סכך פסול בסוכה – דברי הגמרא
בגמרא מצינו סתירה, האם כשיש סכך פסול במקביל לסכך הכשר, אם נפסלת הסוכה בכך או לא.
בבמסכת סוכה (ט ב) שנינו: העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. ופסולה. ובמסכת סוכה (כ ב) שנינו: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו. רואים שבין הסכך הפסול מעל הסוכה, ובין תחתיה פוסל. ואילו בגמרא בדף י' א', מדייקים מדברי המשנה שאינו פוסל, אלא אם פירס סדין מפני החמה ולא לנאותה.
סכך פסול בסוכה – דברי הראשונים
מתוך דברי הראשונים עולה כמה דרכים לבאר החילוק. שיטת רבינו תם המובאת בריטב"א בדף י"א א' ובר"ן ה' ב' מדפי הרי"ף, דמה שסדין אינו פוסל הוא מחמת שהסוכה קדמה, ולפי זה מיושב באילן ששם פוסל שהוא זה שקדם, ובסדין אינו פוסל לנאותה כיון שהסדין קדם, ורק היכא שהוא נצרך להשלים את הצל שם לא מועיל שקדמה הסוכה כיון שהסוכה נזקקת לסדין, ובכה"ג פוסל.
ועדיין קשה בישן תחת המטה שלא נזכר שמדובר דווקא כאשר הסוכה קדמה. וצריך לומר שרק כלפי מעל הסוכה חילק מי קדם דמה שהניח מעל אינו פוסל. אבל לגבי מתחת לסוכה אין נ"מ מי קדם אלא לעולם פוסל[1]. ומה שסדין אינו פוסל בתחת בהכרח יבאר כמו שיטות אחרות בראשונים, וכפי שיתבאר.
ושיטת התוס' י' א' דסכך פסול אינו פוסל בסוכה אא"כ אין שיעור סכך כשר בלעדיו. אולם כבר העמידו המהרש"א והפנ"י והגר"א דאין כוונת התוס' דגם באילן יש להכשיר בכה"ג שיש שיעור סכך בלעדיו, ורק בסדין לחוד הכשירו, שהרי לגבי אילן כתבו התוס' שאפשר להעמיד את דברי רבא שמחלק בין אילן שחמתו מרובה שכשר לצלתו מרובה שפסול שהמשנה מדברת כשהסוכה צלתה מרובה, ורואים שגם שם נפסל היכא שהאילן צלתו מרובה.
ובטעם ההכשר בסדין לשיטת התוס' כתב הפנ"י דסדין אינו בנוי וקבוע כאן כדבר בפני עצמו, והוי רק כיסוי לסוכה בעלמא, ולכן אינו פוסל אלא כשהוא נצרך מפני החמה ובלעדיו היה חמתו מרובה, משא"כ אילן שעומד בפני עצמו בכה"ג פוסל אפי' אם אינו נצרך. ובפסקי רי"ד מבואר כעי"ז דאילן חשיב כיון שהוא מחובר ואפי' אם יערבנו לא יתבטל אא"כ יקצצנו במקצת שלא יהא לו החשיבות של מחובר ואזי יכול להתבטל ברוב, ויתכן לפרש כן גם בדברי ר"ת שלא התיר ר"ת בקדמה הסוכה אלא בדבר שאינו מחובר.
והר"ן מסתפק אם מה שחילקו בגמרא דמפני הנשר פסולה ולנאותה כשרה האם הפירוש הוא שבלנאותה הוי ליה הכשר בפני עצמו, אבל אם הניח כדי לייבש פסול. או שכדי לפסול צריך שיעמידנו כסכך מפני החמה או מפני הנשר אבל לייבש כשר (וכן מבואר ברש"י), ומסיים הר"ן שראוי להחמיר כפירוש קמא שרק לנאותה זה המתיר, אבל לייבש נאסר.
וא"כ מי שסובר שההיתר הוא מפני שלנאותה שרי, לדבריו קושיא מעיקרא ליתא, דבעלמא בכל דבר נאסר ורק לנאותה טפל ובטל לסוכה, ובלא"ה ודאי פוסל. ומי שסובר שכדי לאסור צריך להעמידנו כסיכוך ודאי דבאילן פוסל וכדברי רש"י, וכשם שבלנאותה קי"ל שפוסל אם מופלג ארבעה כדברי ר"ח, אע"ג שלא העמידנו שהרי כעת אינו טפל לסכך.
א"כ מצינו ג' דרכים בגדר ההיתר בסדין. לפירוש ר"ת ההיתר בסדין הוא בכל גווני ומשום שהסוכה קדמה. ולא נאסר אלא היכא שהסוכה נצרכת להסדין בשביל להשלים לשיעור הצל.
לפירוש התוס' ההיתר בסדין הוא גם כאשר הסדין קדם משום שהוא טפל לסוכה או בצורתו או שאינו דומה לאילן שהוא מחובר. ולכן לא נאסר אלא היכא שהסוכה נצרכת לסדין להשלים לשיעור הצל.
ולפי צד אחד בר"ן ההיתר בלנאותה הוא שנעשה טפל ושייך לסוכה, אבל בשאר אופנים ודאי פוסל.
מחלוקת זו האם סדין פוסל רק כשנצרך להכשר סוכה כשיטת התוס' או שכדי להתיר צריך לפרוס דווקא לנאותה מובאת בשו"ע בסי' תרכ"ט סעיף י"ט. ועיין שם במ"ב ס"ק נ"ט דיש להחמיר בספיקו של הר"ן שלא לפרוס אפילו לייבש. אך לגבי קדם נפסק בשו"ע תרל"א א' שאין נ"מ אם האילן קדם או הסוכה.
סכך פסול בסוכה – שיעור ומקום הסכך
ועתה יש לדון באיזה שיעור פוסל האילן או הסכך הפסול.
שיטת התוספות (סוכה ט ב), דאין אילן פוסל אלא היכא דצלתו מרובה מחמתו מצד עצמו, ונראה דה"ה פלגא כיון דפרוץ כעומד חשוב סתום ה"נ פלגא יפסול. ושיטת ריב"א המובאת בראבי"ה סי' תרי"ג שאפילו אילן שחמתו מרובה פוסל כנגדו, וכל ההכשר הוא כשהסכך שאינו תחת האילן לבד יש בו צל מרובה.
מחלוקת זו מובאת בשולחן ערוך (סימן תרכו סעיף א) ללא הכרעה. ויש להחמיר כיון שזה ספק דאורייתא.
ויש לדון, איך למדוד את השיעור האם נחשב צלתו מרובה או חמתו מרובה. ולדברי הראבי"ה אין נ"מ דכל שאילו ינטל האילן ישאר שיעור כשרות בסכך הכשר ודאי כשר. אך לדברי התוס' שאם האילן לבדו צילתו מרובה פוסל כל מה שתחתיו, בזה יש לדון איך מודדים אם האילן צלתו מרובה, האם ביחס לכלל הסוכה או ביחס לכל ז' טפחים.
והנה עצם הדין אם דנים צלתו מרובה או חמתו מרובה על כלל הסוכה או על כל מקום בפני עצמו, מבואר בגמ' בדף י"ט א' שהסיבה שדנים על כלל הסוכה הרי משום דהמקום שיש בו חמתו מרובה נטפל לשאר מדין פסל. ומסתפק הר"ן בדף ט' מדפי הרי"ף הראשונים כיצד דנים את הצלתו מרובה לעומת החמתו מרובה. ועיין ברמ"א סי' תרל"א ס"ב שמביא ספיקו של הר"ן להחמיר לדון על כל ז' טפחים בפני עצמם.
לפי הצד שדנים על כל ז' טפחים בפני עצמם אין ספק שגם כאן כשמדברים על אילן הרי כל ז' טפחים הם בפני עצמם, ואם יש אילן ז"ט שצלתו מרובה הרי פוסל תחתיו, ופשוט. ולפי הצד שבסוכה דנים על כלל הסוכה והוא משום פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, בזה יש לעיין אם נדון על כלל הסוכה, או שכלפי האילן לא דנים על כלל הסוכה אלא על כל ז' בפני עצמו, שהרי הטעם לדון על כלל הסוכה הוא משום שדנים את הז"ט הנוספים בתור פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, וכיון שכן כל ז' טפחים כבר יש לו חשיבות בפנ"ע ויכול לפסול.
וסתימת הדברים היא שכשהוזכר באילן צלתו מרובה מיירי באותו צלתו מרובה המוזכר להכשר. אמנם כיון שלגבי הכשר יש ספק אם הוא כל ז"ט או שדנים על כלל הסוכה, אף כאן יש להחמיר היכא דיש ז"ט שבהם חמתו מרובה.
א"כ הנידון אם פוסלים את האילן בצלתו מרובה ביחס לכלל הסוכה או ביחס לכל ז' טפחים בפנ"ע הרי"ז תלוי בנידון איך מודדים לגבי ההכשר, וא"כ יש לפסול היכא דיש ז"ט רצופים, ואכתי יל"ד איך מודדים את אותם ז"ט.
ולכאורה נראה דאפי' אם יש ז"ט רצופים שבהם צל האילן מרובה, מ"מ היכא דהסוכה גדולה ויש לראות חלק מאותם ז"ט כמצורפים לז"ט של סכך כשר כגון שיש בצד הז"ט של האילן עוד ד' טפחים סכך כשר וכשנרבע מאותם ד"ט ועוד ג"ט סכך פסול נמצא דבהם רוב הסכך כשר א"כ אין כאן ז"ט של צלתו מרובה של סכך פסול אלא רק ג"ט. ורק כשיש ז"ט שאי אפשר לדונם אלא שבכל צד צירוף יש בהם צלתה מרובה מהאילן אז האילן יפסול.
וה"ה בעיקר הדין של חמתו מרובה שחוששים שאם יש ז"ט במקום אחד של חמתו מרובה פוסלים כמבואר ברמ"א, מסתבר ג"כ דמיירי בכה"ג שבכל צירוף יש בהם ז"ט של חמתו מרובה, דאיל"ה הם חלק מהסוכה הגדולה ואינם נידונים בפנ"ע.
סכך פסול בסוכה – בד' טפחים
ויש לדון לדברי כולם האם בד' טפחים גם כן דנים על כלל הסוכה ומכשירים כיון שברוב ז' אין את הסכך הפסול והוי חמתו מרובה, או שכשיש ד' טפחים רצופים יש בזה חומרא ופסלינן ליה בפנ"ע.
והנה ברמב"ן ועוד ראשונים מוזכר שבד' טפחים פוסל, אבל לא מצינו כן אלא בעומדים בשיטת הראבי"ה שפוסל תחתיו, ולזה אם יש ד' טפחים רצופים הרי פסל ד' טפחים מן הסוכה. אבל לשיטת התוס' שאינו פוסל אלא משום צלתו מרובה והוי ליה סכך בפנ"ע שפוסל, א"כ כל היכא שאין לו שם סכך שאינו ברוב הסוכה לכאורה כשר.
וראיתי בשפת אמת שכתב חידוש שד' טפחים צלתו מרובה לבד פוסל דהד' טפחים מעמידו כסכך פסול הפוסל תחתיו אפילו להחולקים על ראבי"ה וזה חידוש.
ובחידושי המאירי מצאתי דס"ל כשיטת התוס' דאין האילן פוסל אלא כשצלתו מרובה ולא כשחמתו מרובה ואפי' הכי ממעט להדיא דאם יש בצל האילן ד' טפחים פוסל. ומבואר דלא כס"ל כחידוש השפת אמת אלא צלתו מרובה וד' טפחים תרי מילי נינהו, ומ"מ סו"ס פוסל היכא דהוי ד' טפחים, דסכך ד' יש לו חשיבות בפנ"ע ולא רק בתור שצלתו מרובה מחמתו.
נמצינו למדים דאם אין ד' טפחים רצופים פוסל אינו פוסל אלא היכא שצלתו מרובה ביחס לכלל הסוכה או בכל ז"ט בפנ"ע כספיקו של הר"ן. והיכא דיש ד' טפחים רצופים פסול.
ויש להעיר דבפסקי ריא"ז מבואר שפוסל אפילו באילן שחמתו מרובה אם אינו בתוך ג' לסכך הכשר משום שאומר לבוד להחמיר והו"ל כאילו כל האילן מלא בפסול, וכן מבואר במהרי"ל הלכות סוכות י"א שזהו טעם הפסול. ולהלכה קי"ל דלבוד להחמיר לא אמרינן, כדכתבו התוס' בדף י"ז א' והביאו הטור בסוף סי' תרל"ב מובא במ"ב שם. ומעתה יש לעיין מ"ט החמירו הפוסקים בלאט"ש שהם קורות דקים של התקרה שיש ביניהם לבוד, ומביא בזה הטור בסי' תרכ"ו פלוגתא וכתב המ"ב ס"ק י"ז לחוש להאחרונים דס"ל דאמרינן הכא לבוד, וצ"ע מאי שנא דלגבי לבוד להחמיר פסק בפשיטות בסוף סי' תרל"ב דלא אמרינן.
ויש ליישב דהא דלבוד להחמיר לא אמרינן מדובר שיש ב' קנים שכל אחד מהם טפח וביניהם ב' טפחים אויר דאין מצטרפים להחשב כד' טפחים סכך פסול. משא"כ היכא דיש ב' טפחים סכך פסול ב' טפחים אויר וב' טפחים סכך פסול נסתפקו התוס' אם בכה"ג אומרים לבוד להגדירו כסכך של ד' טפחים, וכן מובא בשו"ע בסי' תרל"ב ס"ד דיש להסתפק ולהחמיר בכהאי גוונא. ומסתברא דכאן בלאט"ש שיש הרבה במהלך התקרה א"כ ע"י הצירוף שלהם הם ייעשו לד' טפחים רצופים ובכה"ג החמירו הפוסקים, ובזה חוששים לומר לבוד.
ולפי"ז יש לעיין איפכא מה טעמא דהטור שכתב בסי' תרכ"ו בפשטות שבלאט"ש אין חשש לפסול את הסוכה, וכפי שביאר הט"ז בסק"ג משום שאין אומרים לבוד להחמיר, (וגם המ"ב כתב זאת רק כחשש לדברי הב"ח), והרי לגבי לצרף מביא הטור גופיה בסי' תרל"ב דברי התוס' דיש להחמיר שאומרים בזה לבוד.
ונראה דביאור המחלוקת בלאט"ש היא במה שכתבו התוס' דהיכא שיש שיעור סכך פסול אפי' בלי האויר והלבוד רק מצטרפים בזה כן אומרים לבוד הגם שהוא להחמיר. דאם נפרש שהביאור הוא דלענין לצרף שפיר אמרינן, הרי כאן בלאט"ש אינו אלא לצרף ובזה שפיר אמרינן לבוד ונמצא דיש סכך פסול ד' מעל הסוכה ופוסל. אבל אם הביאור הוא דהלבוד אינו מעמיד את גוף הסכך הפוסל אלא רק מצרף את ההפסקים להיותם אחד, דהלבוד אינו חפצא של פוסל בסוכה, ורק כשהסכך הפסול פוסל והלבוד מחשיבו כאחד אי"ז נקרא לבוד להחמיר, א"כ בכה"ג שהסכך הפסול מעל גבי הסכך הכשר נמצא דהלבוד הוא זה שמעמיד את גוף ההפלגה בין הסככים, שהרי לולי הלבוד היינו דנים שיש ביניהם סכך כשר, ולכן בכהאי גוונא לא אומרים לבוד להחמיר, ולא דמי להאופן שאומרים התוס' לבוד להחמיר דשם מדובר באופן ששני הסככים הפסולים יחד מחלקים בסכך הכשר וביניהם אויר והלבוד רק מצרפם ולא מעמיד את עצם החלוקה שע"י הלבוד נוצרת חלוקה של ארבע.
ונמצא דגם הפוסקים המחמירים בלאט"ש מ"מ פשיטא שלא החמירו אלא היכא שע"י הצירוף איכא ד' טפחים ולפי"ז בחבלי כביסה שע"י צירופם ליכא ד' טפחים אין כלל סיבה להחמיר, דבאופן שע"י צירוף אין ד' טפחים ההלכה ברורה דאין אומרים לבוד להחמיר ולא קי"ל כשיטת הריא"ז שהחמיר גם בכה"ג, וכן צידד בדרך ישראל.
ונראה דיש טעם נוסף להתיר בחבלי כביסה וכה"ג אפי' היכא שע"י הצירוף איכא ד' טפחים, משום דלא פסלו הפוסקים באילן שצלתו מרובה אלא בלאט"ש דווקא, וכמו שכתב בתוס' רבינו פרץ בעירובין ג' א' שאין להחמיר אלא בלאט"ש ולא בקורות העשויות להחזיק אותם משום ש'אינם עשויים כסגנון סכך'. ונראה כוונתו דלא אומרים לבוד להחמיר אלא היכא דהעמידו כתחילת סכך. וכן מפורש במהרי"ל בהלכות סוכות י"א שמחמיר בלאט"ש ומ"מ כתב דבקנים שמודלים עליהם הגפנים אי"צ להחמיר משום דלא נעשו לסיכוך.
ובזה מיושב מה שתמה בספר הסוכה מילואים לפי"ב אות ה' מ"ט גבי אילן סתמו כל הפוסקים להכשיר בחמתו מרובה ולא פסלו משום לבוד להחמיר, ובע"כ רק בלאט"ש שהם חלק מסיכוך הבית אמרו כן וכש"נ, אבל באילן ובכל שאינו עשוי לסיכוך ודאי קי"ל שאינו פוסל אלא היכא דהוי צלתו מרובה ולא ע"י לבוד. וגם התוס' בדף י"ז א' לא דנו אלא היכא דחלק מן הסיכוך היה בפסול וכיון שהעמידו בתור סיכוך והוא המחבר הסכך בזה שייך לומר לבוד להחמיר. מ"מ אכתי י"ל דבאילן שאינו משמש כלום לא אמרינן ביה לבוד, ורק דבר המשמש לסיכוך אמרינן ביה לבוד.
העולה לדינא
ונמצא דמצד ב' טעמים יש להכשיר בחבלי כביסה. א' דלא אמרו לבוד להחמיר אלא היכא דמצטרף לד' טפחים. ב' דלא אמרו לבוד להחמיר אלא דבר שנעשה כגג לעמוד יחד. וכמבואר במהרי"ל. וכן משמעות הפוסקים שהעתיקו הך מילתא רק במקרה של לאט"ש.
–
[1] ובהכרח ג"כ שסובר שהבעיה כשיש סכך פסול תחת הכשר היא משום שאינו יושב בצל סוכה כמו שכתב רש"י להלן בדף כ' ב' וכן פירש בבעל המאור בדף י' א'. ולא כמו שפירש הרמב"ן במלחמות שם משום שגם כאן שייך הפסול של סוכה תחת סוכה שהוא אותו פסול של סוכה תחת אילן כמבואר בגמרא בדף ט' ב', שאם כן אין חילוק בין מעל לבין מתחת. וכיון שר"ת מחלק בהכרח שלמד שמעל הסוכה פוסל מחמת שמבטל את הסכך הכשר, ובזה חילק מי קדם. ומתחת הסוכה פוסל משום שאינו יושב בסוכה.
תגובה אחת
רק להבהיר, מה שכתוב בתשובה שהמנוע כשאין בו ד' טפחים אינו ממעט בשיעור הסוכה, לא מדובר במקרה שהוא נמצא בתוך הסוכה וממעט מגודלה שזה נושא בפני עצמו ולא נתבאר כאן, אלא לגבי המקום שתחתיו שלא דנים אותו כפסול וכחסר סכך כשר.