קיצור הלכות פסח -חלק א- חודש ניסן

לימוד הלכות פסח

א. משלושים יום קודם החג, שהוא ביום פורים דפרזים שואלין ודורשין בהלכות החג[1]. ולשיטת רוב הפוסקים הוא זמן חיוב ללמוד הלכות החג[2]. וודאי שחבורות הקבועות ללימוד הלכה בבתי מדרש צריכים לקבוע את הלימוד בימים אלו בלימוד הלכות פסח[3].

ב. אף שלמד הלכות החג שלושים יום קודם החג, צריך ללמוד הלכות החג ביום טוב גופו[4]. וביום טוב צריך             ללמוד גם ענייני החג ומהותו[5].

זהירות מחמץ

כל שלשים יום צריך לעיין בכל דבר העושה שלא ישאר בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל[6].

קמחא דפסחא

מנהג קדום מזמן הגמרא לקנות חיטים ולחלקן לעניים לצורך פסח[7]. ובזמן הזה נהגו לתת לעניים כסף שיהיה להם עבור קניית מצות, וכל בני העיר חייבים לתת, וכל מי שבא לעיר על דעת להשתקע בעיר חייב בזה, ואפילו תלמידי חכמים הפטורים מן המסים חייבים בזה[8].

חודש ניסן

א. אין אומרים תחנון, ויהי רצון שאחר קריאת התורה, וצדקתך בשבת, וצדוק הדין ואב הרחמים, בכל חודש ניסן[9].

ב. יש שאין הולכים לבית הקברות בכל חודש ניסן והמנהג לילך[10].

ג. יש שנהגו לקרוא בכל יום בפרשת הנשיאים את הנשיא של אותו יום, ובי"ג בניסן קוראים פרשת בהעלותך, עד כן עשה את המנורה[11].

ד. אין מתענים בכל חודש ניסן, חוץ מתענית חלום,[12] ותענית בכורות בערב פסח. ולכן אין אומרים תפלת יום כיפור קטן בערב ראש חודש אייר[13].

ה. חתן שחל יום חופתו בחודש ניסן נחלקו הפוסקים אם מתענה[14] והתפשט המנהג להחמיר ולהתענות.

ו. כשחל פסח בשבת, נחלקו הפוסקים אם יש לומר ויהי נועם במוצאי שבת בשבוע שחל ערב פסח לחול בו[15].

ז. יש נוהגים שלא לאכול מצות מראש חודש ניסן. ומעיקר הדין מותר לאכול מצות עד ערב פסח מעלות השחר[16].

–

[1] סימן תכט שו"ע סעיף א. וכתב המאירי (עבודה זרה ה ב) 'מה שאמרו שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום לא סוף דבר שאלה בהלכות החג אלא כל השתדלות של צורך החג בכלל זה ר"ל שראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום'.

[2] סימן תכט משנ"ב ס"ק ב וביאור הלכה ד"ה שואלין.

[3] סימן תכט סעיף א ביאור הלכה ד"ה שואלין.

[4] תכט משנ"ב ס"ק א, ומה שנתבאר שאף על פי שלמד שלושים יום קודם החג, כן מבואר בדברי התוספות (מגילה ד א ד"ה מאי).

[5] תכט שו"ע הגר"ז סעיף ד.

[6] סימן תלו משנ"ב ס"ק לב.

[7] ירושלמי בבא בתרא פרק א הלכה ד.

[8] סימן תכט רמ"א סעיף א. ומשנ"ב ס"ק ד, ה.

[9] תכט רמ"א ומשנ"ב ס"ק ח.

[10] גשר החיים פרק כו אות ו.

[11] תכט משנ"ב ס"ק ח.

[12] תכט רמ"א סעיף ב.

[13] תכט משנ"ב ס"ק י.

[14] רמ"א סימן תקעג כתב שמעתנה וראה שם משנ"ב ס"ק ז שהביא את שיטת המקילים, אבל בסימן תכט ס"ק י, כתב המשנ"ב שמתענה וכן המנהג.

[15] משנ"ב סימן רצה ס"ק ג כתב שיש לומר. ובשערי תשובה (שם ס"ק ב) בשם שאילת יעבץ (סימן יט) שאין לומר ויהי נועם. והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל נהג שלא לומר.

[16] תעא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יב.