קיצור הלכות חג הסוכות

המדקדקים מתחילים לעשות דבר מה מבניית הסוכה מיד במוצאי יום כיפור. וגם מי שאין מדקדק בכך, מצווה לבנות את הסוכה יום אחר יום הכיפורים אחר שיצא מבית הכנסת. ובערב שבת לא יעשינה אחר חצות היום[1].

כוונה בסוכה

א. צריך לכוין בישיבה בסוכה, שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים, וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. ובדיעבד אם כיון לצאת ידי חובה, סגי[2].

כבוד הסוכה

א. אין להכניס לסוכה כלים בזויים. וכלל הדבר כל שאין דרך להביאו לחדר שאוכלים בו אין להביאו לסוכה[3].

ב. גם דבר שדרכו להביא לחדר שאוכלים בו, אם הדרך להוציאו אחר שנשתמש בו, יש להוציאו אחר שהשתמש בו. ולפיכך כלי לנטילת ידיים, אף שאפשר להכניסו לסוכה בכדי ליטול ידיו, יש להוציאו אחר שהשתמש בו[4].

ג. וכן במקום שאין דרכם להביא את הסירים לחדר האוכל, אלא מגישים בקערות מן המטבח, אין להביא את הסיר לסוכה, אלא צריך להניחו מחוץ לסוכה. וגם במקום שדרכם להביא את הקדירות לשולחן, מן הנכון להחמיר שלא להביא את הקדירה לסוכה, ואם מביאו על כל פנים צריך להוציאו כשגומר להשתמש בו[5].

ד. לפי שקדושת הסוכה גדולה מאד, ראוי למעט בה בדברי חול ולא לדבר בה כי אם דברי קדושה ותורה, וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים, ומכל מקום כשהוא צריך לדבר מענייני עסקיו אין לו לצאת מן הסוכה בשביל זה, דבישיבתו שם אף בעת דיבורו הוא מקיים מצות ישיבה בסוכה[6].

ה. אין לעשות שום תשמיש בזוי בסוכה, ולכך לא ישטוף קערות בסוכה[7].

ו. אסור להשתין בסוכה אפילו בכלי[8].

ז. מותר לשמש מטתו בסוכה[9].

ישיבה בסוכה

א. תשבו כעין תדורו, והיינו שסוכתו צריכה להיות כביתו בכל השנה. ולפיכך יעשה בסוכה כל מה שדרכו לעשות בביתו, אוכל ושותה וישן ומטייל ומספר עם חבירו בסוכה[10].

שינה בסוכה

א. אסור לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי[11]. והוא שיעור הילוך מאה אמה. ופחות משיעור זה אף עראי לא הוי[12].

ב. גם אם מניח ראשו בין ברכיו שודאי לא ישתקע בשינה, אסור[13].

ג. מי שנאנס ונרדם מחוץ לסוכה, מיד כשיקיץ צריך לילך לסוכה[14].

אכילה בסוכה

א. האוכל אכילה המחוייבת בסוכה, לא יטעם בתוך סעודתו כלום מחוץ לסוכה, ואפילו מים לא ישתה מחוץ לסוכה בתוך סעודתו[15].

ב. מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה[16].

ולהלן נפרט מה הם הדברים המותרים באכילה חוץ לסוכה, ומהם הדברים האסורים לאכול חוץ לסוכה. ובמה יש מקום להחמיר.

א. פת[17] – פת פחות מכביצה מותר לאכול חוץ לסוכה. וכפי הנראה יש להחמיר בזה כשיעור הקטן של כביצה [45 -40 גרם], כיון שזה ספק דאורייתא, שאם יש בו כביצה הוי איסור דאורייתא לאוכלו מחוץ לסוכה. ופת יותר מעט מכביצה אסור לאכול מחוץ לסוכה ומברך עליה לישב בסוכה[18].

ולענין לברך ברכת לישב בסוכה, יש להחמיר כשיעור הגדול [90 גרם], כיון שספק ברכות להקל.

ב. פירות – אפילו קבע סעודתו על פירות אין צריך להחמיר, ומותר לאוכלם חוץ לסוכה[19]. ואם מחמיר לאוכלם בסוכה, הרי זה משובח כדין שתיית מים.

ולענין ברכת לישב בסוכה, לא יכול לברך, גם אם מחמיר לאוכלם בסוכה.

ג. בשר דגים וגבינה – דינם כפירות. אמנם בזה כתבו האחרונים שאם קובע סעודתו עליהם, נכון להחמיר שלא לאוכלם חוץ לסוכה.

וגם בזה אין לברך על אכילתם לישב בסוכה[20].

ד. תבשיל מחמשת מיני דגן [כמו פסטות פתיתים וכל מיני מזונות שאינם פת הבאה בכיסנין] – אם קובע סעודתו עליהם, כגון שאוכלם בחבורה או שאוכל מהם שיעור חשוב [ולא רק יותר מכביצה], חייב לאוכלם בסוכה, ויברך לישב בסוכה. ואם אינו קובע סעודתו עליהם ואינו אוכל מהם אלא רק מעט יותר מכביצה, יאכלם בסוכה ולא יברך ברכת לישב בסוכה[21].

ה. פת הבאה בכיסנין – אם אוכלה דרך קביעות, כגון ששותה קפה עם עוגה וכדומה, אף שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליהם סעודתו, צריך לברך ברכת לישב בסוכה. ולפיכך מי שקידש בשבת בבוקר ואכל פת הבאה בכיסנין אפילו כזית, צריך לברך ברכת לישב בסוכה.

ואם לא קבע סעודתו עליהם ואכל יותר מכביצה, יש מחלוקת בין הפוסקים אם מברך לישב בסוכה, ונוהגים לברך. וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה, יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו אלא ישב בסוכה זמן מה, ועל כל פנים ודאי לא יאכלנו מחוץ לסוכה[22].

שתיה בסוכה

א. מים – מותר לשתות חוץ לסוכה לכתחילה. ומי שמחמיר על עצמו שלא לשתות מחוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. אבל אפילו תלמיד חכם יכול להקל בזה. וודאי שגם המחמיר בזה אינו יכול לברך ברכת לישב בסוכה[23].

ב. יין – השותה יין בקביעות, הרי זה מחלוקת הפוסקים אם מברך או לא. [ונראה שהכרעת הביאור הלכה היא שצריך לשתותו בסוכה. ומשמע בדבריו דשתיית רביעית חשיב קבע, ועדיין צ"ע להלכה, ונפ"מ גדולה בהבדלה, ולכאורה ראוי שיאכל פת הבאה בכיסנין אחר הבדלה][24].

ג. שאר משקים – משקאות חריפים וכדומה שדרך לשתותם יותר בקביעות, דינם כשתיית יין[25].

ד. קפה – דין שתיית קפה צ"ע. ולכאורה תלוי בדרך שתייתו. ואם שותהו בדרך קביעות לא ישתה אלא בסוכה[26].

ערב החג

א. לא יאכל משעה רביעית אחר חצות היום ואילך מיני מזונות, אלא רק בשר דגים וביצים פירות וירקות בין חיים ובין מבושלים, וגם מהם לא ירבה לאכול, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון[27].

סעודת ליל החג

א. לא יאכל בלילה הראשון עד שיהיה ודאי לילה. ואם בירך בין השמשות ואכל כזית, צריך לחזור ולאכול כזית בלילה ודאי, אבל ברכת לישב בסוכה לא יברך שנית[28].

ב. אכילת פת כזית בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה. ומברך עליה לישב בסוכה [אף אם אוכל פחות מכביצה], כיון שהיא אכילת חובה. ולכתחילה יאכל מעט יותר מכביצה. ולא ישהא באכילת הכזית יותר מכדי אכילת פרס[29].

ג. ויאכל קודם חצות לילה. ובדיעבד אם לא אכל קודם חצות, יאכל אחר חצות, ויוכל עדיין לברך לישב בסוכה כשאר ימי סוכות אלא שאינו יכול לברך לישב בסוכה אלא אם אוכל מעט יותר מכביצה[30].

ד. ראוי לכתחילה לאכול כל יום פת בסוכה, ולברך עליה לישב בסוכה[31].

ברכת שהחיינו

א. מעיקר הדין היה ראוי לברך שהחיינו בגמר עשיית הסוכה והכנתה. אלא שאנו נוהגים לברך רק בשעת סעודה על הקידוש. אמנם אם בירך כבר בשעת עשיית הסוכה, יוצא ידי חובה ולא יברך שוב בשעת הקידוש[32].

ב. צריך לברך שהחיינו בסוכה. ואם לא בירך בסוכה אלא בביתו מברך שוב בסוכה[33].

ברכת לישב בסוכה

א. לדעת חלק מן הפוסקים כל פעם שקובע עצמו בסוכה מברך ברכת 'לישב בסוכה'. ואם הסיח דעתו מן הסוכה וחזר אליה שוב, מברך שוב ברכת 'לישב בסוכה'. ואפילו מאה פעמים ביום.

מכל מקום מנהג העולם כדעת הפוסקים שאין מברכים אלא בשעת אכילה בלבד, ואפילו אם יושבים בסוכה קודם האכילה זמן רב אין מברכים אלא בשעת האכילה, והברכה על האכילה היא פוטרת את השינה הטיול והלימוד, שכולם טפלים לאכילה שהיא העיקר.

וכתבו הפוסקים, שנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב בסוכה סתם כך בלא ברכה. ועל כן תיכף בבואו לישב בסוכה יברך על דבר שהוא מחמשת המינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה בדרך קביעות ויברך לישב בסוכה[34].

לכן המתענה בסוכות או באחד מימי הסוכות, אז לכולי עלמא כל פעם שיוצא יציאה גמורה חייב לברך שוב 'לישב בסוכה'. דדווקא אם אוכל מברך על האכילה ופוטר את שאר הדברים, אבל כשאינו אוכל לא שייך זה וחייב לברך[35].

ב. אם נכנס לסוכה ולא מתכווין לאכול בה כעת בכניסה זו, אלא רק בכניסה הבאה בהמשך היום [אחרי שיצא מן הסוכה יציאה גמורה], יש אומרים שמברך כעת 'לישב בסוכה', ויש אומרים שאין מברך אלא כשאוכל. וכשנכנס לסוכת חבירו להתארח בסוכתו, מברך אפילו כשאינו אוכל. וכשהולך לישון בסוכה, מברך אפילו כשאינו אוכל[36].

ג. נכנס לבית חבירו להתארח ואינו אוכל שם, יברך לישב בסוכה[37].

מצטער פטור מן הסוכה

א. חולה אפילו אם אין בו סכנה, אם כשהיה לו חולי זה לא היה יושב בשולחנו אלא היה הולך לחדר אחר להקל לו מחליו, פטור מן הסוכה[38].

ב. מצטער שאינו יכול לישב בסוכה מפני הרוח, או הזבובים והפרעושים, או מפני הריח, פטור מן הסוכה[39].

ג. אם מה שמצטער הוא רק בשינה ובאכילה אינו מצטער, חייב באכילה. וכן להיפך[40].

ד. אין לעשות סוכתו לכתחילה במקום שמצטער אפילו רק מדבר מסוים כגון אכילה או שינה. ואם עשה, בדיעבד יש אומרים שיוצא בה בדבר שאינו מצטער בה ויש אומרים שאינו יוצא בה[41].

ה. כבו נרותיו בסוכה, פטור מן הסוכה. ואינו חייב לילך לסוכת חבירו אם יש טורח בדבר[42].

ו. מי שלא יכול לישן בסוכה מפני שצר לו המקום בה לשינה, חייב לישון שם, אמנם אם קים ליה בגווייה שהוא מצטער לישון כך פטור מלישון שם ואם היתה הסוכה צרה מלכתחילה לשיטות הפוסקים שסוכה שעשאה מתחילה באופן שמצטער לישון בה פסולה תהא סוכתו פסולה[43].

ז. פטור מצטער הוא רק בדבר שדרך רוב בני אדם להצטער בו, אבל אי לאו הכי אמרינן דבטלה דעתו אצל כל אדם[44].

ח. מצטער פטור רק אם יכול לינצל מצערו, אבל בלאו הכי חייב לשבת בסוכה אף על פי שמצטער[45].

מצטער פטור מלחזור לסוכה

א. אכל בסוכה וירדו גשמים בשיעור כזה שפוסלים את המאכל מאכילה, יכנס לביתו [ואף אם מאכלו לא נפסל על ידי זה אם יש מאכל שיפסל על ידי גשמים אלו פטור מלישב בסוכה בשיעור גשם שפוסל איזה מאכל[46].

ב. ירדו גשמים ונכנס לביתו והתיישב לאכול כבר, אין מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו[47].

ג. ישן בסוכה וירדו גשמים וצער לו לישון בסוכה, יכנס לביתו, ואפילו בגשמים מועטים פטור מן הסוכה[48].

ד. ירדו גשמים ונכנס לביתו ושכב שם, ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה, ויש אומרים שאפילו לא שכב עדיין כל שהכניס את הכרים והכסתות לביתו וטורח לו להחזירם פטור מלחזור לסוכה[49].

ה. כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא ממנה אינו מקבל על זה שכר ואינו אלא הדיוט. אמנם מי שפטור מלחזור לסוכה משום טירחה כגון אם פסקו גשמים באמצע הלילה או  באמצע סעודתו, בזה אם יחזור יש קיבול שכר[50].

סדר הקידוש

א. סדר הקידוש. יין. קידוש. סוכה. זמן. בירך זמן ואחר כך סוכה, יצא ידי חובה[51].

ב. מקדש בישיבה. והגר"א צידד לעמוד עד ברכת לישב בסוכה. ומיד אחר הברכה ישב וימשיך לברכת שהחיינו[52].

ג. בשבת ויום טוב מברך לישב בסוכה בקידוש[53].

ד. בשאר הימים מברך לישב בסוכה אחר ברכת המוציא קודם האכילה ואין זה הפסק[54].

ה. בקידוש שחרית, אם אינו נוטל ידיו מיד לאכילה, יברך ברכת לישב בסוכה אחר ברכת הקידוש קודם שיטעם מן הכוס. ולאחר מכן יברך שוב כשרוצה לאכול. ואם נוטל ידיו לאכילה מיד אחר הקידוש, הרי זה ספק מה יעשה. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד[55].

סדר ההלל בימי החג

א. מקדימים לתפילה ביום טוב ובחול המועד[56].

ב. מברכים לקרוא את ההלל[57].

ג. אין מפסיקים בהלל כקריאת שמע. ואם הביאו לו לולב באמצע הלל מתר להפסיק בין מזמור למזמור[58].

סדר נטילת הלולב וברכתו

א. יטול שתי ערבות ושלש הדסים[59].

ב. מצווה לאגדם יחד[60].

ג. ההדס יהיה גבוה מן הערבה[61].

ד. ההדס מימין הלולב והערבה משמאל הלולב. ובאיטר אזלינן בזה בתר עלמא[62].

ה. נהגו לעשות בלולב שלשה קשרים חוץ מהקשר התחתון שאוגד את כל הג' מינים יחד[63].

ו. נוטל ג' מינים בידו הימנית, ואתרוג בידו השמאלית. ואם היפך נוטל שוב בלא ברכה[64].

ז. ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה[65].

ח. אין ליטול את כל הד' מינים ביד אחת ואפילו בשעת ההלל או ההושענות[66].

ט. יקח הלולב כשהשדרה כלפי פניו[67].

י. איטר נוטל בימין דידיה ובשמאל דידיה. ושולט בשני ידיו נוטל כאדם רגיל[68].

יא. אין לו ידיים אם יכול נוטל בזרועותיו. יש לו רק יד אחת נוטל בה בזה אחר זה[69].

יב. יברך על נטילת לולב ושהחיינו כשהאתרוג הפוך ובסוף הברכה יהפכנו, כדי שיברך עובר לעשייתן. וכן נהגו. ובגר"א כתב עיצה לכווין שלא לצאת עד שיקח את כולם בידו[70].

יג. לכתחילה יברך ויטול מעומד[71].

יד. מנענע בשעה שמברך. וכן בכל הודו. וכן באנא ה' הושיעה נא. ולא ינענע בשעה שאומר ה'[72].

טו. הש"צ מנענע בהודו וביאמר נא ישראל ולא ביאמרו נא בית אהרן ויראי ה'[73].

טז. סדר הנענועים. מוליך ומביא שלש פעמים תוך כדי כסכוס למזרח, שוב כך לדרום, מערב וצפון. והוא עומד על מקומו כל הזמן, ומטה הלולב לכל הכיוונים[74].

יז. מצמיד האתרוג לג' המינים בשעת הנענוע[75].

זמן נטילת הלולב

א. מצוות לולב ביום ולא בלילה. וכל היום כשר ללולב. זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו מיד בבוקר. ואם נטלו מעמוד השחר יצא. ועיקר מצוותו בשעת ההלל[76].

ב. נזכר בין השמשות שלא נטל יטול בלא ברכה[77].

ג. אסור לאכול קודם שיטלנו. וטעימה שרי בדוחק[78].

ד. אם התחיל לאכול, ביום הראשון יפסיק ויטול. ובשאר הימים יסיים סעודתו[79].

דין לכם בלולב

א. ביום הראשון אינו יוצא בלולב שאול. ובשאר הימים כשר[80].

 –

[1] תרכה משנ"ב ס"ק ב.

[2] תרכה משנ"ב ס"ק א.

[3] תרלט שו"ע סעיף א.

[4] תרלט סעיף א ביאור הלכה ד"ה אבל.

[5] תרלט שו"ע סעיף א משנ"ב ס"ק ד, ה.

[6] תרלט משנ"ב ס"ק ב, שער הציון ס"ק ד.

[7] תרלט משנ"ב ס"ק ט.

[8] תרלט משנ"ב ס"ק ט.

[9] תרלט ביאור הלכה ד"ה ואל יעשה.

[10] תרלט שו"ע סעיף א משנ"ב ס"ק ב.

[11] תרלט שו"ע סעיף ב.

[12] תרלט משנ"ב ס"ק יא. וראה לעיל (סימן מד ס"ק ד) שכתב המשנה ברורה שכדי הילוך מאה אמה היינו חלק סז' משעה, והיינו פחות מדקה אחת.

[13] תרלט סעיף ב ביאור הלכה ד"ה אפילו.

[14] תרלט משנ"ב ס"ק יא.

[15] תרלט שער הציון ס"ק כט.

[16] תרלט שו"ע סעיף ב.

[17] תרלט שו"ע סעיף ב.

[18] תרלט שו"ע סעיף ב ביאור הלכה ד"ה כביצה, ספר שעורין של תורה אות כא, אות כז.

[19] תרלט שו"ע סעיף ב.

[20] תרלט משנ"ב ס"ק יג, טו.

[21] תרלט שו"ע סעיף ב, משנ"ב ס"ק טו.

[22] תרלט משנ"ב ס"ק טז.

[23] תרלט שו"ע סעיף ב.

[24] תרלט שו"ע סעיף ב משנ"ב ס"ק יג, ביאור הלכה ד"ה ויין, שמירת שבת כהלכתה פרק נח הערה קג בשם הגרשז"א אוירבאך, וכן הוא בלוח א"י להגרי"מ טיקוצ'ינסקי, וכן מובא שנהג החזון איש.

[25] תרלט משנ"ב ס"ק יג, ושער הציון ס"ק לג.

[26] תרלט שער הציון ס"ק לג.

[27] תרלט משנ"ב ס"ק כז, ותעא שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ג.

[28] תרלט רמ"א סעיף ג משנ"ב ס"ק כה.

[29] תרלט שו"ע סעיף ג משנ"ב ס"ק כ, כג.

[30] תרלט רמ"א סעיף ג משנ"ב ס"ק כו.

[31] תרלט משנ"ב ס"ק כד.

[32] תרמא שו"ע ורמ"א סעיף א.

[33] תרמ"א רמ"א סעיף א.

[34] תרלט משנ"ב ס"ק מו.

[35] תרלט משנ"ב ס"ק מח.

[36] תרלט משנ"ב ס"ק מח ושער הציון ס"ק צב, צג.

[37] תרלט משנ"ב ס"ק מח ועל פי שער הציון ס"ק צג.

[38] תרמ שו"ע סעיף ג משנ"ב ס"ק ו.

[39] תרמ שו"ע סעיף ד.

[40] תרמ משנ"ב ס"ק טז.

[41] תרמ שו"ע ורמ"א סעיף ד, ומשנ"ב ס"ק כ.

[42] תרמ רמ"א סעיף ד.

[43] תרמ רמ"א סעיף ד ומשנ"ב ס"ק כו.

[44] תרמ רמ"א סעיף ד.

[45] תר"מ רמ"א סעיף ד.

[46] תרלט שו"ע ורמ"א סעיף ה.

[47] תרלט שו"ע סעיף ו, ביאור הלכה ד"ה היה.

[48] תרלט שו"ע ורמ"א סעיף ז.

[49] תרלט רמ"א סעיף ז ומש"ב ס"ק מ.

[50] תרלט רמ"א סעיף ז בויאור הלכה ד"ה הדיוטות.

[51] תרמג שו"ע סעיף א משנ"ב ס"ק ג.

[52] תרמג שו"ע סעיף ב וביאור הלכה ד"ה להרמב"ם.

[53] תרמג שו"ע סעיף א, רמ"א סעיף ג.

[54] תרמג שו"ע סעיף ג.

[55] תרמג משנ"ב ס"ק ט.

[56] תרמד משנ"ב ס"ק א.

[57] תרמד משנ"ב ס"ק ה.

[58] תרמד שו"ע סעיף א ומשנ"ב ס"ק ז.

[59] תרנא שו"ע סעיף א.

[60] תרנא שו"ע סעיף א.

[61] תרנא רמ"א סעיף א.

[62] תרנא משנ"ב ס"ק יב.

[63] תרנא סעיף א ומשנ"ב ס"ק יד.

[64] תרנא שו"ע סעיף ב ומשנ"ב ס"ק יט.

[65] תרנא שו"ע סעיף ב.

[66] תרנא משנ"ב ס"ק טו.

[67] תרנא משנ"ב ס"ק מז.

[68] תרנא רמ"א סעיף ג.

[69] תרנא סעיף ד משנ"ב ס"ק כד.

[70] תרנא סעיף ה משנ"ב ס"ק כה.

[71] תרנא רמ"א סעיף ה.

[72] תרנא שו"ע סעיף ח משנ"ב ס"ק לז.

[73] תרנא שו"ע ורמ"א סעיף ח.

[74] תרנא שו"ע סעיף ט ומשנ"ב ס"ק לז, מז.

[75] תרנא שו"ע סעיף יא.

[76] תרנב שו"ע סעיף א

[77] תרנב משנ"ב ס"ק ב.

[78] תרנב שו"ע סעיף ב משנ"ב ס"ק ז.

[79] תרנב שו"ע סעיף ב.

[80] תרנח שו"ע סעיף ג.