כשטובל כלי צריך שלא תהא עליו חציצה. דין זה מן התורה. וגזרו חז"ל שאפילו אם החציצה היא מיעוט מהכלי, אם מקפיד עליו, הרי זה חוצץ. אבל אם החציצה היא מיעוט והוא אינו מקפיד עליו, אינה חציצה.
לכתחילה כתבו הראשונים שיש להסיר אפילו חציצה מועטת, ואף אם אינו מקפיד עליה.
בגוונא שהוא לא מקפיד, אבל רוב העולם כן מקפידים, הוי חציצה, שבזה הולכים אחר רוב בני אדם. ולחומרא, דהיינו כשרוב בני אדם אינם מקפידים, אבל בעל הכלי מקפיד, הוי חציצה.
אם לפעמים מקפיד ולפעמים אינו מקפיד, הוי חציצה.
דבר שלא רק שהוא אינו מקפיד עליו, אלא הוא מעוניין בו ורוצה בקיומו לנוי או מסיבה אחרת, אין זה חציצה, אפילו אם רוב בני אדם מקפידים עליו.
ולכן אם יש על כלי מדבקה ומקפיד עליה, צריך להסירה. אבל אם לא מקפיד עליה אינו צריך להסירה אלא לכתחילה.
פעמים שאם יסיר את המדבקה ולא יצליח להסירה לגמרי באופן כזה שחציה מוסרת וחציה לא מוסרת, רוב בני אדם מקפידים, וזה מצוי בשימוש חוזר בכלי של קפה שיש שמצריכים טבילה בשימוש נוסף, ובזה אם מסיר חצי מן המדבקה וחצי לא מסיר, רוב בני אדם מקפידים, ולכן גם אם הוא לא מקפיד הרי זה חוצץ, ולכך עדיף שלא לנסות להסיר את המדבקה במקרה שלא מקפיד עליה, וחושש שלא יצליח להסיר את כולה.
כיון שאם מקפיד לפעמים, הוי חציצה, אף אם בשימוש זה לא מקפיד. לכך מי שמשתמש בכלי באופן עראי ובשימוש זה לא מקפיד ויתכן אף שיזרוק אחר כך את הכלי, אך בשימוש רגיל בכלי כזה הוא מקפיד על חציצה כעין זו שנמצאת עליו, אם כן הרי זה חוצץ אף בפעם זו שלא מקפיד עליה.
מדבקה שרוב בני אדם מקפידים עליה אף אם הוא לא מקפיד עליה, הוי חציצה.

בכל מקרה שישנה חציצה, צריך לחזור ולטבול. אמנם לכאורה במקרה שרוב בני אדם לא מקפידים והוא מקפיד, אף שצריך לחזור ולטבול אך יטבול בלא ברכה, כיון שיש שיטות שהולכים גם בזה אחר דעת רוב בני אדם ולא הוי חציצה וספק ברכות להקל.