושכבות בארון, אבל ס"ת לקריאה עומד ומשום הכי בעינן שיהיה מונח מוכן לקרות בו. ותו בשלמא לוחות מנח להו כי ארחייהו ארחבן ולא אחודן אבל ס"ת עגול הוא וזה דרך הנחתו. ותו לוחות כל היכי דמנח להו נקרא שפיר דמכל עבריהם היו נקראים אבל ס"ת אין נקרא אלא מלפניו צריך שיניחנו פניו כנגד פניו. ותו דר"ת אזיל לה לשיטתיה דאמר נמי במזוזה מושכבת כס"ת ולוחות. והרמב"ם ז"ל ורוב מפרשים חלוקים עליו וכי היכי דפליגי עליה במזוזה פליגי עליה בהנחת ס"ת דלא שייך למימר בה פסול

ואף על גב דס"ת שבארון מושכב היה לא קשיא, חדא דלא הוה אפשר אלא מושכב דאע"ג דארון רומו כרחבו והיה יכול להניחו מעומד לאו אורח ארעא שיהיו הלוחות מושכבות וס"ת בצדם עומד וגבוה מהם. ותו שלא היה עומד לקרות בו תמיד אלא פרשת הקהל וכהן גדול ביוה"כ והוא הנקרא ספר עזרא לפי שקורין בו בעזרה וכן כתב רש"י ז"ל והתוספות חולקים שהרי הקשו עלה דהא דאמרינן בבתרא שלא יהא ס"ת יוצא ונכנס בדוחק. וא"ת והלא לא היו מוציאין אותו מן הארון דהא אסור ליכנס בבית קדש הקדשים וביוה"כ לא אשכחן בסדר יומא שמוציאו וי"ל דלצורך כדי לתקן שרי וכו' מ"מ לאו לקריאה תדירה קאי מה שאין כן בספרים שלנו. כו'.  

ותו כיון שהאדם מתפלל ופניו לנגד ההיכל צריך שיהיה ס"ת מעומד כדי שיהיה פניו כנגד ס"ת. תדע שבעלי סברא שאומרים מעומד בכל הדברים צריך גם כן מעומד אלא תפילין היכי משכחת להו מעומד ודחקו ליישב היכי משכחת לה, ואי תימא מאי קושיא נימא דרש"י לא אמר מעומד אלא מזוזה אלא משמע שכל דבר שיש בו קדושה כס"ת תפילין ומזוזות צריך מעומד וזהו כבודן.

הנה מבואר בדבריו שאין מה שמעמיד את הספר תורה זקוף הוא הכבוד, אלא שיש סברא בהעמדתו זקוף כדי שיהיה מוכן לקריאה, ושיהיו פני המתפללים כנגד ספר התורה. ואמנם לא זכיתי להבין סברא זו שכתב הרדב"ז מדוע הספר מוכן לקריאה בעומדו זקוף יותר מאם היו מניחים אותו, וצ"ע. ויש לדון בסברות הללו אם גם בספרי הנביאים שייך לומר כן, כאשר לא קוראים בכל נביא כל שבוע אלא רק מזמן לזמן, וגם אין מתפללי כנגד מקום שהנביאים מונחים שם אלא כנגד ספרי התורה, כך שיש לעיין גם לדעת הרדב"ז אם יש בכל כתבי הקודש להקפיד להעמידם זקוף. ואמנם בסוף דבריו כתב "משמע שכל דבר שיש בו קדושה כספר תורה תפילין ומזוזות צריך מעומד וזהו כבודן", ואם כן לכאורה הוא הדין כל כתבי הקודש.

ראיה שכשאי אפשר אין זה מעכב

והנה בגמרא (מנחות לד, ב): תניא כתבן בעור אחד והניחן בארבעה בתים יצא, וצריך ליתן ריוח ביניהם דברי רבי, וחכמים אומרים אינו צריך. 

ופסק דין זה בשולחן ערוך (או"ח סימן לב סעיף מז): אם כתב כל הארבעה פרשיות בקלף אחד, כשרים אפילו אין ריוח ביניהם.

וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק רטז): וכתבו האחרונים אף על גב דכשאין ריוח ביניהם יהיה מוכרח להניח כל פרשה בביתה שלא בזקיפה, אפילו הכי כשר כי הזקיפה אינה אלא למצוה, [כן מתבאר הפירוש לפי מה שכתב הבית יוסף בשם מהרי"א ומהר"י בן חביב, וכן הסכים הב"ח, ועיין במגן אברהם בשם הדרכי משה].

וכוונתו שהמגן אברהם (שם ס"ק סב) כתב שלשיטת רש"י הרי זה מעכב שכן על דברי הגמרא שם פירש רש"י וצריך שתהיה ריוח בין הפרשיות כשיכתבם, שלאחר שכתבן בעור אחד חתך מלמעלה העור כמין ד' פרשיות והניחן בד' בתים והיה מדובק למטה, עכ"ל. והבין מג"א דעל כרחך גם לרבנן בעינן ריוח בין פרשה לפרשה כמלא אות קטנה, דלא גרע משני תיבות דצריך להניח חלק בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. אלא דלרבי בעינן ריוח הרבה שיהיה ניכר הפרש שהן ד' פרשיות. וא"כ אי אמרת דמה שכתב רש"י שחותך מלמעלה כו' לא קאי כי אם על דברי רבי, אבל לרבנן סבירא ליה לרש"י דאין צריך לחתוך, מנא ליה לרש"י לעשות מחלוקת חדשה בין רבי לחכמים, אלא על כרחך מה שכתב רש"י וחותך מלמעלה קאי בין לרבי ובין לרבנן, ועל כרחך הטעם דבעי לחתוך משום דסבירא להו דבעינן זקופות, א"כ אדרבא משמע מרש"י דלא כהבנת ר"י חביב. אבל בדברי המשנה ברורה נראה שפסק דלא כהמגן אברהם בזה.

ואם כן יש ללמוד מזה שגם אם יש להעמיד זקוף את הפרשיות, או שאר כתבי הקודש כשאי אפשר יכול להעמידם בשכיבה. ואם כן בבית כנסת שאין מקום להעמיד הנביאים אלא רק להשכיבם בארון יכולים להניחם בשכיבה.

אם יש ללמוד מסת"מ לכל כתבי הקודש

והנה היה מקום לומר שיש לחלק שספר תורה תפלין ומזוזות קדושתם חמורה, וגם אם בספר תורה צריך להקפיד להניחו דווקא זקוף אין הדין כן בשאר כתבי הקודש. וכפי שמצינו שאין נוהגים לעמוד בפני ספרי נביאים וכפי שכתב בערוך השולחן (יו"ד סימן רפב סעיף ד) ובספר עמק ברכה (כבוד ספר תורה). אמנם גם בפני תפילין ומזוזות אין עומדים, אבל יש לדון שמא דווקא בהם שמצינו דין שלא לתלות תפילין כמבואר בגמרא (ברכות כד, א) וראה שם דסלקא דעתך דתיבעי הנחה כספר תורה. ויש לומר שכתבי הקודש חלוקים מספר תורה תפילין ומזוזות. אמנם במשנה (מגילה ח, א) תנן "אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית", ובגמרא שם אמרו "הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין", והיינו שאין חילוק בין ספר תורה לתפלין ומזוזות אלא לענין זה. והחזון איש (יו"ד סימן קסו אות ג) למד מדברי גמרא אלו שאין חילוק בין ספר תורה לשאר כתבי הקודש כלל, ראה שם לענין לאחוז כתבי הקודש ערומים. ואם נאמר שיש חילוק לענין זה הרי שיש עוד חילוק. ואמנם בפשטות עיקר דברי הגמרא שם לענין כתיבת הנביאים תפירתם ושאר דינים ולא לענין כבוד כתבי הקודש שהרי כאמור חלוקים הם זה מזה לענין שאין צריך לעמוד בפניהם, ודבר החזון איש צ"ע.

העולה לדינא

הנה מדברי הנמוקי יוסף רבינו ירוחם הרא"ש והרדב"ז נראה שלשיטת רש"י יש להקפיד להניח ספר תורה זקוף דווקא, וכן נראה מדברי הב"ח. ומדבריהם נראה שהוא הדין גם בתפילין [ובהמשך אביא עוד שכתבו כך כגון ויטרי]. ויש מקום לומר שהוא הדין בכל כתבי הקודש וכן נראה קצת בדברי הרדב"ז. מדברי הרי"ד המרדכי העיטור והרמב"ם נראה ברור שאין להשוות מזוזה לשאר כתבי הקודש ויתכן שגם ספר תורה אין צריך לעמוד זקוף לשיטתם בשיטת רש"י (לפי המרדכי מדוע לא נעמיד ס"ת כפי שמעמידים תפילין?). ולשיטת רבינו תם יש  להקפיד בספר תורה להניחו בשכיבה, אלא שרוב הפוסקים לא סבירא להו כרבינו תם. אך אין שיטתו דחויה לגמרי מהלכה ואנו חוששים לשיטתו ומניחים מזוזה באלכסון. ומנהג העולם שאין מקפידים להניח כתבי הקודש זקופים, שכן לא מצינו שמקפידים להניח מגילות זקופים, וגם סופרי סת"ם לא מניחים כתבי הסת"ם שלהם זקופים (לכאורה זה אינו ראיה, כיוון שאצל הסופרים הוא דבר שלא אפשרי, וממילא גם אין בזה חוסר כבוד), וכיון שכן המנהג, וכיון שיש הרבה צדדים להקל בהנחת נביאים שאין צריך להניחם זקופים, וודאי שכשאין מקום יכול להניחם בשכיבה. אבל יש מקום להדר ולהניחם זקופים אם אפשר, כדי לחשוש לשיטת הנמוקי יוסף רבינו ירוחם הרא"ש והרדב"ז[4].

–

[1] כן כתב רבינו תם בספר הישר (סימן תקיג). וראה מרדכי (מנחות הלכות קטנות סימן תתקסא). שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג שנב. דפוס קרימונה סימן סו) הגהות מיימוניות (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה י).

[2] והראני הרב שמואל אריה ישמח שליט"א תשובת רב עמרם גאון (תשובות הגאונים – שערי תשובה סימן קנז) שכתב "שמנהג של מזוזה לזוקפה ולהעמידה כספר". ונראה שאין להוכיח מכאן שכוונתו שיש חיוב להעמיד ספר תורה ושהנחת המזוזה זקופה מחמת כבודה, אלא רק הביא דוגמא לצורת ההנחה, שתהא כמו ספר, דהיינו זקופה. גם אם נאמר שדעתו שגם ספר תורה צריך לעמוד זקוף, יתכן שאין זה מדין כבוד הספר אלא שיש להעמידו באופן שיהיה מוכן לקריאה, וכדלהלן. ועוד הראני שבחלק ממהדורות מחזור ויטרי (סי' תקטו) כתב: "ומניחה כס"ת בארונו, וכן תפילין תוך הבתים שלהם, וכן עמא דבר", אמנם העיר שזה לא כתוב במהדורות המדויקת של הרב גולדשמידט, וכתב שזו הוספה שנוספה בכת"י לונדון. והנה גם בדבריו לא מבואר שבספר תורה מוכרחים להניחו בעמידה אלא שכן נוהגים ויש לומר שאין כוונתו אלא לדוגמא וכפי שכתבנו בביאור דברי רב עמרם גאון. והראני עוד שכן כתב במחצית השקל על השו"ע (יו"ד רפט, ו, שם פסק השו"ע להעמיד את המזוזה זקופה): "דהמזוזה צריכה להיות קבועה כמו שהס"ת צריך להיות מונח בארון, והס"ת זקוף ועומד בארון על כן גם המזוזה צריכה להיות זקופה".

[3] וראה אגרות משה (או"ח חלק א סימן לח) שכתב שביום שצריך לקרוא בשני ספרי תורה, אין להניח ספר תורה השני עד שיקראו בו, כי אם יניחוהו בעמידה צריכים לעמוד כמבואר בדברי רבינו תם (תוספות מנחות לג א) שהעם נוהגים לעמוד כשהספר עומד וכשהוא שוכב יושבים. ורבינו תם לשיטתו פירש בטעם הדבר משום שכשהספר שוכב הוא בכבודו ולכן יכולים לישב, מה שאין כן כשהוא זקוף. ולשיטת רש"י צריך לומר שהטעם הוא משום שכשהוא שוכב הוא במקומו לקרות בו והוא במקומו ולכן יכולים לישב, מה שאין כן כשהוא עומד. ולפי זה כתב שגם כשהוא שוכב ולא לשם קריאה צריך לעמוד, ורק כשיושב האדם המחזיקו, אף שהוא עומד בחיקו נחשב כיושב בישיבת האדם. וכתב שכיון שרוב הראשונים פוסקים כרש"י, ורק המדקדקים יוצאין ידי שניהם, אם כן אין יכולין להשכיבה על הספסל, רק על השלחן משכיבין כשהוא לצורך הקריאה. וכתב שלהעמידה בשיפוע כמו שעושין במזוזה מסתבר שלא יועיל לפטור מעמידה. [ואין להוכיח מדבריו שהבין שלשיטת רש"י בשכיבה אין זה כבודו, אלא שלשיטת רש"י אין הבדל בין שכיבה לעמידה.

[4] והראני הרב שמואל אריה ישמח שליט"א שבשו"ת דבר יהושע ח"ב סו"ס ד' הביא ש"בכמה קהילות בפולניא ובתוכם קהילת בעלז היו הס"ת מונחים בשכיבה", והביא שאע"פ שאינו מובן לפי דברי הראשונים, מ"מ ניתן להסביר מנהגם לפי דברי אחרונים בודדים (מעדני יו"ט, לבוש, ב"ח) שנקטו שהטעם להעמיד בזקיפה במזוזה ותפילין אינו מטעם כבוד, אלא מפני טעמים השייכים רק בתפילין ומזוזה, ואינם שייכים בס"ת.