אישה שאין לה מי שיתיר נדריה, כגון, רווקה, אלמנה או גרושה, האם יכולה לבקש התרה על ידי שליח או בטלפון.
תשובה:
אשה לא נשואה, אינה יכולה להפר נדריה, אלא אם כן תגיע בעצמה לפני שלושה אנשים שיתירו נדריה.
בשעת הדחק גדול, יכולה לשלוח בקשתה להתרת הנדר בכתב יד, ובית הדין יתירו לה את נדרה, גם ללא שתעמוד לפני המתירים.
וכן על ידי שיחת טלפון.
יש שמבקשים בערב ראש השנה להתיר נדרי נשותיהן ובנותיהן, שאינן באות לבית הכנסת. ושואלים, האם מועיל הדבר.
תשובה:
אישה שיודעת על נדר שנדרה, נכון שתדאג להתיר את נדרה לפני ראש השנה.
אישה שלא לא ידוע לה על נדר שנדרה, אינה צריכה לטרוח לנהוג את מנהג התרת הנדרים הנהוג בתפוצות ישראל בערב ראש השנה. ויכולה לסמוך על התרת הנדרים ומסירת המודעה על ביטול הנדרים לשנה הבאה, בזמן אמירת 'כל נדרי' בבית הכנסת.
אם היא אינה משתתפת בתפלת כל נדרי, ראוי שתשתדל לנהוג במנהג התרת הנדרים על נדריה על ידי שלשה אנשים. שלשה אנשים אלו יכולים להיות גם קרובי משפחתה בניה או שאר קרוביה, רק בעלה לא יוכל להשתתף בהתרת נדריה.
אם אין לה את ההזדמנות להתיר את נדריה בעצמה, תוכל לשלוח את בעלה שיבקש גם עבורה להתיר את נדריה, כאשר מתיר את הנדרים לעצמו בערב ראש השנה. רק בעלה יכול להיות שליח עבורה להפרת נדריה, והיא אינה יכולה לשלוח שליח אחר. גם אב לא יכול להיות שליח של בתו להפרת נדריה.
לגבי מסירת המודעה - יכולה לעשות זאת בעצמה ואינה צריכה לעשות זאת לפני שלושה אנשים, אלא די בזה שישמע אותה אדם אחד, בעלה או שאר בני ביתה, או כל אדם אחר.
מדוע אנו מתירים נדרים בערב ראש השנה. ומדוע אנו חוזרים ומתירים שוב את הנדרים בערב יום כיפור בתפילת 'כל נדרי'.
תשובה:
תפלת כל נדרי כוללת שני עניינים - התרת נדרי העבר, שאינם זכורים לאדם, והוא חושש שמא עבר עליהם. וכן, מסירת מודעה על נדרי העתיד של השנה הבאה, שלא יחולו (כל עוד האדם אינו זוכר בשעת הנדר את מסירת המודעה).
הטעם שנהגו לומר 'כל נדרי' ביום כיפור, הוא משום שליל יום כיפור הוא זמן בו מרבית האנשים נמצאים בבית הכנסת, וגם הנשים נמצאות אז. ואפילו חולים וזקנים, שבשאר השנה קשה להם להגיע לבית הכנסת, באים לתפילת כל נדרי. ולכן נמצא זמן זה מתאים למסירת המודעה להתרת נדרי העתיד. ואת התרת נדרי העבר קבעו גם בזמן זה, בכדי להגיע נקיים ליום הדין ללא עוון נדרים.
ואמנם ישראל קדושים הם, והקדימו לעשות גם את התרת הנדרים וגם את מסירת המודעה בערב ראש השנה, שזריזין מקדימין למצוות. מנהג זה הובא על ידי השל"ה הקדוש.
והטעם שהמשיכו לנהוג מנהג זה של אמירת 'כל נדרי', אף אחר שכבר נוהגים להתיר את הנדרים בערב ראש השנה. הוא כאמור, משום שבערב ראש השנה לא כולם מזדמנים לבית הכנסת כפי שבאים ביום כיפור. וכן משום, שאיננו מבטלים את מנהג הראשונים. עוד יש לומר, שהמעמד ביום הכיפורים בו כולם מתאספים ברטט וביראה בשעת כניסת היום הקדוש, גורם לכך שהחרטה מן הנדרים נעשית בלב שלם יותר.
