קיצור הלכות פורים

חודש אדר

כניסת חודש אדר

משנכנס אדר מרבים בשמחה. ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר[1].

חיוב קריאת פרשת זכור

א. לחלק מן הפוסקים – מצוה מן התורה לכל אדם לקרא פרשת זכור[2]. החיוב אינו לקרא דווקא בשבת שקודמת לפורים, אלא בכל מקום ובכל זמן[3]. חכמים תיקנו לקרא פרשת זכור בציבור בשבת שקודמת לפורים.

ולכן אם לא יכול לבוא לבית הכנסת, יש מקום לומר שיש מעלה אם יקרא בחומש בביתו, שכך יוצא מצות זכור לשיטת הסוברים שאין צריך לקוראה מתוך ספר תורה ובציבור דווקא. ויקיים מצות זכירה בשעה שקבעו חז"ל סמוך לפורים[4].

וראוי שאחר כך כששומע ביום הפורים קריאת פרשת "ויבא עמלק", יכוון לצאת ידי חובת קריאת 'זכור', כדי לצאת ידי השיטות שחובת קריאת זכור מתוך ספר תורה ובציבור, מדאורייתא[5].

וכמו כן ראוי לו לכוון לצאת ידי חובת קריאת "זכור" גם בהמשך השנה בחודש אלול בפרשת כי תצא, כשקוראים בבית הכנסת פרשת "זכור". וזאת מכיון, שיש הסוברים שאין יוצאים ידי חובה בפרשת ויבא עמלק וצריך לקרא דווקא את פרשת זכור כלשונה[6].

וכמובן שלא יסמוך על זה לבד, ויכוון גם ביום הפורים בשמיעת פרשת "ויבא עמלק", שמא עד שיגיע חודש אלול, ישכח לכוון כשקוראים פרשת "זכור" בפרשת כי תצא.

ב. נשים – אינן חייבות בפרשת זכור לרוב השיטות[7]. וברוב המקומות בעבר לא נהגו נשים לשמוע פרשת זכור[8]. בשנים האחרונות הנשים החמירו על עצמן, ונהגו נשים רבות לשמוע. ולכך במקרה ולא יכלו לשמוע, אינן צריכות להחמיר להשלים את זה בזמן אחר.

דין תענית אסתר

א. מותר להתענות ולהספיד ביום שלפני וביום שאחרי פורים[9].

ב. מתענים ביג' באדר. ואם חל יג' בשבת, מקדימים להתענות ביום חמישי[10].

ג. בתענית זו יש להקל יותר משאר תעניות. ולכך מעוברות ומניקות אינם צריכות להתענות[11].

ד. חולה שאין בו סכנה, וכל חולה אם מצטער הרבה, אינם צריכים להתענות. ויפרעו אחר כך[12].

ה. שאר בריאים אף אם קשה עליהם התענית, כגון שהולכים בדרך וכדומה, לא יפרשו מן הציבור ויתענו[13].

ו. מותר לרחוץ את גופו בתענית אסתר[14].

מחצית השקל

א. נהגו לתת קודם מנחה של תענית אסתר שלש מטבעות של מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן. ואין חיוב ליתנו אלא לזכר מבן כ' ולמעלה. ויש אומרים מבן יג' ולמעלה. והמנהג לתת אפילו בעד בניו הקטנים ואשה המעוברת בעד ולדה[15]. ויש אומרים שיש לתת אפילו בעד הבנות[16].

ב. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו, שוב אינו פוסק[17].

ג. יש הנוהגים להדר ולתת עוד מטבע של מחצית השקל לבד משלשת המטבעות של מחצית השקל. ונוהגים שנותנים את המטבע האחד יקר יותר משלשת המטבעות[18].

ד. מעות מחצית השקל יכול ליתנם לכל צורך צדקה, בין אם הוא לעניים ובין אם הוא לבית הכנסת, או לשאר צורכי צדקה[19].

ברית מילה בתענית אסתר

א. אם חל ברית מילה בתענית אסתר, בעלי הברית שהם אבי הבן ואימו הסנדק והמוהל, אינם צריכים להתענות אלא עד מנחה. ויש מקילין שאינם צריכים לצום כלל[20].

ב. אבל אם חל ברית מילה בתענית אסתר שנדחית להיות שלא בזמנה, בעלי הברית שהם אבי הבן ואימו הסנדק והמוהל, אינם צריכים להתענות כלל[21].

דיני המגילה

זמן חיוב קריאת המגילה

א. קוראים מגילת אסתר בלילה. וזמנה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר.

ב. אין לקרא את המגילה קודם צאת הכוכבים[22].

ג. חוזרים וקוראים אותה ביום. וזמנה מהנץ החמה עד שקיעת החמה. ואם קרא משעלה עמוד השחר יצא. ובבין השמשות יקראנה בלא ברכה[23].

קריאה המגילה בציבור

א. צריך לקרא את המגילה בעשרה[24].

ב. אפילו אם יש לו עשרה והם בביתו, או שביתו סמוך לבית הכנסת ויכול לשמוע את קריאת המגילה שקורים בבית הכנסת בביתו, מצווה לילך לבית הכנסת, דברוב עם הדרת מלך[25].

ג. אם אין לו בנמצא עשרה, קוראה ביחיד ומברך[26].

ד. אם קראו אותה בציבור בעשרה, והיחיד לא שמעה, מצווה להדר ולחזר אחר עשרה אנשים כדי לקרותה בעשרה[27].

ה. כשקורא את המגילה שלא בזמנה, כגון כשחל טו' בשבת כשכרכין המוקפים חומה קורים ביד', אם קוראה ביחיד לא יברך עליה[28].

ו. במקום שאין מנין למקרא מגילה, לכתחילה יקרא כל אחד לעצמו מתוך מגילה כשירה. ואם רק אחד מהם יודע לקרות, יקרא אחד להוציא את כולם[29].

ז. המתפלל במנין אין צריך ללכת לשמוע מגילה במנין גדול יותר. אבל המתפלל במנין בביתו, ראוי שילך לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה[30].

אכילה ושינה קודם מקרא מגילה

א. לכתחילה אין לאכול קודם מקרא מגילה. ומי שהוא חלש וקשה עליו התענית, יכול לטעום כביצה פת ומשקין כשיעור כביצה. ואם הוא חולה יכול לאכול אף יותר קודם קריאת המגילה, אך יבקש מאחד קודם שאכל שיזכירנו לקרא את המגילה[31].

ב. אסור לישן קודם קריאת המגילה, ואפילו דעתו רק לישן קימעה[32].

ג. גם ביום אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואפילו אם כבר התפלל לא יאכל קודם הקריאה[33].

דיני ברכות המגילה

א. כשקוראים את המגילה בין ביום ובין בלילה, בין כשקורא בציבור ובין כשקורא יחיד, מברכים לפניה על מקרא מגילה, שעשה ניסים, שהחיינו[34].

ב. בשעת הברכות צריך הקורא והשומעים את המגילה לעמוד[35].

ג. בברכת שהחיינו שמברך ביום, נכון לכוון גם על משלוח מנות וסעודת פורים. ויודיע את זה לשליח הציבור המברך, שצריך כוונת שומע ומשמיע[36].

ד. בסיום המגילה ביום ובלילה מברכים ברכת הרב את ריבנו. ואין לברך אחריה אלא בציבור[37].

ה. נהגו לומר אחר קריאת המגילה בלילה פיוט 'אשר הניא' אבל לא ביום[38].

ו. לכתחילה הקורא יברך את הברכות לפניה, ובשעת הדחק אחד יכול לברך והאחר יקרא. ובברכה שלאחריה אפילו לכתחילה אחד יכול לברך והשני יקרא[39].

ז. אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא. ואם נזכר באמצע הקריאה שלא בירך, יברך בין הפרקים[40].

סדר ומנהגי הקריאה

א. בשעת הקריאה הקורא את המגילה בציבור צריך לעמוד, ובשעת הדחק יכול גם כן לסמוך עצמו. והשומעים יכולים לישב בשעת הקריאה. ואם קורא ביחיד יכול לישב[41].

ב. לא יסייע שום אדם לקורא המגילה, כדי שישמעו מפי בעל הקורא שהוא קורא מתוך הכתב[42].

ג. לכתחילה יאמר מ'חמש מאות איש' ועד 'עשרת' בנשימה אחת. ואם קשה עליו הדבר, יאמר מ'ואת פרשנדתא' עד 'עשרת'. ובדיעבד אם לא עשה כן, יצא ואינו חוזר. ונהגו שהציבור אומרם ואחר כך חוזר השליח ציבור[43].

ד. בכל המגילה בין פסוק לפסוק יפסיק רק כדי נשימה, מפני שצריך לקרותה כאיגרת[44].

ה. כשיאמר 'בלילה ההוא נדדה', יגביה קולו כי שם מתחיל הנס[45].

ו. כשיאמר 'האיגרת הזאת', ינענע המגילה[46].

ז. בפסוק (ח יא) 'להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד' קוראים פעם נוספת 'להשמיד ולהרוג ולאבד'. וכן בפסוק (ט ב) 'ואיש לא עמד לפניהם' קוראים פעם נוספת 'ואיש לא עמד בפניהם'. וכן בפסוק 'ויהי כאמרם אליו יום ויום' אומרים שוב 'ויהי באמרם אליו יום ויום'.

ח. מנהג כל ישראל שהקורא פושט את המגילה כאיגרת קודם הברכה, דהיינו שפושטה כולה ואינו מניחה כרוכה אלא כופל אותה דף על דף, ויזהר שלא יגררנה על גבי קרקע, וכן שלא יתלנה מעל השולחן והסטנדר, אלא שתהא כולה מונחת במקום הקריאה. אבל היחידים השומעים במגילות שלהם אינם צריכים לפשוט את מגילתם כאיגרת[47].

ט. כשיגמור את הקריאה חוזר וכורכה כולה קודם שמברך. ואפילו אם התחיל הברכה ואמר 'ברוך אתה', כיון שלא אמר ה' פוסק באמצע וכורך ואחר כך מברך[48].

י. נהגו שמכים 'המן' כשקוראים המגילה בבית הכנסת ואין לבטל המנהג. וצריך החזן אז לשתוק בעת שמכים כדי שישמעו כולם את קריאתו, והמכים צריכים להיזהר שלא יבלבלו הקריאה, ומפני שמצוי מאוד קלקולים על ידי ההכאה ורגילים הנערים להכות כמה פעמים בעת שחוזר החזן לקרות, על כן טוב ונכון שכל יחיד יקרא פסוק אחד או שניים בעת שמכים המן, כי אז אף שלא ישמע מהחזן יצא[49].

נשים בקריאת מגילה

א. נשים חייבות בקריאת המגילה[50]. ואם יכולות ילכו לשמוע בבית הכנסת[51].

ב. לכתחילה לא תקרא האשה לעצמה כלל. ואם אין לה מי שיקרא לפניה, תקרא היא לעצמה במגילה כשירה. ותברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו לשמוע מקרא מגילה[52].

ג. אם יש לה מי שיקרא בשבילה, לכתחילה תברך היא את הברכות. ואם המוציאה מברך בשבילה, יברך 'לשמוע מקרא מגילה'[53].

ד. יש אומרים שאשה אינה מוציאה את האיש בקריאת המגילה[54]. אבל אשה מוציאה את חברתה[55]. אבל לנשים רבות אין האשה מוציאתן, דזילא בהו מילתא[56].

ה. אם כבר יצאה האשה ידי חובת קריאה, שוב אינה מוציאה את חברתה בקריאת המגילה[57].

קטן או חרש בקריאת המגילה

א. קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מחנכים אותם לקרות את המגילה[58]. ומנהג טוב להביאם לבית הכנסת כדי לחנכם במצוות פרסומי ניסא. ומטעם זה נוהגים הקהל לקרות אלו הפסוקים בקול רם, והם, איש יהודי, ומרדכי יצא, ליהודים, כי מרדכי, שהם עיקר התחלת הנס וסופו, כדי לעורר הקטנים שלא ישנו ויתנו ליבם אל הקריאה, ומקרין אותם הפסוקים כדי לחנכם[59].

ובלבד שלא יביא לבית הכנסת קטנים המבלבלים את דעת השומעים. וצריך כל אב להחזיק בניו הקטנים אצלו ולהשגיח עליהם שישמעו הקריאה, וכשיגיע הקורא לזכור שם המן האגגי, רשאי הקטן להכותו כמנהגו, אבל לא שיהיה זה עיקר הבאת הקטן לבית המדרש[60].

ב. קטן אינו מוציא את הגדול. ובמקום הדחק שאין אנשים הבקיאים במקרא מגילה, יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך[61]. אבל אם כבר יצא בקריאת המגילה, אינו מוציא אפילו אשה או קטן אחר[62].

ג. חרש המדבר ואינו שומע, צריך לקרות לעצמו[63]. ויש אומרים שאינו מוציא אחרים ידי חובתם. ולכתחילה לכולי עלמא בודאי לא יעמידוהו להוציא רבים ידי חובתם[64].

להוציא אחרים ידי חובה בקריאת המגילה

א. מי שקרא את המגילה ויצא ידי חובה, יכול לקרא לאחרים שעדיין לא יצאו ידי חובה. ולכתחילה יברכו השומעים את הברכות. ומנהג העולם להקל להוציאם גם בברכות[65].

הקורא צריך שישמיע לאזנו

א. קרא ולא השמיע לאזנו, יש אומרים שלא יצא[66]. ולכך מי שקורא בעצמו מן המגילה צריך ליזהר מאוד שישמיע לאוזנו, דאי לאו הכי אפילו בדיעבד לא יצא[67].

ב. מי שכבדו אוזניו משמוע או שהוא רחוק מן הבימה ואינו יכול לשמוע היטב מן הקורא, יזהר לקרות לעצמו ממגילה כשרה, או על כל פנים יאחוז חומש והתיבות שיחסרו לו יאמר תיכף מן החומש[68].

הפסק בקריאת המגילה

א. לכתחילה צריך לקרות את כל המגילה ברצף ללא הפסק כלל.

ובדיעבד אפילו אם שהה באמצע קריאת המגילה שיעור כזה שהיה יכול לקרות את כל המגילה מתחילתה ועד סופה, יצא ידי חובה[69].

אמנם אם שהה מחמת אונס, חוזר וקורא מתחילת המגילה, אך אינו צריך לברך שוב[70].

ב. אם פסק הקורא מלקרוא באמצע הקריאה ממנים אחר תחתיו וממשיך מאותו המקום שפסק הראשון ואינו מברך שוב[71].

ג. לכתחילה אין לסוח באמצע קריאת המגילה, והסח גוערים בו[72].

ובדיעבד אם סח באמצע קריאת המגילה, אין צריך לחזור, אלא ממשיך ממקום שפסק[73].

ד. שח בין הברכה לתחילת הקריאה, הפסיד הברכה. וכן אם שח בין סוף הקריאה לברכה, הפסיד הברכה[74].

הקורא למפרע

א. הקורא את המגילה למפרע שלא כסדרה לא יצא, ואם עשה כן, חוזר לקרות ממקום שדילג. ולכך הקורא את המגילה וחיסר פסוק אחד או תיבה אחת והמשיך לקרא את המגילה, צריך לחזור לאותו פסוק או תיבה שדילג ולחזור ולקרא משם והלאה[75].

ב. אם מיד אחר הברכה התחיל לקרא שלא מראש המגילה, נתבטלה ברכתו וצריך לחזור ולברך[76].

הקורא בלא כוונה

א. קרא את המגילה והוא מתנמנם [דהיינו שקוראים לו והוא עונה אלא שאינו יודע להשיב סברא, ואם מזכירים לו סברא הוא נזכר], יצא ידי חובה. ובלבד שיכוין בתחילה לצאת ידי המצוה. ואם מוציא אחרים, יצאו אם כיון בתחילה להוציאם[77].

ב. השומע את המגילה והוא מתנמנם, לא יצא[78].

ג. הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע, והשומע צריך שיתכוין לצאת. ובמקום שקורא שליח ציבור, בסתמא ודאי שדעתו להוציא כל השומעים ודעת כל השומעים לצאת[79].

ד. הכוונה צריכה שתהא קודם שמתחיל לקרא על כל הקריאה, זה לצאת וזה להוציא, ויותר אין צריך לכוין עד סוף הקריאה[80].

ה. ספק אם קרא את המגילה, יחזור ויקראנה[81].

הקורא בעל פה

א. לכתחילה צריך לקרותה כולה מתוך הכתב ולא לקוראה בעל פה. ובדיעבד אם קרא עד חציה בעל פה, יצא[82].

הקורא ממגילה שאינה שלימה

א. לכתחילה צריך שתהא כל המגילה כולה כתובה לפניו בקלף. ובדיעבד אם השמיט הסופר עד חציה, כשירה. וחציה היינו בתיבות ולא באותיות.

ובלבד שלא ישמיט בה ענין שלם, וכן שלא ישמיט ממנה תחילת המגילה או סופה אפילו פסוק אחד[83].

טעויות וחיסורים בקריאת המגילה

א. צריך לקרותה כולה מתחילה ועד סוף. ואם חיסר הקורא אפילו אות אחת, או השומע חיסר מלשמוע אפילו אות אחת, לא יצאו וצריכים לחזור[84].

ב. אם חיסר תיבה שאינה משנה את המשמעות, כגון שקרא 'וימי הפורים לא יעברו' וחיסר תיבת 'האלה', צריך לחזור ולקרותה כסדר בלא ברכה[85].

ואם חיסר תיבה המשנה את המשמעות, כגון שקרא 'וימי הפורים האלה יעברו' וחיסר תיבת 'לא', צריך לחזור ולקרותה כסדר בברכה[86].

ג. אם קרא את המגילה וטעה בקריאתה, אם שינה שינוי שאינו משנה את משמעות התיבה, כגון שקרא 'יהודיים' במקום 'יהודים', אינו חוזר[87].

ואם שינה שינוי המשנה את משמעות התיבה, כגון שקרא 'ישב' במקום 'יושב', או שקרא 'נפל' במקום 'נופל', צריך לחזור ולקרותה כסדר בלא ברכה[88].

דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון

א. כפרים ועיירות גדולות שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, קורין את המגילה ביד' באדר[89].

ב. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, קורין את המגילה בטו' באדר, אפילו הם בחוץ לארץ. ואפילו אין בהם עשרה בטלנים[90]. ואם קראה ביד', ספק אם יצא ידי חובה אם לאו[91].

ג. בן עיר שדינו לקרא ביד', אינו יכול לקרא בטו' ולפטור את בן הכרך שדינו לקרא בטו'.

ד. בן כרך שדינו לקרא בטו', אינו יכול לקרא ביד' ולפטור את בן העיר שדינו לקרא ביד'. ובדיעבד יצא[92].

סמוך – ערים הסמוכות לכרכים

א. עיר הסמוכה עד למרחק מיל מעיר המוקפת חומה, קורין בה בטו'[93].

ב. עיר הסמוכה לערי הספקות [שקורין בהם ביד' ובטו'], קורין בה ביד'[94]. ודעת החזון איש להחמיר ולקרות בה ביד' ובטו' כערי הספקות[95].

נראה – ערים הרואות את הכרכים

א. עיר שרואים ממנה את העיר המוקפת חומה, אפילו רחוקה ממיל, קורין בה בטו'[96].

ערי הספקות

א. עיר שהיא ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא, קורין בה ביד' ובטו'. ולא יברך כי אם ביד' שהוא זמן קריאה לכל העולם[97].

ב. נוהגים שמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות בשני הימים[98].

מוקף ופרוז בן יומו

א. בן עיר שהלך לכרך באור ליד', והיה בדעתו לחזור באור לטו', קורא ביום יד' כדין בן עיר, ואפילו אם לבסוף נתעכב בכרך ביום טו' אין צריך לחזור ולקרוא.

אבל אם היה בדעתו לחזור רק בטו' בבוקר, אם נשאר בכרך עד יום טו', חייב לקרוא ביום טו' ולא ביום יד'. אבל אם חזר בליל טו' לעיר, אינו קורא.

ב. בן כרך שהלך לעיר באור ליד', והיה בדעתו לחזור קודם שהאיר היום, אף אם נתעכב בעיר עד יום יד', אינו צריך לקרוא ביד', אלא קורא בטו', ואפילו אם נשאר בעיר עד יום טו'.

אבל אם היה בדעתו לחזור לכרך רק ביד' בבוקר, חייב לקרוא ביד'. אבל אם לבסוף חזר קודם שהאיר יום יד', אינו קורא ביד'. ודעת החזון איש היא, שאף אם חזר קודם שהאיר יום יד', כיון שהיה בדעתו להיות שם ביום יד', קורא ביד'[99].

תפילה ומצוות היום

פורים המשולש

א. חל להיות טו' באדר בשבת, קוראים את המגילה בערב שבת ונותנים מתנות לאביונים בו ביום. בשבת קוראים ויבוא עמלק ומפטירים ופקדתי, ואומרים על הניסים. וביום ראשון עושים סעודת פורים ומשלוח מנות. ויש אומרים שגם בשבת יש לעשות סעודת פורים ולתת משלוח מנות[100].

סדר התפילות ביום הפורים

א. אחר שמונה עשרה בערבית אומר קדיש שלם עם תתקבל, ואחר כך קוראים את המגילה, ולאחריה אומרים אתה קדוש. ולאחריו יאמר קדיש שלם בלא תתקבל[101].

ב. כשחל במוצאי שבת יאמר ויהי נועם קודם ואתה קדוש. ואחר קריאת המגילה אומר ויתן לך[102].

ג. שחרית משכימים לבית הכנסת[103].

ד. בשחרית יאמר חצי קדיש אחר תפילת שמונה עשרה, ולאחריו מוציאים ספר תורה וקורים בפרשת ויבא עמלק, ואחר כך אומרים חצי קדיש, ומחזירים הספר תורה לארון, וקוראים את המגילה, ואומרים אשרי ובא לציון וקדיש עם תתקבל[104].

ה. אין לחלוץ התפילין אף שהתפללו כבר עד אחר קריאת המגילה[105].

ו. אין אומרים הלל, ואין נופלים על פניהם, ואין אומרים למנצח, ואין אומרים א-ל ארך אפיים, בשני ימי הפורים[106].

ז. כשיש מילה בבית הכנסת, מלין התינוק קודם קריאת המגילה[107].

אמירת על הניסים בתפילה

א. אומרים על הניסים בלילה וביום. ואם לא אמרו אין מחזירים אותו. ובערים שאינם מוקפות חומה אין אומרים אלא ביד', ואם אמרו בטו' אין מחזירים אותו. ובערים המוקפות חומה אומרים אותו בטו' ולא ביד', ואם אמרו ביד' אין מחזירים אותו. ובכרכי הספקות אומרים על הניסים בשני הימים[108].

ב. יש נוהגים להכריז קודם שמונה עשרה בערבית לומר על הניסים[109].

מתנות לאביונים

א. חייב כל אדם בין איש בין אשה בין עני המתפרנס מן הצדקה ליתן ביום הפורים שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו מתנה אחת לכל אביון[110].

ב. ונהגו ליתן את המתנות לאביונים בשחרית[111].

ג. שיעור המתנות יהא לכל הפחות פרוטה לכל אחד[112]. ויש מחמירים לתת שיעור ג' ביצים[113].

ד. לכתחילה צריך ליתן לאביון דבר הראוי להנות ממנו פורים, כגון מאכל או מעות שיוכל להוציא ביום הפורים[114].

ה. לא יתן לעני קודם פורים, שמא יאכל את המתנה קודם פורים. ומנהג העולם ליתן קודם פורים גם כן, כיון שבפורים עצמו נותנים שוב מתנות לאביונים[115].

ו. אשה יכולה שתיתן לאיש ואיש לאשה[116].

ז. מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו[117].

ח. אין ליתן מתנות לאביונים ממעשר כספים. אך יכול ליתן את השיעור המחויב משלו ולהוסיף משל מעשר כספים[118].

ט. אם החליפו שני עניים את מנותיהם, יצאו ידי חובת מתנות לאביונים. ועל כן עני המתפרנס מן הצדקה, יתן שתי מתנות לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו[119].

י. במקום שאין עניים ישאיר את המעות שייחד לשם כך עד אחר פורים ויתנם אחר הפורים[120].

יא. אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו[121].

סעודת ושמחת פורים

א. נכון ללבוש בגדי שבת להדליק הנרות לערוך השולחן ולהציע המיטות כבר מהערב לכבוד פורים[122].

ב. מצווה לאכול סעודת פורים ביום הפורים. וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובה. אבל מצווה לשמוח ולהרבות קצת בסעודה גם בלילה[123].

ג. גם כשיצא פורים במוצאי שבת ואכל כבר סעודה בסעודה שלישית, מכל מקום צריך לאכול שוב בלילה[124].

ד. יש אומרים שיש לאכול בלילה מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחבריו בבבל[125].

ה. נוהגים לעשות סעודת פורים לאחר תפילת מנחה בעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום. ומי שרוצה לעשותה בשחרית הרשות בידו. ובשל"ה כתב, דמשובח מי שעושה סעודת פורים בשחרית, רק יזהר שלא יתחילנה סמוך למנחה[126].

ו. כשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית קודם חצות היום משום כבוד שבת[127].

ז. טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה[128].

ח. מצווה להרבות בסעודת פורים. ובסעודה אחת יוצאים[129]. ויקבץ אנשי ביתו וחבריו שישמח ברבים[130].

ט. יש אומרים שחייב לאכול סעודת פת בפורים[131].

י. חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ומכל מקום יראה להיות זהיר בנטילת ידיים וברכת המוציא וברכת המזון. ויהיה שמחה של מצווה[132].

ויש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה מעט יותר מהרגלו ויישן ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, וכן ראוי לעשות[133].

יא. יש אומרים שאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים ולא כיון להזיק והזיקו היזק קטן, פטור מלשלם[134].

יב. חייב במשתה ושמחה קצת גם ביום טו', וכן נהגו. והמוקפים גם ביד'[135].

אמירת על הניסים בברכת המזון

א. אומר על הניסים בברכת המזון ברכת הארץ.

ב. שכח לומר על הניסים, אינו חוזר, וכשיגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו'.

ג. אם התחיל סעודתו ביום וסיימה בלילה, אומר על הניסים. ויש אומרים שאם התפלל ערבית שוב אינו אומר על הניסים. לכך ראוי שיברך ברכת המזון קודם שיתפלל. ויוכל להמשיך אחר התפילה בשמחת הפורים.

ד. חל פורים בערב שבת ונמשכה הסעודה עד הלילה, יאמר רק של שבת.

משלוח מנות

א. חייב לשלוח לחבירו משלוח שבו שני מנות של שני מיני מאכל, או של מאכל ומשקה. ומצוות משלוח מנות היא ביום ולא בלילה, והוא הדין מתנות לאביונים. וכל המרבה לשלוח לריעים הרי הוא משובח[136].

ב. צריך שיהיה המנה מבושלת וראויה לאכילה ביום הפורים. ויש אומרים שאם ראוי להתבשל בפורים שרי[137].

ג. אם שולח לעשיר דבר פחות, יש אומרים שאינו יוצא. ונכון ליזהר בה לכתחילה[138].

ד. יש אומרים שצריך שישלח המנות על ידי שליח ולא שיביאם בעצמו[139].

ה. אם אין לו מה לשלוח מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו. ויוצא ידי חובתו אף אם הולך אחר כך לסעוד אצלו[140].

ו. אשה חייבת במתנות לאביונים ובמשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא להיפך. ובמתנות לאביונים אשה יכולה לתת לאיש ואיש לאשה[141].

מלאכה וצער בפורים

עשיית מלאכה בפורים

א. נהגו שלא לעשות מלאכה ביום הפורים. והעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה[142]. ויש אומרים שבלילה מותר לעשות מלאכה[143].

ב. מלאכת מצווה מותרת, כגון לכתוב פסקי הלכות[144].

ג. כתיבת אגרות שלום ומזכרת חובותיו וכל דבר שאין צריך עיון גדול, מותר לכתוב בפורים. ומכל מקום יש לראות שלא ימשך בזה ויתבטל משמחת פורים[145].

ד. מלאכות לצורך פורים מותר לעשות[146].

ה. על ידי נכרי מותר לעשות מלאכה בפורים[147].

ו. מי שאין לו מה לאכול, מותר לעשות מלאכה ולתפור בגדי חבירו בשכר[148].

ז. כל דבר שאם לא יעשנה יהיה לו הפסד, מותר לעשות בפורים[149].

ח. מותר לעסוק במסחר בפורים[150].

ט. מותר לכתוב מגילה בפורים[151].

י. פרזים בטו' ומוקפים ביד' מותרים בעשיית מלאכה[152].

הספד ותענית בפורים

א. יום יד' ויום טו' אסורים בהספד ובתענית לכל אדם ובכל מקום[153].

אבל בפורים

א. אבלות בפרהסיא אינה נוהגת ביום הפורים ביד' ובטו'. ולכך לא נוהגים בחליצת מנעלים וישיבה על גבי קרקע. ומכל מקום יראה למעט במיני שמחה שעושים[154].

ב. יכול האבל לילך לתפילת שחרית בבית הכנסת ביום קריאת המגילה[155].

ג. אף על פי שאינו נוהג אבילות בפרהסיא עולה לו לימי אבילות. ואפילו אם מת לו המת בפורים[156].

ד. בלילה, אם יכול לאסוף מנין לביתו שיקראו לו המגילה, יעשה כן. ואם אינו יכול לאסוף מנין, ילך לבית הכנסת לשמוע קריאת המגילה, אחר שהתפלל ערבית בביתו[157].

וביום, הולך לבית הכנסת לשמוע מגילה, אפילו אם יש לו מנין בביתו[158].

ה. אם אין אחר בבית הכנסת שיכול לקרא המגילה אלא האבל, יקרא האבל[159].

אם אבל קורא את המגילה לרבים, יברך אחר בשבילו הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא את הרבים בברכת שהחיינו[160].

ו. אם יצא פורים במוצאי שבת, והוא במקום שאוכלים סעודה שלישית בבית הכנסת, ישאר האבל בבית הכנסת ולא יצא משם עד אחר קריאת המגילה. ואם אינו אוכל בבית הכנסת, אם יש לו מנין בביתו יקרא בביתו ואם אין לו מנין בביתו ילך קודם יציאת השבת לבית הכנסת וישאר שם לתפילה ולקריאת המגילה[161].

ז. האבל חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, אך לא ישלח דבר שמחה[162]. וביום היארצייט יכול לשלוח ככל אדם[163].

ח. אין שולחים לאבל משלוח מנות כל יב' חודש, כמו שאין דורשים בשלומו. ואם האבל עני מותר לשלוח לו מעות אפילו תוך שבעה דלא גרע מצדקה[164].

אונן בפורים

א. אונן מותר בבשר ויין ביום הפורים אבל לא בלילה ולא בטו'[165].

ב. יש לבטל המנהג שבפורים איש לובש בגדי אשה או אשה לובשת בגדי איש, משום לא ילבש[166].

–

[1] תרפו משנ"ב ס"ק ח.

[2] תרפד שו"ע סעיף ז, ומשנ"ב ס"ק יד טו.

[3] רמב"ם ספר המצוות מצות עשה קפט. רמב"ן על התורה דברים כה, יז. חרדים מצוות עשה פרק ד אות כא.

[4] שו"ת בנין שלמה סימן נד.

[5] על פי מגן אברהם סימן תרפה. וראה משנה ברורה שם ס"ק טז.

[6] על פי משנה ברורה סימן תרפה ס"ק טז.

[7] חינוך מצוה תרג. ספר טעמא דקרא בשם החזון איש, ודלא כשו"ת בנין ציון (חדשות סימן ח).

[8] שו"ת תורת חסד סימן לז. דגל ראובן חלק א סימן ו.

[9] תרפו שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[10] תרפו שו"ע סעיף א.

[11] תרפו רמ"א סעיף א.

[12] תרפו רמ"א סעיף א.

[13] תרפו רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ו.

[14] הליכות שלמה (הגרש"ז אוירבך) פרק יח סעיף ו. שלמי תודה (הגרב"צ פלמן) עמוד שדמ בשם הגר"נ קרליץ שליט"א. וכתבו שבתענית אסתר מותר לרחוץ, ואפילו לבעל נפש, כיון שאין התענית משום אבילות. וכן כתב בשו"ת שיח יצחק סימן ש"ס. וראה לקט יושר עמוד 157 שהתרומת הדשן היה רוחץ בתענית אסתר.

[15] תרצד רמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ד, ה.

[16] דעת המשנה ברורה שנשים פטורות כדעת המגן אברהם (ס"ק ג), ודלא כהגהות מיימוניות שהביא המגן אברהם שם. ובכף החיים (ס"ק כז) נראה שנוקט להחמיר בזה, ובשבט הלוי (ח"ז סימן קפג) כתב שבדרך חומרא יש לחוש להני פוסקים.

[17] תרצד משנ"ב ס"ק ה.

[18] תרצד סעיף א ביאור הלכה ד"ה ויש.

[19] תרצד ערוך השולחן סעיף ח, כף החיים ס"ק כב.

[20] תרפו שער הציון ס"ק טז.

[21] תרפו רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ז.

[22] תרצב סעיף ד משנ"ב ס"ק יד וביאור הלכה ד"ה מפלג.

[23] תרפז שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ה.

[24] תרצ שו"ע סעיף יח.

[25] תרצ משנ"ב ס"ק סב.

[26] תרצ שו"ע ורמ"א סעיף יח.

[27] תרצ משנ"ב ס"ק סד.

[28] תרצ משנ"ב ס"ק סא, סו.

[29] תרפט שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק טו.

[30] תרפו משנ"ב ס"ק ז ושער הציון ס"ק י.

[31] תרצב רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יד, טז.

[32] תרצב משנ"ב ס"ק טו.

[33] תרב משנ"ב ס"ק טו.

[34] תרצב שו"ע ורמ"א סעיף א. משנ"ב ס"ק ח.

[35] תרצ ומשנ"ב ס"ק א ושער הציון ס"ק א.

[36] תרצב משנ"ב ס"ק א.

[37] תרצב רמ"א סעיף א.

[38] תרצב רמ"א סעיף א.

[39] תרצב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג ושער הציון ס"ק ו.

[40] תרצב שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ו.

[41] תרצ שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב וביאור הלכה ד"ה אבל.

[42] תרצ רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק טו.

[43] תרצ שו"ע סעיף טו ומשנ"ב ס"ק נד.

[44] תרצ משנ"ב ס"ק נב.

[45] תרצ משנ"ב ס"ק נב.

[46] תרצ משנ"ב ס"ק נב.

[47] תרצ שו"ע סעיף יז ומשנ"ב ס"ק נה, נו.

[48] תרצ שו"ע סעיף יז ומשנ"ב ס"ק נז.

[49] תרצ רמ"א סעיף יז ומשנ"ב ס"ק נט, ס. וביאור הלכה ד"ה ואין.

[50] תרפט שו"ע סעיף א.

[51] תרפט משנ"ב ס"ק א. על פי שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק טז.

[52] תרפט רמ"א סעיף ב. משנ"ב ס"ק ח.

[53] תרצב משנ"ב ס"ק יא.

[54] תרפט שו"ע סעיף ב.

[55] תרפט משנ"ב ס"ק ז.

[56] תרפט שער הציון ס"ק טו.

[57] תרפט סעיף א ביאור הלכה ד"ה ונשים.

[58] תרפט שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג.

[59] תרפט שו"ע סעיף ו וביאור הלכה ד"ה מנהג טוב. משנ"ב ס"ק טז.

[60] תרפט משנ"ב ס"ק יח.

[61] תרפט משנ"ב ס"ק ו.

[62] תרפט סעיף א ביאור הלכה ד"ה ונשים.

[63] תרפט סעיף ב ביאור הלכה ד"ה חרש.

[64] תרפט משנ"ב ס"ק ה.

[65] תרצב שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק י.

[66] תרפט משנ"ב ס"ק ה.

[67] תרפט שער הציון ס"ק ז.

[68] תרפט משנ"ב ס"ק ה.

[69] תרצ שו"ע סעיף ה.

[70] תרצ משנ"ב ס"ק יח.

[71] תרצב משנ"ב ס"ק ב

[72] תרצ רמ"א סעיף ה.

[73] תרצ רמ"א סעיף ה ומשנ"ב ס"ק יט.

[74] תרצב משנ"ב ס"ק ט ושער הציון ס"ק יב.

[75] תרצ שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק כא, כב, כג.

[76] תרצ שו"ע סעיף ו ביאור הלכה ד"ה הקורא.

[77] תרצ שו"ע סעיף יב ומשנ"ב ס"ק לט, מ.

[78] תרצ שו"ע סעיף יב.

[79] תרצ שו"ע סעיף יד.

[80] תרצ משנ"ב ס"ק מח.

[81] תרצב משנ"ב ס"ק טז.

[82] תרצ שו"ע סעיף ג ומשנה ברורה ס"ק ז וביאור הלכה ד"ה דווקא.

[83] תרצ שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק יא וביאור הלכה ד"ה אבל.

[84] תרצ שו"ע סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ה. תרצ משנ"ב ס"ק מח.

[85] תרצ סעיף יד ביאור הלכה ד"ה אין

[86] תרצ סעיף יד ביאור הלכה ד"ה אין

[87] תרצ שו"ע סעיף יד.

[88] תרצ שו"ע סעיף יד ומשנ"ב ס"ק נא.

[89] תרפח שו"ע סעיף ג.

[90] תרפח שו"ע סעיף א.

[91] תרפח שער הציון ס"ק ח.

[92] תרפח משנ"ב ס"ק ח.

[93] תרפח שו"ע סעיף ב.

[94] תרפח סעיף ב ביאור הלכה ד"ה או.

[95] או"ח קנג ג. קד קיצור.

[96] תרפח שו"ע סעיף ב.

[97] תרפח שו"ע סעף ד.

[98] תרפח משנ"ב ס"ק י. וראה בסימן תרצה (סעיף ד ביאור הלכה ד"ה או) שהביא שיש אומרים שאין צריך ליתן משלוח מנות בטו' אלא ביד'.

[99] תרפח שו"ע סעיף ה ומשנ"ב ס"ק יב.

[100] תרפח שו"ע סעיף ו, משנ"ב ס"ק יח. ושער הציון ס"ק ל.

[101] תרצג שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[102] תרצג שו"ע ורמ"א סעיף א ומשנ"ב ס"ק ב.

[103] תרצג משנ"ב ס"ק ו.

[104] תרצג שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק א וביאור הלכה ד"ה מוציאין.

[105] תרצג משנ"ב ס"ק ו.

[106] תרצג שו"ע ורמ"א סעיף ג ומשנ"ב ס"ק ח.

[107] תרצג רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יב. תרפז משנ"ב ס"ק ט.

[108] תרצג שו"ע ורמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ו.

[109] רלו משנ"ב ס"ק ז.

[110] תרצד שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק א.

[111] תרצד משנ"ב ס"ק ד.

[112] תרצד משנ"ב ס"ק ב.

[113] מחזיק ברכה (תרצד ס"ק ב) בשם זרע יעקב (סימן יא). ובשערי תשובה (תרצד ס"ק א) פקפק בזה.

[114] תרצד משנ"ב ס"ק ב.

[115]תרצד סעיף א ביאור הלכה ד"ה לשני עניים.

[116] תרצה רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כז.

[117] תרצד משנ"ב ס"ק ג.

[118] תרצד משנ"ב ס"ק ג.

[119] תרצד משנ"ב ס"ק ב.

[120] תרצד שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יג.

[121] תרצד שו"ע סעיף ג.

[122] תרצה משנ"ב ס"ק ג.

[123] תרצה שו"ע ורמ"א סעיף א.

[124] תרצה משנ"ב ס"ק ג.

[125] תרצה רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יא.

[126] תרצה רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ט.

[127] תרצה רמ"א סעיף ב.

[128] תרצה רמ"א סעיף ב.

[129] תרצה רמ"א בתחילת הסימן.

[130] תרצה משנ"ב ס"ק ט.

[131] תרצה מגן אברהם ס"ק ט. משנ"ב ס"ק טו. ולגבי חיוב אכילת בשר ראה מגן אברהם סימן תרצו ס"ק טו.

[132] תרצה שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ד.

[133] תרצה רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק ה.

[134] תרצה רמ"א סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יג, יד.

[135] תרצה רמ"א סעיף ב.

[136] תרצה שו"ע ורמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כ, כב.

[137] תרצה משנ"ב ס"ק כ.

[138] תרצה סעיף ד ביאור הלכה ד"ה חייב.

[139] תרצה משנ"ב ס"ק יח.

[140] תרצה שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כא.

[141] תרצה רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כז.

[142] תרצו שו"ע סעיף א.

[143] תרצו סעיף א ביאור הלכה ד"ה אין.

[144] תרצו רמ"א סעיף א.

[145] תרצו משנ"ב ס"ק ו.

[146] תרצו רמ"א סעיף א.

[147] תרצו משנ"ב ס"ק ב.

[148] תרצו שער הציון ס"ק ב.

[149] תרצו שער הציון ס"ק ג.

[150] תרצו משנ"ב ס"ק ג.

[151] תרצו משנ"ב ס"ק ו.

[152] תרצו שו"ע סעיף ב.

[153] תרצו שו"ע סעיף ג.

[154] תרצו שו"ע סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יב.

[155] תרצו משנ"ב ס"ק טז.

[156] תרצו רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק יד.

[157] תרצו משנ"ב ס"ק טז.

[158] תרצו משנ"ב ס"ק טז.

[159] תרצו משנ"ב ס"ק יב.

[160] תרצב משנ"ב ס"ק א

[161] תרצו משנ"ב ס"ק טו.

[162] תרצו שו"ע סעיף ו ומשנ"ב ס"ק יח.

[163] תרצו משנ"ב ס"ק יח.

[164] תרצו רמ"א סעיף ו ומשנ"ב ס"ק יט, כ.

[165] תרצו שו"ע סעיף ז ומשנ"ב ס"ק כד.

[166] תרצו רמ"א סעיף ח ומשנ"ב ס"ק ל.