קיצור הלכות פסח -חלק ב- ערב פסח

הלכות בדיקת חמץ

דברים האסורים לפני בדיקת חמץ וזמן הבדיקה

א. בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר. ואין להתמהמה, אלא יש לבדוק תיכף ומיד אחר צאת הכוכבים[1]. ולהרבה פוסקים עיקר הזמן הוא דווקא בתחילת הלילה[2].

ב. חצי שעה לפני זמן בדיקת חמץ אסור להתחיל לעשות מלאכה, ואסור להסתפר. ואם התחיל בזמן היתר יכול להמשיך עד צאת הכוכבים[3].

ג. לא יאכל מזונות יותר מכביצה חצי שעה קודם צאת הכוכבים[4]. ופת שצריך ליטול ידים עליו אין לאכול אלא פחות מכזית[5].

ד. פירות יכול לאכול כמה שירצה בחצי שעה שקודם צאת הכוכבים, אבל משעת צאת הכוכבים אין לאכול פירות הרבה, כי אין נכון להשתהות כלל מזמן צאת הכוכבים[6]. אך אם משתהה בלאו הכי מאיזה טעם שמוכרח להשתהות מחמתו יכול לאכול פירות הרבה[7].

ה. אסור ללמוד בעיון בחצי שעה שקודם צאת הכוכבים. ואם התחיל בזמן היתר יכול להמשיך עד צאת הכוכבים[8]. ואם מעמיד שומר שיזכיר לו לבדוק כשיגיע צאת הכוכבים יכול ללמוד, ואין חבירו יכול להיות שומר עליו אלא אם כן חבירו לא לומד[9].

ו. לימוד שלא בעיון מותר בחצי שעה שקודם צאת הכוכבים, ויש מחמירים, אך יש להקל, ובודאי יש להקל בשיעור קבוע בבית המדרש[10].

גם אם אינו בודק בזמן מאיזה טעם שמוכרח מחמתו להמתין אסור בכל הדברים האמורים לעיל[11].

ז. יתפלל קודם ערבית דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ויש חולקים שיש להקדים לבדוק לפני תפלת ערבית[12]. ומי שרגיל להתפלל ערבית מאוחר נחלקו הפוסקים אם יבדוק קודם או יתפלל קודם, וצ"ע לדינא, ומנהג העולם להתפלל ואחר כך לבדוק[13].

בדיני הברכה על הבדיקה

א. יש אומרים שיטול ידיו קודם הבדיקה, ואין זה מצוה אלא רק משום נקיות[14].

ב. קודם הבדיקה יברך אקב"ו על ביעור חמץ ויכווין בברכתו על מצות הביעור הכוללת את הבדיקה והביטול עד השריפה למחר[15].

ג. אם בדק ושכח לברך לפני הבדיקה, יכול לברך כל עוד שלא סיים את הבדיקה[16]. ואם לא בירך עד שסיים אינו יכול לברך לפני הביטול[17], ויש אומרים שיכול לברך למחר בשעת השריפה ויש חולקים ולשיטתם יברך בלא שם ומלכות בשעת השריפה, והמברך אין מוחין בידו שיש לו על מי לסמוך[18].

ד. מי שלא בודק חמץ כי מכר כל חמצו לנכרי צ"ע אם יכול לברך בשעת השריפה[19], וראוי לצאת בברכת ביעור חמץ שמברך חבירו בליל בדיקת חמץ ויאמר מיד נוסח ביטול חמץ של לילה.

ה. צריך להיזהר שלא לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה, ואם שח בין הברכה לתחילת הבדיקה בדברים שאינם צורך הבדיקה יחזור ויברך[20]. ולכתחילה לא ידבר לפני תחילת הבדיקה גם בדברים שהם צורך הבדיקה אלא שאם שח בדבר שהוא צורך הבדיקה בין הברכה לתחילת הבדיקה אין צריך לחזור ולברך[21].

ו. וטוב שלא לדבר עד שיגמור כל הבדיקה ויבטל את החמץ, אך אם דיבר אחר תחילת הבדיקה אין צריך לחזור ולברך, ובדברים שהם צורך הבדיקה יכול לדבר שאין זה הפסק כלל[22].

ז. אם עשה צרכיו אחר שהתחיל לבדוק יברך אשר יצר, וכן אם שמע רעם או ראה ברק יכול לברך[23].

ח. בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. ואם שני הבתים מרוחקים זה מזה נחלקו הפוסקים אם ההליכה הפסק, ומספק לא יברך שוב[24].

ט. בדק את ביתו ואת בית חבירו, אם בית חבירו סמוך לביתו מברך ברכה אחת, ואם בית חבירו אינו סמוך לביתו והולך לרחוב אחר מביתו צריך לחזור ולברך כשבודק את בית חבירו[25].

והוא הדין שאסור לדבר בין בדיקת ביתו לבדיקת בית חבירו ואם דיבר צריך לברך שוב[26].

י. מצוה בו יותר מבשלוחו, ולכך ראוי שבעל הבית עצמו יבדוק את ביתו ולא ישלח שליח שיבדוק לו, אבל אם הוא עצמו מסייע בבדיקה ומתקיימת המצוה בגופו יכול לכתחילה להעמיד אחרים שיסייעו לו בבדיקה[27].

יא. כשאחרים מסייעים לו בבדיקה ישמעו את ברכתו ויענו אמן, ואחר כך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית.

ואם יש לו כמה בתים ויש מרחק ביניהם, לא ילכו המסייעים בבדיקה לבית אחר לפני שיבדקו מעט בבית ששמעו בו את הברכה[28].

אם אחרים לא שמעו את ברכת בעל הבית, לכתחילה לא יסייעו בבדיקה. ומכל מקום אם קשה לו לגמור את הבדיקה לבד, יכול לבקש מאחר שלא שמע את הברכה שיסייע לו בבדיקה.

יב. כשאחרים מסייעם לו לכתחילה יעמיד אנשים בני שלוש עשרה שנה ומעלה, ואם אין לו די אנשים גדולים, יכול להעמיד נשים או קטנים, אך ידאג שיהיו זריזים במלאכתם ושלא יתעצלו בבדיקה.

יג. כשבעל הבית אינו בודק כלל ושולח אחר שיבדוק בשבילו, השליח מברך.

הנחת פתיתים

יש נוהגים להניח עשרה פתיתים של חמץ לפני הבדיקה שבעל הבית יחפש אחריהם. וידקדק שיהיה כל פתית פחות מכזית[29].

האור הראוי לבדיקה

א. הבדיקה צריכה להיות בלילה ולאור הנר[30]. ובדיקה לאור פנס חשמלי כשרה[31]. ובמקום שיש חשש דליקה אם יבדוק בנר יבדוק לכתחילה על ידי פנס.

ב. יש נוהגים לכבות את אורות הבית בשעת בדיקת חמץ, ואין מקור למנהג זה, וכמה מפוסקי הדור לא נהגו בזה[32].

ג. בדק ביום י"ג לאור הנר בדיעבד יש אומרים שעלתה לו בדיקה ויש אומרים שלא עלתה לו בדיקה ולכך יחזור ויבדוק בלילה ללא ברכה[33].

ד. בדק ביום י"ג אכסדרה לאור החמה, בדיעבד עלתה לו בדיקה ואין צריך לחזור ולבודקה בלילה[34].

ה. בדק בליל י"ג לאור הנר עלתה לו בדיקה לכולי עלמא, ולכך אין צריך לחזור ולבדוק שוב בליל י"ד [אם נזהר שלא להכניס חמץ ביום י"ג] [35], אבל לכתחילה לא יבדוק אלא באור לי"ד[36].

ו. לכתחילה לא ידחה את הבדיקה ליום י"ד, אך אם דחה ולא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד ויזדרז לבדוק בבוקר שזריזין מקדימין למצוות[37].

ז. גם כשבודק ביום יבדוק לאור הנר. ובמקום פתוח כמו מרפסת שיש שם אור רב מן השמש, [או כנגד החלון[38]], יכול לבדוק לאור השמש[39].

ח. צריך לבדוק לאור נר שאינו נוטף ולכך יבדוק לאור נר שעוה, ואם בדק בשל חלב או של שומן בדיעבד אינו צריך לחזור ולברך. ובשל שמן נחלקו הפוסקים אם צריך לחזור ולבדוק[40]. ונרות פרפין שלנו גם כן כשרים לבדיקה לכתחילה כנר של שעוה[41].

ט. אם אין לו נר של שעוה יכול לבדוק בשיעבד בשל חלב או בשל שומן, ואם אין לו שניהם יבדוק בשל שמן[42].

י. לא יבדוק לאור אבוקה, שאין יכול להכניסו לחורין ולסדקין וגם שהוא מתיירא שמא ישרוף הבית ולא יוכל לבדוק יפה, ושתי נרות קלועים זה בזה דינם כאבוקה[43]. וכל שאוחז שתי נרות בידו ולא מפרידם נחשב כאבוקה[44].

יא. אם בדק באבוקה צריך לחזור ולבדוק בנר יחידי[45], אבל לא יברך[46].

מקומות הצריכים בדיקה

א. צריך לבדוק בכל מקומות שרגילים להשתמש שם עם חמץ. וגם מקומות שיש לחוש שהכניס שם חמץ באקראי צריך לבדוק. אבל מחסנים שלא נכנס שם עם חמץ וגם אינו נכנס לשם באמצע סעודה לצורכי סעודה, אין צריך לבדוק שם[47].

ב. חדרי מדרגות צריכים בדיקה, וצריך לבדוק גם את הקומות שמעליו[48].

ג. ארונות שיש בהם חפצים שמשתמשים בהם לפעמים תוך כדי אכילה צריכים בדיקה. אבל ארונות שאין משתמשים בהם תוך כדי סעודה, ואין נוטלים משם דברים תוך כדי אכילה, אינם צריכים בדיקה[49].

ד. ארונות או כל כלי בית גדולים שאין מקום להשתמש תחתיהם אין צריכים בדיקה, אלא אם כן במקום אכילה ככמעט ודאי שיש חתיכות חמץ שנגררו לשם, אבל כשאין חשש זה אין צריך לבדוק מקומות אלו[50].

ה. מקומות שאין יד אדם מגעת לשם, אין צריך לבער את החמץ שנפל לשם. ולכן אם קרקעית הבית היא מרוצפת בנסרים ויש ביניהם חורים קטנים עמוקים, ואין יכול להכניס את ידו לתוך החור לבדוק, אין צריך לקעקע את הנסרים לבדוק תחתיהם. ואפילו אם ראה שנפל חמץ לחור זה הקטן ואם לא יוציאנו משם יהיה מונח שם כל ימי הפסח, אף על פי כן אין מטריחין אותו להוציאו משם, אלא מבטלו ודיו. שהרי עיקר תקנת בדיקת החמץ אחר שביטלו אינה אלא משום גזירה שמא יבוא לאוכלו בפסח וזה החמץ שהוא מונח במקום שאינו יכול להכניס ידו לתוכו בודאי לא יאכלנו בפסח[51].

ו. בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה בברכה. אבל אין צריך לבטל אחר הבדיקה שאין יכול לבטל את החמץ שאינו של הבודק אלא של בני בית הכנסת[52]. ויש אומרים שלא יברך על בדיקה בבית הכנסת[53]. ולצאת מן הספק ראוי לכוין בברכה שמברך על בדיקת ביתו גם על בית הכנסת, וצריך להיזהר שלא לדבר בין הברכה עד שיתחיל לבדוק בבית הכנסת[54].

ז. נהגו ישראל לכבד את הבית קודם הבדיקה שעל ידי כך אפשר לבדוק את החמץ כראוי[55].

ח. צריך לבדוק את כיסי הבגדים שלא כיבסו אותם, שנותנים בהם לפעמים חמץ, ואפילו אם הוא אומר ברי לי שלא ניתן בהם חמץ מילתא דלא רמיא עליה ולאו אדעתיה[56].  ונכון לבודקם בשעת בדיקת חמץ[57], אך אינו מעכב[58].

ט. ואין צריך לבדוק אלא את כיסי הבגדים שיכול להכניס בהם כזית ולא כיסי בגדים שאי אפשר להכנס בהם אלא פירורים, כי אין חיוב בדיקת חמץ אלא בכזית[59].

י. והבודק רק את כיסי בגדיו ולא את ביתו אינו מברך על הבדיקה. והוא הדין לבודק את המכונית או שאר דברים המטלטלים[60].

יא. מקומות שניקו היטב לפסח ויודעים שלא הכניסו בהם חמץ יותר דינם כמקומות שאין מכניסין בהם חמץ ואין צריכים בדיקה[61].

יב. מקומות שניקו אותם ועברו במישמוש היד על כל פינה בהם יצאו בהם ידי חובת בדיקה[62].

יג. קודם שיתחיל לבדוק יסגור בשקית את החמץ שרוצה לאכול למחר ויצניענו במקום שמור, וגם את החמץ שמוצא בשעת הבדיקה צריך מיד כשמוצאו להניחו בשקית סגורה במקום שלא ינטל משם על ידי תינוק או על ידי עכבר[63].

יד. אם לא סגר את החמץ ונמצא חסר מן החמץ, צריך לבדוק שוב בלא ברכה, ואם לא מצאו צריך לחזור ולבטל את החמץ[64].

טו. אחר הבדיקה יאמר נוסח כל חמירא וחמיעא המוזכר בסידורים, וטוב שיאמר גם בלשון שמבין, ואם מי שאמרו לא יודע כלל ענין האמירה וסבור שהוא אומר תחינה בעלמא לא מועיל הביטול[65].

טז. ואין צריך לומר נוסח הביטול בפני אנשים אלא אף אם אמרו בינו לבין עצמו מועיל[66].

יז. ביום חוזר ואומר נוסח הביטול, ויאמר אותו אחר שריפת חמץ[67]. ואומר ביום דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה[68].

יח. אם שלח שליח לבטל את חמצו יש אומרים שמועיל הביטול, ויש אומרים שלא מועיל, ולכתחילה לא יעשה שליח לבטל אל יבטל בעצמו. וגם אם עשה שליח לכתחילה לא יסמוך על זה ויבטל בעצמו[69].

יט. וכששלח שליח לבדוק ולא אמר לו לבטל חמצו, יבטל השליח, כי מסתמא כוונת המשלח שגם יבטל לו, אבל לכתחילה צריך המשלח לבטל בעצמו[70].

כ. אם לא מינה אותו שליח, לא אמרינן דזכות הוא לו וכיול לבטלו, אלא צריך שימנהו בפירוש[71].

כא. קטן לא נעשה שליח על הביטול[72].

כב. גם את אשתו לכתחילה לא ישלח לבטל בשבילו אלא יבטל בעצמו. ואם אשתו חוששת שהוא לא יבטל, תבטל בשבילו. לכתחלה לא תשלח שליח לבטל בשביל בעלה, כי יש אומרים שגם אם מועיל שליחות על ביטול חמץ, אשה לא יכולה לשלוח שליח בשביל בעלה[73].

כג. כשמבטל חמץ בשביל חבירו יאמר חמצו של פלנוי יהא בטל וכו'. וביום יאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותיה דפלוני דידע ביה ודלא ידע ביה. ובלילה יאמר דלא ידע ביה וכו'[74].

כד. מי שלא בדק את חמצו בליל י"ד, יבדוק [בנר ובחורין ובסדקין[75]] ביום י"ד מיד כשנזכר שלא בדק. ואפילו אם נזכר אחר שעה ששית חייב לבדוק. ויברך על הבדיקה, ואם הוא קודם שעה ששית יבטל[76].

כה. לא בדק ביום י"ד, יבדוק בתוך המועד מיד שנזכר [בנר ובחורין ובסדקין[77]], ואפילו ביום טוב עצמו. אבל אם ביטל חמץ ורק לא בדק חמץ, לא יבדוק ביום טוב אלא ימתין לחול המועד[78].

כו. גם כשביטל חמץ לפני הפסח, צריך לברך לפני שבודק בפסח[79].

כז. מי שלא בדק קודם זמן איסורו ומת, יורשיו צריכים לבדוק את ביתו מחמץ. ואם אין גרים שם יש מקילים ולכתחילה עדיף לבדוק[80].

כח. לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח שלא יכשל לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. ואינו מברך על ביקה של אחר הפסח[81].

כט. נתחמץ לו חמץ בפסח אם הוא חמץ גמור, צריך לברך לפני שמבערו[82].

ל. בדק חמץ קודם הפסח וביטל כראוי. ואחר כך מצא חמץ בפסח אינו צריך לברך לפני שהוא שורפו[83].

–

הלכות ערב פסח

איסור יחוד בשר ושאר מאכלים לפסח

א. אסור לומר על בשר בהמה 'בשר זה לפסח', לפי שנראה שמקדישו לקרבן פסח ויראה כאוכל קדשים בחוץ, אלא יאמר 'בשר זה ליום טוב' או 'בשר זה לחג'[84].

ב. לכתחילה טוב ליזהר שלא לומר כן גם על שאר דברי מאכל שהם לפסח אפילו דברים שאינם ראויים להקרבה[85], חוץ מחיטים שיכול הלשון להתפרש שיהיו החיטים לפסח היינו שיהיו שמורים מחמץ[86]. [וצ"ע אם בדברים שאינם מיני מאכל גם יש דין זה. ולכאורה גם בהם שייך הטעם האמור לגבי עופות ודגים, ולא מצינו שנזהרים בזה].

הלכות תענית בכורות בערב פסח

א. הבכורות מאב או מאם מתענים בערב פסח, ואפילו כהן ולוי.

ב. גדול הבית שאינו בכור, אינו מתענה[87].

ג. הבא אחר נפלים, צריך להתענות. והנולד אחר בן תשעה שנולד ומת תוך ל' אין צריך להתענות[88].

ד. בכורה נקבה, אינה מתענית[89].

ה. משלימים התענית ואומרים המתענים 'עננו' במנחה. ואם עשרה בכורים מתפללים והש"ץ בכור, יאמר הש"ץ עננו. אבל אם אפשר עדיף שלא יהיה הש"ץ בכור ולא יאמר עננו[90].

ו. מי שהתענית קשה לו ולא יוכל אחר כך מחמת התענית לקיים מצות ארבע כוסות ואכילת מצה, לא יתענה. ועדיף שיאכל רק מיני תרגימא[91].

ז. מי שחש בראשו או בעיניו, אין צריך להתענות[92].

ח. נהגו להפסיק את התענית בהשתתפות בסעודת סיום מסכת, וכל שאר סעודות מצוה[93].

ט. ערב פסח שחל בשבת, מתענים הבכורות ביום חמישי[94].

י. נהגו שמי שיש לו בן בכור, הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל[95].

יא. אם הוא עצמו בכור, לכתחילה תתענה אשתו תחת בנה הבכור. ואם היא מעוברת מינקת או מצטערת, לא תתענה, ותענית האב עולה גם בשביל עצמו וגם בשביל בנו[96].

יב. יתום מאב והוא בכור, אמו מתענה בשבילו, ואם היא מעוברת מניקה או מצטערת, וכן יולדת כל שלושים יום, לא תתענה[97].

המלאכות המותרות והאסורות בערב פסח קודם חצות

א. לעשות מלאכה קודם חצות הדבר תלוי במנהג המקום[98], ונראה שהמנהג אצלינו להתיר כל מלאכה קודם חצות היום, ואפילו אם היא אינה לצורך המועד כלל[99].

המלאכות המותרות והאסורות בערב פסח אחר חצות

א. אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות, דהיינו להתגלח להסתפר ולכבס בגדיו[100].

ב. מלאכות המותרות בחול המועד מותרות בערב פסח. ולכך מותר לעשות מלאכה שהיא דבר האבד אם לא יעשנה.

ג. גיהוץ, מותר. כיון שגם בחול המועד עצמו הוא מותר[101].

ד. כתיבה, אסורה. ולכתוב לעצמו לצורך לימודו, מותר[102].

ה. תיקון בגדיו לצורך המועד מותר[103], וגם בגדי אחרים מותר לתקן, אם עושה זאת בחינם. ואפילו מעשה אומן מותר בזה[104].

ו. קציצת ציפורנים, עדיף לעשותה קודם חצות. ואם שכח לקצוץ, מותר לו לעשות זאת אף לאחר חצות[105].

ז. צחצוח נעליים, דינו כחול המועד, ולמתירים בחול המועד מותר. ודעת האגרות משה, שמותר רק להבריק את הנעל ולא לצחצחה ממש[106].

ח. להפעיל את מכונת הכביסה קודם חצות כדי שתיגמר מלאכתה לאחר חצות, יש להתיר, כיון שפעולת המכונה אינה נחשבת מלאכה, אלא רק הפעלתה[107].

ט. נהגו לעשות מלאכה אחר חצות על ידי נכרי. ומותר אף להסתפר על ידי נכרי, אף שמטה ראשו לצד המספר ומסייע קצת[108].

איסור אכילת מצה ושתיית יין בערב פסח קודם שעה עשירית משום היכר

א. אסור לאכול מצה בערב פסח מעלות השחר, כדי שיהיה היכר לאכילת המצה בערב[109]. ויש שנהגו שלא לאכול מראש חודש[110]. וקטן [פחות מגיל 5[111]] מותר להאכילו[112].

ב. מצה עשירה מותר לאכול בערב פסח[113], כיון שבמצה זו אין יוצאים ידי חובה בערב, ויש היכר לאכילתה בערב.

ולדידן שאין אנו אוכלים מצה עשירה כלל בפסח, יכול לאכול קניידלך או כל קמח מצה שנתבשל[114].

ג. מאכל העשוי מקמח מצה ואפאוהו וברכתו מזונות כגון עוגות, אסור לאכול ממנו אף שמעורב בשמן ושאר דברים.[115]. וכן אסור לאכול שניצל המצופה בקמח מצה ומטוגן[116].

ד. מצה מטוגנת כגון מצה בריי"ן, אסור לאכול.

ד. בערב פסח לא ישתה יין יותר מרוב כוס, אלא אם כן ישתה שתי רביעיות או שתי רוב רביעיות ויותר. ומכל מקום יזהר שלא ישתה הרבה מידי, שעל ידי זה ישבע ולא יוכל לקיים הסדר כהלכתו[117].

איסור אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית ושאר הכנות

א. משעה עשירית והלאה אסור לאכול אפילו מצה עשירה, אלא רק בשר דגים וביצים, פירות וירקות[118] בין חיים בין מבושלים[119]. וכן נהגו העולם לאכול תפוחי אדמה בערב פסח[120]. וגם מהם לא ירבה, כדי שיאכל מצה לתיאבון[121].

ב. אחר חצות היום יטבול לכבוד הרגל, יתפלל מנחה, ויאמר סדר קרבן פסח[122].

– 

הלכות ערב פסח שחל בשבת

תענית בכורות

א. הבכורות מתענים בשנה זו ביום חמישי יב בניסן[123].

בדיקת חמץ

א. גם בכור שהתענה לא יאכל עד שיבדוק חמץ אך אם קשה עליו התענית יטעום מעט קודם הבדיקה[124], אך לא ישהה באכילתו[125].

ב. בודק חמץ באור לי"ג, ומברך על הבדיקה ואחר הבדיקה מבטל חמץ כבכל שנה[126].

ג. מי שרוצה להיפטר מבדיקת חמץ על ידי שמשכיר את ביתו לנכרי, בשנה זו צריך להשכיר ביתו בי"ב בניסן. אך אין זו אלא חומרא וגם אם לא השכיר פטור מבדיקה[127].

שריפת חמץ

א. שורף חמץ בערב שבת [י"ג בניסן] בתחילת שעה ששית כבשאר שנים[128].

ב. משייר מזון שתי סעודות לסעודה ראשונה ושנייה של שבת[129]. ויניח את החמץ ששייר במקום מוצנע וסגור[130].

ג. אם רוצה לאכול חמץ לפני השבת יכול לשייר יותר ממזון שתי סעודות כפי צרכו[131].

ד. לא מבטל חמץ בשעת השריפה כמו בשאר שנים, אלא רק בשבת אחר שגומר לאכול חמץ[132].

ה. ומי שלא אוכל חמץ בשבת כלל, יבטל חמץ כבכל שנה בשעת שריפת חמץ.

ערב שבת

א. אין איסור מלאכה בערב שבת. ודינו ככל ערב שבת[133].

ב. בערב שבת אומרים מזמור לתודה שאין זה ערב פסח.

ג. יכין בערב שבת כל מה שמכין בדרך כלל בערב יום טוב כמו הכנת החרוסת, טחינת החריין, צליית הזרוע, ואם לא צלה את הזרוע בערב שבת ראה להלן. וידליק נר נשמה בכדי שיוכלו להדליק ממנו את נרות יום טוב ואת נר ההבדלה ואת האש להכנת התבשילים ביום טוב.

אכילה בשבת

א. בליל שבת יכול לאכול מצה, שמעיקר הדין מותר לאכול מצה באור לי"ד, ורק ביום י"ד מעמוד השחר אסור לאכול מצה[134]. ויש שאין אוכלים מצה באור לי"ד וראוי להחמיר כן[135]. ובלאו הכי יש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן[136]. ולשיטות אלו יש לאכול בליל שבת חמץ, וכדלהלן לגבי סעודת היום.

ב. בשחר יקדים להתפלל, בכדי שיוכל לאכול חמץ בסעודת שחרית. ולבצוע על לחם משנה  כראוי.

ג. בכדי לקיים סעודה שלישית בפת, יכול לחלק סעודת שחרית לשתיים, ויפסיק סעודת שחרית ויברך ברכת המזון וישהה כחצי שעה, וילך מעט ויצא מחוץ לביתו, ורק אחר כך יחזור ויטול ידיו שוב ויבצע על לחם משנה ויאכל סעודה שלישית, וכל זה צריך להיות קודם סוף זמן אכילת חמץ כמובן[137]. [ויש אומרים שגם אם עשה כן יאכל אחר חצות בשר או דגים או פירות, וכדלהלן][138].

ד. יש אומרים שלא יוצא באכילת סעודה שלישית לפני חצות היום ולשיטה זו לא מועיל מה שמחלק סעודת שחרית לשתיים ולשיטה זו יאכל סעודה שלישית ממצה עשירה, ולמנהג האשכנזים שלא אוכלים מצה עשירה יאכל מאכל העשוי מפירורי מצה שאין בהם כזית מבושלים, וכגון מאכל הנקרא "קניידלך"[139]. ופירורי מצה מטוגנים עדיף שלא לאכול, אך גם בזה יש מקילים[140]. ויש מקילים במצה שיש בה כזית מבושלת, ואין נוהגים כן. אבל בשעת הדחק אם אין לו אפשרות לאכול פירורי מצה מבושלים שיש בהם פחות מכזית יאכל פירורי מצה שאין בהם כזית מטוגנים, או מצה מבושלת שיש בה כזית[141].

ה. ואם יוצא כל הנ"ל יאכל המצה עשירה או הקניידלך קודם שעה עשירית. כי אחר שעה עשירית אסור לאכול מין דגן[142].

ו. אם אין לו מאכל העשוי ממצה מפוררת ומבושלת יאכל בשר או דגים, או על כל פנים יאכל פירות ויצא בזה ידי חובת סעודה שלישית, ומהם יכול לאכול אחר שעה עשירית, וגם מהם יזהר שלא יאכל יותר מידי, אלא יאכל מעט ולא ימלא כריסו מהם, כדי שיאכל מצה לתיאבון[143].

ז. ונהגו בכמה מקומות שאחר התפלה אוכלים מאכלים קרים של חמץ. ואחר חצות אוכלים תבשילים חמים שנתבשלו בכלים של פסח, ויוצאים בזה ידי חובת סעודה שלישית[144].

ח. לחמניות מקמח מצה שעשויים מבלילה עבה הנילושה בשמן וסוכר לא יאכל בערב הפסח[145]. ואם מבשלים את הקמח מצה לפני האפייה יש להתיר לאוכלם בערב הפסח קודם שעה עשירית ויכול לקיים בהם סעודה שלישית. ואם רוצה יכול לקיים בהם כל הסעודות ולא ישייר חמץ כלל, ובסעודה ראשונה ושנייה עדיף שיאכל מהם כשיעור שרגילים לקבוע עליו סעודה כג' או ד' ביצים, אך אם אינו יכול אפשר להקל לאכול כשיעור כביצה מהם[146].

ט. גם מי שלא אוכל מצה עשירה יכול לאכול שתי סעודות ראשונות במצה עשירה ויאכלם קודם סוף זמן אכילת חמץ ועדיף שיאכל מהם כשיעור שרגילים לקבוע על הפת כג' או ד' ביצים, אך מי שאין בידו די שיאכל כביצה[147].

י. קטן שלא יודע מה מספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו מצה כל היום, ויכול לתת לקטנים אלו מצה בכל הסעודות[148]. [וקטן שאינו יודע לשאול אך מבין כשמספרים לו מיציאת מצרים אסור לאכול מצה בערב הפסח כמו גדול[149]].

יא. אדם שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה, צריך להתענות בערב הפסח, ובשנה זו שערב פסח חל בשבת אין כדאי לדחות סעודת שבת בשביל זה, רק שיזהר לאכול מעט לצאת ידי סעודת מצוה בלבד[150].

יב. שאר המאכלים מלבד הפת עדיף שיבשלו מאכלים כשרים לפסח, ויזהר שלא יערה מכלי של פסח לתוך צלחת של חמץ[151]. ואם בישל מאכלים של חמץ ונשאר בדפנות הכלי, יבקש מנכרי לשוטפם, ואם אין לו נכרי יקנחו, ואם לא מועיל לקנחו ידיחו מעט. ויצניע הכלים עד אחר הפסח[152].

יג. האוכלים חמץ לא יאכלו בחדר שנמכר לנכרי כי המכירה נעשית בערב הפסח ובכדי שהמכירה לא תהא כחוכא לא יאכל שם סעודת שבת.

ביעור חמץ

א. אחר שגמר לאכול, ינער את המפה, ויטאטא את רצפת הבית. ויזרוק הפירורים לבית הכסא[153]. ואסור להדיח את הרצפה במים.

ב. אם נשאר יותר מפירורים או שיתנו לנכרי, או שיזרקם לבית הכסא[154].

ג. אחר כך ינקה את שיניו היטב. ויצחצח שיניו במברשת שיניים יבשה. ואם פסיק רישא שיוצא לו דם כשמצחצח את שיניו, לא יצחצח שיניו במברשת אך ינקה אותם היטב מפירורי החמץ.

ד. ינער בגדיו וכיסי בגדיו מן החמץ.

ה. אחר כך יאמר נוסח ביעור חמץ כמו כל שנה בשעת שריפת חמץ[155].

ו. אם נמצא חמץ בביתו אחר זמן ביעור חמץ, אסור לטלטלו, ואם יש נכרי יאמר לנכרי להשליך את החמץ לבית הכסא. ואם נמצא החמץ לפני סוף זמן ביעור חמץ יכול הוא עצמו לטלטלו [ואין זה מוקצה עד שעה ששית][156].

ז. כשמשליך את החמץ לבית הכסא אין צריך לפוררו קודם[157].

ח. אין להשליך את החמץ הנותר לאשפה שבחצר ביתו, וישליך לאשפה של רשות הרבים וראוי שיפסול קודם את המאכל מאכילת כלב על ידי שפיכת חומר רעיל[158].

ט. המצות אינם מוקצה בשבת זו כיון שיכול ליתנם לקטן לאוכלם. ואם יש לו שלוש מצות מיוחדות לליל הסדר מצות אלו הם מוקצה. ואסור לטלטלם בשבת[159].

הכנה משבת ליום טוב

א. אסור להכין משבת ליום טוב ולכן לא יכין את השולחן לליל הסדר כלל[160].

ב. לא ילבש בגדי יום טוב בשבת סמוך לחשיכה שנראה כמכין אלא ילבשם מבעוד יום או בלילה ממש[161].

ג. מותר לומר נלך לישון בכדי שנוכל להיות ערניים בליל הסדר[162].

ד. אסור לסדר את השולחן ליום טוב, אבל מותר לסדר לכבוד שבת את הבית שיראה מסודר[163].

ה. לא יביא את המחזור לבית הכנסת בשבת אלא אם כן יעיין בו מעט קודם כניסת יום טוב[164].

ו. אסור להכין את הספר תורה בשבת לקריאה של יום טוב[165].

ז. יש להסתפק אם מותר להוציא את המאכלים מן ההקפאה בשבת ולכאורה אם יהיה מוכן לאכילה כבר בשבת יש מקום להתיר[166].

ח. אסור לשטוף כלים בשבת עבור יום טוב, ואם סובל מאד מהלכלוך ועושה כן לצורך היום ממש מותר לשוטפם בשבת.

ט. אחר תפלת המנחה יאמר סדר קרבן פסח כמו בכל שנה[167].

הבדלה

א. יום טוב שחל במוצאי שבת אם רוצה לעשות מלאכה המותרת ביום טוב והאסורה בשבת כגון מלאכת אוכל נפש או להכין הכנות לשבת, צריך להבדיל, ויכול להבדיל באמירת ברוך המבדיל בין קודש לקודש, ואין הבדלה זו מתירה באכילה[168].

ב. ולכך כשיגיע צאת הכוכבים הנשים יגידו המבדיל בין קודש לקודש ויכינו את מאכלי הסדר, ואת השולחן.

ותודיענו

א. בתפלה אומרים ותודיענו. ואם שכח אינו חוזר כיון שאומר הבדלה על הכוס.

ב. מי שהתפלל תפלה של חול ואמר אתה חוננתנו צריך לחזור ולומר ותודיענו בתפלת יום טוב, אך אם שכח ואכל לפני יקנה"ז בכהאי גוונא אין זה כמי ששכח ותודיענו וטעם לפני הבדלה, ואין צריך לחזור ולהתפלל[169].

ג. והוא הדין מי שהתפלל תפלת יום טוב ובמקום ותודיענו אמר אתה חוננתנו, אם שכח ואכל לפני הבדלה אין צריך לחזור ולהתפלל[170].

ג. אם לא אמר ותודיענו ושכח ואכל לפני הבדלה, צריך לחזור ולהתפלל ערבית, כמו מי ששכח אתה חוננתנו[171].

ד. ואפילו קידש על היין ושכח לומר הבדלה בקידוש וטעם מיין הקידוש כיון שלא אמר הבדלה צריך לחזור ולהתפלל[172]. ודין ותודיענו בכל הפרטים כדין אתה חוננתנו.

ה. כששכח לומר ותודיענו וקידש ושכח לומר הבדלה וטעם, שצריך לחזור את התפלה ודאי יתפלל מיד ולא יבדיל ויאכל, כי אם מבדיל כתב בביאור הלכה שכבר לא חוזר על התפלה[173].

ו. עשה מלאכה האסורה ביום טוב קודם הבדלה ושכח ותודיענו אין צריך לחזור על תפלתו[174].

ז. שכח לומר ותודיענו כיון שאמר ותתן לנו ה"א, שוב לא חוזר[175].

ח. טעה והתחיל אתה חונן לא יאמר שם הבדלה אלא יאמר ותודיענו שזה מטבע שטבעו חכמים להבדלה של יום טוב שחל במוצאי שבת[176].

הדלקת נרות יום טוב

א. בהדלקת הנרות לכולי עלמא מברכות קודם ההדלקה כיון שמדליקות ביום טוב ולא שייך לא פלוג[177].

ב. את הדלקת הנרות צריך לעשות לפני הקידוש כי מעיקר הדין צריך להיות נר בשעת הקידוש[178].

ג. אין להדליק נרות יום טוב אלא אחר צאת הכוכבים ותאמר קודם ברוך המבדיל בין קודש לקודש, ומותר לנקות את השאריות של הנרות שנשארו בכוסיות של הנרות על ידי דבר אחר, ויש מחמירין בזה. אבל לא יטלטל בידיו ממש את השאריות.

יקנה"ז

א. יאמר הבדלה על הכוס, בסדר יקנה"ז – יין קידוש נר הבדלה זמן[179]. ואין מברכים על הבשמים, ואומרים ההבדלה מיושב כמו הקידוש[180].

ב. אם שכח במוצאי שבת ולא אמר יקנה"ז ושתה את הכוס, אם נזכר קודם שאכל את הכרפס, מבדיל על הכוס, ואוכל הכרפס[181]. אם נזכר אחר שאכל את הכרפס קודם שהתחיל ההגדה, אם כיון בשעת הברכה על הכוס הראשונה שישתה עוד, יבדיל מיד על כוס נוסף בלא ברכת בורא פרי הגפן. ואם לא כיוון בשעת הברכה לשתות עוד, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם כבר התחיל ההגדה, מסיים עד גאל ישראל ומבדיל שם על כוס שני. ואם נזכר באמצע הסעודה שלא הבדיל, מבדיל מיד. ואם נזכר תוך ברכת המזון שלא הבדיל, מברך ברכת המזון והבדלה על כוס אחת. ואם לא נזכר עד אחר ששתה כוס של ברכת המזון, יבדיל על הכוס הרביעי. ואם גם בכוס רביעי לא נזכר, יבדיל על כוס חמישית.[182]

ג. שכח ואמר המבדיל בין קודש לחול במקום המבדיל בין קודש לקודש לא יצא[183]. [אבל לא נחשב טעם לפני הבדלה אם טעם מיין הקידוש כשאמר המבדיל בין קודש לחול אף שצריך לחזור ולהבדיל].

ד. אין מברכים על הבשמים בהבדלה שבין שבת ליום טוב[184].

ה. אם בירך על הבשמים הוי הפסק בהבדלה. ויש אומרים דלא הוי הפסק[185] ועיקר לדינא דהוי הפסק. ואם הוי הפסק אם צריך לחזור על תפלתו בשכח ותודיענו תלוי בהנ"ל.

ו. נוהגים שהנשים שותות מיין הקידוש אף שאומרים עליו גם הבדלה וודאי ששותות כוס זו שהיא אחת מן הכוסות של ארבע כוסות[186]. ויכולה האשה לקדש לעצמה, ויש אומרים שעדיף שאשה לא תקדש לעצמה מצד ההבדלה שביקנה"ז[187].

ז. גם הנוהגים לעמוד בהבדלה נהגו לישב ביקנה"ז[188].

נר להבדלה

א. יכול לברך על כל נר שהדליק לאורה במוצאי שבת, ובפשטות יכול להדליק גם נר מיוחד בכדי לברך עליו ברכת מאורי האש, כגון שרוצה לברך על אבוקה ורוצה להדליק נר שיש בו אבוקה. ויש מסתפקים בזה[189], ואם משאיר את האבוקה דולקת ונהנה ממנה מריבוי האורה ודאי שרי[190].

ב. יש נוהגים שלא לקרב נר לנר בכדי שיוכל להדר ולברך על אבוקה, כיון שאחר כך בהפרדתם יש בזה משום כיבוי[191]. ויש שלא חששו לזה, והמנהג להקל בזה[192].

זמן

א. אשה שמקדשת לעצמה ובירכה שהחיינו על הנרות לא תברך שוב שהחיינו.

שינויים במנהגי ליל הסדר

א. גם כשחל ערב פסח בשבת נהגו לשים שני תבשילין בקערת ליל הסדר אף שבשנה כיוצא בזו בבית המקדש לא אכלו קרבן חגיגה[193].

ב. יש שאומרים בשנה זו בברכת אשר גאלנו ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים, אבל אין אנו משנים ואומרים כבכל שנה[194].

ג. אמנם הנוהגים לומר באכילת האפיקומן זכר לפסח ולחגיגה הנאכלת עמו, בשנה זו יכוונו זכר לפסח ולמצה הנאכלת עמו[195].

הכנת המאכלים ביום טוב

יכול להכין את החריין או את החרוסת ביום טוב. אלא שיגררם על הפומפיה בשינוי, וכגון שיאחוז את הפומפייה למעלה ואוחז את הפרי מתחתיה ומפורר. או שיפורר על השולחן ולא על גבי כלי[196].

ובגיבול החרוסת יכול ללוש ללא שינוי[197].

יכול להבין את המי מלח ביום טוב.[198].

ג. אם לא צלו את הזרוע יצלו אותו ביום טוב, ויקפידו לאוכלו בסעודת היום אבל בסעודת הלילה אסור לאוכלו.

– 

[1] תלא שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[2] תלא סעיף א ביאור הלכה ד"ה ולא יאכל. ויסוד הדין שעיקר המצוה בתחילת הלילה מבואר בר"ן (פסחים א א מדפי הרי"ף) בשם הראב"ד. וראה ביאור הגר"א (סימן תלא ס"ק א).

[3] תלא שו"ע ורמ"א סעיף ב. ומשנ"ב ס"ק ט, וס"ק יב.

[4] תלא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ו.

[5] ערוך השולחן (סימן תלב סעיף כו).וראה חיי אדם כלל קיט סעיף ז.

[6] תלא משנ"ב ס"ק ו, וביאור הלכה ד"ה ולא יאכל.

[7] פשוט מסברא כי כל איסור אכילת הפירות אינו אלא מחמת שאין להשתהות מלבדוק בתחילת הלילה, ואם מוכרח להמתין מותר לאכול.

[8] תלא משנ"ב ס"ק ז.

[9] תלא שו"ע הגר"ז סעיף יא.

[10] תלא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ז.

[11] תלא, כף החיים ס"ק יד בשם בית דוד סימן קנא. ופשוט מסברא שמא ימשך גם כשיוכל לבדוק. ואכילת פירות נתבאר לעיל שמותר.

[12] תלא משנ"ב ס"ק ח.

[13] מקור הדין להתפלל ואחר כך לבדוק הביא המשנ"ב בשם חק יעקב (ס"ק ז) ושם כתב כן רק למי שרגיל להתפלל ערבית בזמן וכמבואר בדבריו שם, והמשנ"ב לא הביא לשונו. ולא נחת לחלק בין רגיל להתפלל בזמן לאינו רגיל. אבל בכמה מקומות בדברי המנש"ב מבואר שברגיל להתפלל מאוחר אין דין קדימה ראה ביאור הלכה סימן תערב סעיף א, ומשנ"ב סימן תרעט ס"ק ב, שם נראה מוכח שדעתו שאין בזה חיוב להקדים תפלת ערבית. ודעת האגרות משה (או"ח חלק ד סימן צט) שגם בזה יש מעלת תדיר, ולשיטת האגרות משה יש להקדים תפלת ערבית בכל גוונא, ומנהג העולם להתפלל ואחר כך לבדוק.

[14] תלב משנ"ב ס"ק ב.

[15] תלב שו"ע סעיף א ועל פי משנ"ב ס"ק ד וס"ק יב.

[16] תלב רמ"א סעיף א.

[17] תלב פרי מגדים אשל אברהם ומשבצות זהב ס"ק ב. ודלא כפרי חדש (סימן תלב סעיף א) ושערי תשובה (סימן תלב ס"ק ב) בשם שו"ת מוהר"ז רוטנברג (סימן ח).

[18] תלב משנ"ב ס"ק ד.

[19] בפשטות זה תלוי בנידון שהובא בהלכה קודמת והמברך לא הפסיד, אלא שיש בזה עוד כמה צדדים לדון, ולכאורה עדיף שלא יברך.

[20] תלב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה.

[21] תלב שו"ע הגר"ז סעיף ו.

[22] תלב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ו. ומה שכתבנו שלא לדבר עד שיבטל כן כתב בפרי מגדים (סימן תלב משב"ז ס"ק ג).

[23] פשוט, כי עיקר לדינא שאין הפסק אחר שהתחיל לבדוק והטעם שלא לדבר הוא בכדי שישים את לבו לבדוק ולא יסיח דעתו מן הבדיקה, ואם כן ודאי שחייב לברך את הברכות שמחויב לברך. [מה שכתבתי שכן עיקר לדינא, הוא כמבואר בלשון השולחן ערוך ובביאור הגר"א כתב בהדיא שאינו משום הפסק].

[24] תלב שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ז.

[25] פשוט, שכל הטעם שההליכה אינה הפסק היינו משום שהכל מצוה אחת לבער את חמצו מכל מקומות השייכים לו, אבל בית חבירו שהוא מצוה אחרת ודאי ההליכה הוי הפסק. ומצאתי שכן כתב הפרי מגדים סימן תלב אשל אברהם ס"ק ו.

[26] פשוט, שכל הטעם שדיבור אינו הפסק הוא כיון שהתחיל כבר בקיום המצוה ומצוה אחת היא וכמבואר בדברי הרא"ש (פסחים פרק א סימן י), ולא כשהמצוה היא מצוה אחרת.

[27] פמ"ג סימן תלב אשל אברהם ס"ק ה. אבל בדברי שו"ע הגר"ז סעיף ח נראה שסובר שלכתחילה עדיף שהוא יעשה כל הבדיקה לבדו מצד מצוה בו יותר מבשלוחו.

[28] שו"ע הגר"ז סימן תלב סעיף ח.

[29] תלב שערי תשובה ס"ק ב בשם מחזיק ברכה ס"ק ט, בשם שו"ת זרע אמת סימן מח. והבודק קודם ליל י"ד שבודק ללא ברכה יש לדון אם יניח עשרה פתיתים וזה תלוי בטעם הנחת הפתיתים אם היינו בכדי לגרום שיבדוק יותר טוב וכמו שכתב בחק יעקב, אם כן גם כשבודק ללא ברכה יניח עשרה פתיתים, ואם הנחת הפתיתים בכדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אינו צריך להניח כאשר לא מברך.

[30] תלג שו"ע סעיף א.

[31] כן ראיתי בשם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל וכן שמעתי בשם הגר"א קוטלר, וראה שבט הלוי (חלק א סימן קלו).

[32] כן שמעתי בשם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שלא נהג לכבות האורות, וכן כתב באורחות רבינו פסח אות ו שהגרי"י קנייבסקי זצ"ל לא נהג לכבות האורות. וכן בחוט שני (פרק ב ס"ק ד) כתב שאין צריך לכבות את האור.

[33] תלג משנ"ב ס"ק א.

[34] תלג משנ"ב ס"ק ו.

[35] תלג משנ"ב ס"ק א.

[36] תלג שער הציון ס"ק ה.

[37] תלג משנ"ב ס"ק ה.

[38] תלג משנ"ב ס"ק ז.

[39] תלג שו"ע סעיף א.

[40] תלג שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק י.

[41] חוט שני פרק ב ס"ק ה.

[42] תלג משנ"ב ס"ק יא.

[43] תלג שו"ע ורמ"א סעיף ב, ומשנ"ב ס"ק ח.

[44] תלג משנ"ב ס"ק יב.

[45] תלג משנ"ב ס"ק י.

[46] תלג שו"ע הגר"ז סעיף ח.

[47] תלג שו"ע סעיף ג ומשנ"ב שם.

[48] על פי מגן אברהם סימן תמה ס"ק ז, שגם חצר שאינה משתמרת חייבת בבדיקה, ועל פי דברי הט"ז (שם ס"ק ה, מובא במשנ"ב סימן תלג ס"ק כח ושער הציון ס"ק לו) שגם חצר השותפין חייבת בבדיקה. ושלא כמובא ספר סידור פסח כהלכתו פרק יב סעיף ו הערה 16 שאין לבדוק אלא עד קומה שהוא דר בה, אמנם בניני מגורים שיש בהם הרבה קומות ואין עולה לעולם לקומות העליונות ואין חשש שיש שם חמץ שלו או שאחד מילדיו הניח שם מחמצו אין צריך לבדוק שם.

[49] תלג שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק כב.

[50] תלג משנ"ב ס"ק כד.

[51] תלג שו"ע הגר"ז סעיף יט, ודין זה מבואר ממה שכתב השוע סימן תלג סעיף ז שאין צריך לבדוק בחור שבינו לבין חברו אלא עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בלבו ודיו.

[52] תלג שו"ע סעיף י ומשנ"ב ס"ק מג. ומה שכתבנו שיש לברך כן כתב המשנב שם ובשער הציון (ס"ק נב) הערה מקורו משולחן ערוך הגר"ז סימן תלג סעיף לו.

[53] תלג ערוך השולחן סימן תלג סעיף יב.

[54] תלג סעיף י בדעת תורה להמרש"ם. ויש לעיין בזה טובא אם מועילה הברכה גם כשיש הילוך בין ביתו לבית הכנסת.

[55] תלג רמ"א סעיף יא.

[56] תלג רמ"א סעיף יא ומשנ"ב ס"ק מז.

[57] תלג משנ"ב ס"ק מז.

[58] על פי חק יעקב סימן תלו ס"ק יז וחיי אדם (כלל קיט סעיף יט) שכתבו שאין דין בדיקת חמץ אלא בביתו, ובבגדיו הוא רק מצד שצריך שיבער את חמצו מכל מקום.

[59] על פי שולחן ערוך הגר"ז (קונטרס אחרון סימן תמב ס"ק יח), שאין חיוב בדיקת חמץ אלא על כזית, וכן מבואר בדברי המשנה ברורה בכמה מקומות, ראה סימן תמב ס"ק ס. סימן תס שער הציון ס"ק טז. ובחיי אדם כלל קיט סעיף ו החמיר בזה.

[60] על פי חק יעקב סימן תלו ס"ק יז וחיי אדם (כלל קיט סעיף יט, שכתבו שאין דין בדיקת חמץ אלא בביתו, ובבגדיו הוא רק מצד שצריך שיבער את חמצו מכל מקום.

[61] דעת תורה סימן תלג סעיף ב, וראה שערי תשובה תלג סעיף יא.

[62] על פי דברי הט"ז יו"ד סימן קצט ס"ק ד שכתב לענין משמוש היד בחפיפה 'אין לך בדיקה גדולה מזו'. ואף ששם יש שחלקו בזה, הכא שאין צריך לבדוק אלא מכזית ודאי דמהני.

[63] תלד שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א, ב.

[64] תלד שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג. ואף שכתב המשנ"ב 'ומיהו אנו נוהגין בלאו הכי לבטל שנית בשעת השריפה', אין נראה שכוונתו שאנו אין צריכים לבטל שנית בכהאי גוונא, שהרי כל עיקר הביטול בלילה הוא שמא ישכח לבטל ביום וכמבואר במשנ"ב סימן תלד ס"ק יא, וחשש זה קיים גם על חמץ זה שלא מצאו.

[65] תלד שו"ע ורמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ט.

[66] תלד משנ"ב ס"ק ח.

[67] תלד שו"ע ורמ"א סעיף ב.

[68] תלד שו"ע סעיף ג.

[69] תלד שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק טו, יז, ושער הציון ס"ק כו.

[70] תלד משנ"ב ס"ק יד, וביאור הלכה ד"ה יהא בטל.

[71] תלד משנ"ב ס"ק טו.

[72] תלד סעיף ד ביאור הלכה ד"ה שלוחו.

[73] תלד שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יח, יט, וביאור הלכה ד"ה שתבטל.

[74] תלד רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק טז.

[75] תלה משנ"ב ס"ק ד.

[76] תלה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א, ב. ושער הציון ס"ק ב.

[77] תלה משנ"ב ס"ק ד.

[78] תלה שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג.

[79] תלה משנ"ב ס"ק ה.

[80] תלה משנ"ב ס"ק ג, ומה שהכרענו להחמיר לבדוק בכל גווני כי יש אומרים שבכל גווני צריכים לבדוק ויש להחמיר בשל תורה. שהרי הוא לא בדק ולא ביטל אם כן הבדיקה מן התורה.

 

[81] תלה שו"ע סעיף א.

[82] תלה שו"ע סעיף א.

[83] תלה שו"ע סעיף א.

[84] תסט שו"ע סעיף א.

[85] תסט משנ"ב ס"ק ב.

[86] תסט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ו.

[87] תע שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[88] תע שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[89] תע רמא סעיף א ומשנב סק ג.

[90] תע משנ"ב ס"ק ב.

[91] תע משנ"ב ס"ק ב.

[92] תע משנ"ב ס"ק ב.

[93] תע משנ"ב ס"ק י.

[94] תע שו"ע סעיף ב.

[95] תע רמ"א סעיף ב.

[96] תע רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ט.

[97] תע משנ"ב ס"ק ט.

[98] תסח שו"ע ורמ"א סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יב.

[99] תסח משנ"ב ס"ק כט. ערוך השולחן סעיף ח. שו"ע הרב סעיף יח.

[100] תסח שו"ע סעיף א.

[101] כמבואר בסימן תקמא משנ"ב ס"ק ט, וכל שכן בערב פסח דקיל מחול המועד, כמבואר בשער הציון ס"ק ז.

[102] תסח שו"ע סעיף ב.

[103] תסח שו"ע סעיף ב.

[104] תסח משנ"ב ס"ק ח.

[105] תסח משנ"ב ס"ק ה ושער הציון ס"ק ז.

[106] אגרות משה או"ח ח"ג סימן פ.

[107] מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[108] תסח שו"ע ורמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה.

[109] תעא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא.

[110] תעא משנ"ב ס"ק יב.

[111] בשם הגרי"ש זצ"ל.

[112] תעא שו"ע סעיף ב.

[113] תעא שו"ע סעיף ב.

[114] תעא משנ"ב ס"ק כ.

[115] תעא שו"ע סעיף ב.

[116] פשוט. וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[117] תעא שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ו, ז, ח.

[118] תעא שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג.

[119] תעא משנ"ב ס"ק ד.

[120] תעא שער הציון ס"ק ה.

[121] תעא שו"ע סעיף א.

[122] תעא משנ"ב ס"ק כב.

[123] תע שו"ע ורמ"א סעיף ב. וראה מה שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ד סימן סט אות ד) לגבי סיום מסכת בערב שבת.

[124] תע משנ"ב ס"ק ו.

[125] תלא סעיף א ביאור הלכה ד"ה ולא.

[126] תמד שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[127] תלו משנ"ב ס"ק לב.

[128] תעא סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ט.

[129] תמד שו"ע סעיף א.

[130] תמד משנ"ב ס"ק ג.

[131] תמד סעיף א ביאור הלכה ד"ה ומשיירין.

[132] תמד שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק י.

[133] תסח ביאור הלכה ד"ה מחצות. וראה שם שיש מחמירים וכתב הביאור הלכה שאין להחמיר.

[134] תעא משנ"ב ס"ק יב.

[135] תעא מגן אברהם ס"ק ו, על פי דקדוק החק יעקב ס"ק ז בדבריו. ומה שנתבאר שראוי להחמיר כדבריו כן כתב באגרות משה או"ח חלק א סימן קנה.

[136] תעא משנ"ב ס"ק יב.

[137] תמד משנ"ב ס"ק ח, על פי שו"ע סימן רצא סעיף ה ומשנה ברורה שם ס"ק יד. ושיעור הפסקה חצי שעה כן כתב החזון איש אגרות חזון איש חלק א סימן קפח.

[138] כן נראה בדברי המגן אברהם סימן תמד ס"ק ב, שיש לצאת גם ידי השיטות שלא יוצא באכילת פת קודם חצות ידי חובת סעודה שלישית.

[139] תמד שו"ע ורמ"א סעיף א, ומשנ"ב ס"ק ח, וגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה וכפשטות הרמ"א וכמבואר בנודע ביהודה קמא סימן כא, ואגרות משה או"ח חלק א סימן קנה, ודלא כערוך השולחן סימ תמד סעיף ה.

[140] תעא שער הציון ס"ק כ. וראה משנ"ב סימן רצא ס"ק כה שכתב לאכול מיני מצה מטוגנים.

[141] תעא משנ"ב ס"ק כ, תעא שער הציון ס"ק א.

[142] תעא שו"ע סעיף א, תמד משנ"ב ס"ק ח.

[143] תמד רמ"א סעיף א. תעא שו"ע סעיף א.

[144] תמד משנ"ב ס"ק יד.

[145] תעא רמ"א סעיף ב.

[146] על פי אגרות משה או"ח חלק א סימן קנה, וברכי יוסף סימן תמד ס"ק ב.

[147] על פי אגרות משה או"ח חלק א סימן קנה, וברכי יוסף סימן תמד ס"ק ב.

[148] תעא רמ"א סעיף ב, וערוך השולחן שם סעיף ה.

[149] תעא ערוך השולחן סעיף ה.

[150] תע משנ"ב ס"ק יא.

[151] תמד משנ"ב ס"ק יד, ושער הציון ס"ק ד.

[152] תמד רמ"א סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יד.

[153] תמד שו"ע סעיף ד, ומשנ"ב ס"ק טו, וס"ק כא.

[154] תמד שו"ע סעיף ד ועל פי משנ"ב ס"ק יח שאין לנו היום רשות הרבים דאורייתא. ועל פי משנ"ב ס"ק כא.

[155] תמד שו"ע סעיף ו.

[156] תמד שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק כא.

[157] תמה משנ"ב ס"ק ה, ואף שהחזון איש או"ח סימן קיח ס"ק ג כתב שאחר זמן איסורו צריך לפורר היינו בבית הכסא שלהם ולא בבית הכסא שלנו וראה אור לציון חלק ג פרק יד תשובה ב.

[158] ראה עוד אגרות משה או"ח חלק ג סימן נז. ואור לציון חלק ג פרק ז תשובה יג.

[159] על פי פרי מגדים סימן תמד אשל אברהם ס"ק א.

[160] תרסז משנ"ב ס"ק ה. ופרי מגדים סימן תמד אשל אברהם ס"ק א.

[161] כף החיים תקכט ס"ק כג.

[162] ראיתי שיש שכתבו לאסור בזה על פי המובא בפוסקים (סימן רצ) ראה מגן אברהם שם בשם ספר חסידים שערי תשובה שם ס"ק א ומשנה ברורה ס"ק ב, אך כולם כתבו כן על דבר מלאכה אף שהיא מלאכת מצוה כמו כתיבת ספר תורה אבל לא כתבו שאסור לומר שנח בשביל שיוכל לקיים מצות סיפור יציאת מצרים בלילה. ואמנם הראוני כי הערוך השולחן (רצ סעיף א) כתב זאת גם על ההולך לישון בשביל ללמוד, ודבריו צ"ע.

[163] ראה משנ"ב סימן שב ס"ק יט.

[164] ראה כעין זה שערי תשובה סימן תרצג ס"ק ב.

[165] משנ"ב סימן תרסז ס"ק ה.

[166] ראה שש"כ פרק י סעיף י ובהערה לג שם מהגרשז"א שהסתפק בזה, ובספר מחזה אליהו סימן סד התיר בזה בשעת דחק.

[167] תעא משנ"ב ס"ק כב.

[168] משנה ברורה סימן רצט ס"ק לה.

[169] כמו מי שאמר אתה חוננתנו ושכח טל ומטר, שכתב בשש"כ פרק נח סעיף כח בשם הגרשז"א שאין צריך לחזור ולומר אתה חוננתנו, וכאן צריך לחזור ולומר ותודיענו כיון שסוף סוף זה המטבע שתקנו חכמים, אבל אם לא חזר לא הוי כמי שלא הבדיל בתפלה, אך עדיין יש לדון קצת שזה גרע ממי שאמר אתה חוננתנו בתפלה שחסר בה אזכרה כי כאן שאמר אתה חננתנו ולא אמר ותודיענו דומה למי שאמר המבדיל בין קודש לחול במקום המבדיל בין קודש לקודש ואף ששם כתבנו שאין חוזר אם טעם היינו משום שיש לדון שלא קנסוהו בזה, אבל כאן שלא אמר הבדלה שתקנו חכמים וגם לא התפלל תפלה שתקנו חכמיםם אולי גרע, ועדיין צ"ע וספק ברכות להקל. ובאמת גם בדברי הגרשז"א יש לדון, שכיון שלא יצא בתפלתו וצריך לחזור לא יצא גם בהבדלה בתפלתו, ואכמ"ל.

[170] כנ"ל.

[171] רצד סעיף א ביאור הלכה ד"ה ואם טעה.

[172] תוספות הרא"ש ברכות לג א.

[173] וראה שש"כ פרק סב הערה לז.

[174] כתב בפרי מגדים (סימן רצד אשל אברהם ס"ק ג) שכיון שהמלאכה אסורה אף ביום טוב לא חשיב טעה בזו ובזו, ונשאר בצ"ע. ובמטה אפרים (סימן תקצט אלף למטה ס"ק ג) כתב שדברי הפרי מגדים שבכהאי גוונא לא צריך לחזור צ"ע,  וכונתו לכאורה שהרי אסור בזה גם מצד שבת ומאי טעמא לא חשיב טעה בזו. אמנם הביאור הלכה הכריע שכלל אין צריך לחזור בעשה מלאכה קודם הבדלה.

[175] במטה אפרים תקצז ז שכיון שאמר ותתן לנו ה"א, שוב לא חוזר והגרשזא [ מחזור המפורש ליו"כ מכתב ד] העיר עליו מאי שנא מאתה חוננתנו וכתב כבר הורה זקן

[176] ראה שש"כ נח הערה כט והאדר"ת עובר אורח סימן קמג כתב כדכתיבנא.

[177] מטה אפרים סימן תרכה סעיף לג ובאלף למטה שם ס"ק נ.

[178] על פי שו"ע או"ח סימן רעג סעיף ז.

[179] תעג שו"ע סעיף א.

[180] תעג משנ"ב ס"ק ג.

[181] תעג סעיף א ביאור הלכה ד"ה עד. בביאור הלכה דחה דברי הגר"ז שכתב שיאכל כרפס בלא הבדלה, וכתב דאדרבה מוטב שיראה כמוסיף על הכוסות כשמבדיל ושותה, משיאכל כרפס בלא הבדלה.

[182] תעג משנ"ב ס"ק ה.

[183] כתב בשבט הלוי חלק ח סימן קיח שלא יצא ובפשטות אינו הפסק בין ברכת הגפן. וכמו שכתב בשבט הלוי שבין קודש לקודש מעכב כן כתב בשלמי תודה יו"ט טו ב בשם הקהילות יעקב ובשיח הלכה (סימן כה אות סט) בשם הגרשז"א. והמחבר שם הוכיח דבריו מביאור הלכה (רצט סעיף ו ד"ה ולקבל), וכן כתב בשמו בשש"כ (חב פרק סב הערה נ). אמנם בשו"ת אבני ישפה ב מט כתב בשם הגריש"א שיצא.

[184] משנה ברורה סימן תצא ס"ק ג.

[185] הט"ז (סימן תרכד ס"ק ב) כתב דהוי הפסק, וכן כתב בגליון הגרעק"א (שם) בשם גינת ורדים (כלל א סימן ח). ובשש"כ (סב מט) כתב דלא הוי הפסק על פי דברי המגן אברהם (סימן רעא ס"ק לב) שהמקדש על יין ונמצא מים צריך לחזור ולקדש ואם הייתה דעתו לשתות עוד יין אין צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן, והביאו המשנה ברורה (שם ס"ק עח) מבואר שאין זה הפסק. וראה שם בגליון הגרעק:א שעמד בזה. ולכאורה הטעם דלא הוי הפסק כיון שבשעה שבירך היה הברכה כראוי, ולפי זה הוא הדין מי שקידש יקנה"ז ויצא ממקומו. וראה ביאור הלכה (סימן רחצ סעיף ה ד"ה אין) לגבי נר שלא שבת ממלאכת עבירה שאם בירך עליו צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן כיון דהוי הפסק.

[186] מקור הענין שנשים לא שותות מכוס של הבדלה, מבואר בשל"ה (מסכת שבת תורה אור אות צט), וזה לשונו: עוד כתב (תולעת יעקב, סוד מוצאי שבת, אות כב) וזה לשונו, וכבר ידעת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ א) בסוד העץ שחטא בו אדם הראשון, גפן היתה. ואמרו (בראשית רבה פי"ט ס"ה) מלמד שסחטה ענבים ונתנה לו, והם 'סורי הגפן נכריה' (ירמיה ב, כא), 'קבעת כוס התרעלה' (ישעיה נא, יז), כוס חמתו. וכנגד זה בא לאשה דם נדות, סוד הזוהמה שהטיל הנחש בחוה (שבת קמו א). ולפי שנתכוונה להבדל מאדם על ידי היין, אין הנשים טועמות יין של הבדלה. ועתיד כבוד הקדוש ברוך הוא להתפשט מן הקליפה ולהראות לישראל פנים בפנים בלי שום מחיצה, כענין שכתוב (שם ל, כ) 'ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך', וזה יהיה בזמן שיתקיים מה שכתוב (שם כה, ח) 'בלע המות', וכתיב (שם כד, כג) 'וחפרה הלבנה ובושה החמה', (סוד השר הידוע ובת זוגו), ואז יתקיים בשני הדודים 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא' (שם ל, כו), עכ"ל (תולעת יעקב). שש"כ חלק ב פרק סב סעיף טז, וציין מקור לכך מספר שובע שמחות דף קג. וציין עוד לספר קצות השולחן סימן צז בבדי השולחן ס"ק ג, ששם כתב שבכל גווני שהכוס כוס של ברכה מלבד מה שהיא כוס של הבדלה יכולה אשה לשתות ממנו.

[187] שש"כ חלק ב פרק סב סעיף טז.

[188] משנה ברורה רצו ס"ק כח.

[189] שש"כ פרק סב הערה לא בשם הגרשז"א שאולי אין להדליק במיוחד בשביל הידור של אבוקה כיון שאין לו מזה הנאת אוכל נפש.

[190] שהרי יכול להדליק הרבה נרות לכבוד יום טוב וכמבואר במשנה ברורה סימן תקיד ס"ק ל.

[191] ראה משנה ברורה סימן תקב ס"ק יט, וס"ק כ.

[192] אגרות משה או"ח חלק ה סימן כ אות ל, ראה שם שכתב שכן הוא מנהג רוב ישראל. וראה אלף המגן על מטה אפרים (סימן תר ס"ק ג) שהיקל לקרב ולרחק

[193] תעג משנ"ב ס"ק כב.

[194] תעג שער הציון ס"ק פ. שהרי אנו מבקשים שיגיענו ה' למועדים הבאים ששים בעבודתו, ושם נאכל לשנה הבאה, כשלא יהיה פסח במוצאי שבת מן הזבחים, דהיינו חגיגה ואחר כך מן הפסחים

[195] ואולי יש מקום יותר להקל בשנה זו באכילת האפיקומן, שאין צורך לאכול שני כזיתים לשיטה זו, וראה בקיצור הלכות ליל הסדר שהבאנו שהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל נהג לומר לפני אכילת האפיקומן זכר לפסח ולחגיגה הנאכלת עמו, על פי דברי החיי אדם כלל קכט. אמנם לכאורה יש לדמותו למה שמניחים גם בשנה זו זרוע וביצה אף שהאחד זכר לפסח והאחד זכר לחגיגה הנאכלת עמו וכמבואר במשנה ברורה (סימן תעג ס"ק כב), אך יש לדון בזה שבהנחת תבשילים ביארו התוספות (פסחים קיד ב ד"ה אחד) שאם יקפיד שלא להניח בשנה זו דמי לחובה אם היינו מניחים מלעשות, ויש לומר שאין חשש זה אלא בהנחת תבשילים שהם נראים כעושה קדשים בחוץ וצריך להקפיד שלא ייה כקרבן. אבל באכילת המצה שהיא מעשה זכר יש לומר שאין בזה חשש זה. אמנם התוספות שם כתבו עוד טעם שיש בזה חשש שלא יעשו גם בשנים אחרות וזה שייך גם באכילת מצה לאפיקומן.

[196] תקד משנ"ב ס"ק כ.

[197] כן משמעות הפוסקים שאין צריך שינוי בלישת החרוסת ורק בפסח שחל בשבת כתבו לעשותה בשינוי. אמנם לכאורה בזמנינו שיכול להכינה מערב שבת ויהיה שמור היטב יש מקום לומר שצריך מעט שינוי כמבואר בשו"ע או"ח סימן תצה סעיף א. ולכך יש מקום לעשות שינוי קצת. ואם עושה אותה עבה ישנה על ידי גיבול שתי וערב, או באצבעו בלא כף, או מעט מעט. ואם בלילתו רכה ישנה בסדר הנתינה שאם רגיל ליתן מאכל קודם יתן קודם את המשקה, ואם רגיל לתת את המשקה קודם יתן את המאכל קודם ראה שו"ע או"ח סימן שכא שו"ע יד – טז.

[198] ואמנם החיי אדם כלל קל סעיף יט. כתב שיכין בשינוי ויתן מלח במים ולא להיפך. אמנם סתימת הפוסקים נראה שביום טוב יכול לעשות כדרכו, שרק לגבי פסח שיוצא בשבת כתבו לעשות את המי מלח לפני שבת, ראה משנה ברורה סימן תעג ס"ק כא.