זמן תפילת נעילה

תפילת נעילה – מקור לתפילת נעילה

נקדים, כי מקור תפילת נעילה מבואר בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ד הלכה א. תענית פרק ד הלכה א): ומניין לנעילה. אמר ר' לוי, גם כי תרבו תפלה אינני שומע, מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. 

בזמן חכמי המשנה, נהגו להתפלל תפילת נעילה בתעניות ציבור שנקבעו בשנות בצורת, או צרות אחרות. כיום לא נוהגות תעניות אלו, ועל כן תפילת נעילה נאמרת רק ביום הכיפורים.

התפילה נקראת 'נעילה', מפני שהיא נאמרת כיום בשעה שבה ננעלו 'שערי היכל' ביום כיפור, בסיום סדר העבודה. או משום, שבשעת תפילת נעילה ננעלים כביכול 'שערי שמים', ולכן זוהי ההזדמנות האחרונה שבה תתקבלנה התפילות יותר מן הרגיל.

זמן תפילת נעילה – דברי הגמרא

מבואר בגמרא (יומא פז ב): תנן התם. בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום, בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים. ואלו הן שלשה פרקים, בתעניות, ובמעמדות, וביום הכפורים.  מאי נעילת שערים – רב אמר, צלותא יתירתא, ושמואל אמר, מה אנו מה חיינו.  מיתיבי, אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, בשחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה.  תנאי היא, דתניא, יום הכפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה וחותם בוידוי, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, מתפלל שבע, ואם רצה לחתום בוידוי, חותם. תיובתא דשמואל תיובתא.  עולא בר רב נחית קמיה דרבא, פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו ושבחיה. רב הונא בריה דרב נתן אמר, ויחיד אומרה אחר תפלתו.

מבואר בגמרא, מחלוקת רב ושמואל, האם נעילה תפילה בפני עצמה היא ויש בה שבע ברכות ככל התפילות, או שמא תפילת נעילה אינה תפילה בפני עצמה, אלא רק אמירה של 'מה אנו מה חיינו' ללא ברכות כלל.

מסקנת הגמרא היא, שהלכה כרב, ונעילה תפילה בפני עצמה היא, וכוללת שבע ברכות ככל התפילות.

ראה בהמשך הגמרא (שם): אמר רב, תפלת נעילה פוטרת את של ערבית. רב לטעמיה, דאמר צלותא יתירה היא, וכיון דצלי ליה – תו לא צריך. ומי אמר רב הכי, והאמר רב, הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות – לדברי האומר חובה קאמר. מיתיבי: אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה, ערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.  תנאי היא, דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך עד המנחה. רבי יוסי אומר: כל היום כולו. ורמינהו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת – טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. רבי יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול. – לא קשיא, הא – דצלי תפלת נעילה, הא – דלא צלי. אי דצלי – מאי טעמייהו דרבנן, קא סברי רבנן: טבילה בזמנה מצוה. מכלל דרבי יוסי סבר לאו מצוה. והתניא: הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת, נזדמנה לו טבילת מצוה – כורך עליו גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף. וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה פליגי – ההיא רבי יוסי בר יהודה היא. דתניא, רבי יוסי בר יהודה אומר, דיה לטבילה שתהא באחרונה.

מבואר בגמרא, שדעת רב היא שזמן תפילת נעילה הוא בלילה, ולכך תפילת נעילה פוטרת תפילת ערבית, כיון שגם היא בלילה. רב ינק דעתו מדעת חכמים בברייתא שמביאה הגמרא. באותה ברייתא מובאת דעת רבי יוסי שחולק וסובר שזמן תפילת נעילה הוא ביום דווקא ולא בלילה, ולכן תפילת נעילה אינה פוטרת תפילת ערבית, כיון שאינם באותו הזמן.

זמן תפילת נעילה – דברי הירושלמי

איתא בירושלמי (ברכות פרק ד הלכה א. וכן הוא בירושלמי תענית פרק ד הלכה א): אימתי הוא נעילה. רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים [בלילה]. ורב יוחנן אמר בנעילת שערי היכל [ביום]. אמר ר' יודן אנתורדיא, מתניתין מסייע לררב יוחנן, בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים, אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. 

וראה בהמשך הירושלמי (שם): נעילה מהו שתפטר את של ערב. ר' אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת את של ערב. אמר ליה, ר' אבא לרב הונא, היאך הוא מזכיר של הבדלה. אמר ר' יונה לרבי אבא, היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה. אמר ליה, ולא כבר איתתבת, אמר ליה בגין דאיתתבת תיבטל. אמר ר' יוסי מה דאקשי ר' אבא קשי יאות, מה דאקשי ר' יונה לא קשי יאות, קל הקילו עליו משום תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב ר' סימון בשם ריב"ל אין נעילה פוטרת של ערב.  אמר רבי אסי בר בון ותני רבי חייא, בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי דתענית צבור.

מבואר בדברי הירושלמי, מחלוקת אמוראים בין רב לרב יוחנן, האם נעילה זמנה בלילה או ביום. רב לשיטתו בבבלי שהבאנו לעיל (יומא פז ב) סובר, שתפילת נעילה זמנה בלילה, בנעילת שערי שמים. ורב יוחנן סובר, שתפילת נעילה זמנה ביום, בנעילת שערי היכל.

מדברי הירושלמי נראה, שמסקנתו היא נגד דעת רב. הירושלמי מקשה כמה קושיות על דעת רב, היאך שבע פוטר שמונה עשרה. וכן, היאך מזכיר של הבדלה. ואף שהירושלמי מתרץ על חלק מן השאלות, נראה שדברי רב נשארו מוקשים אליבא דהירושלמי.

ראה עוד בהמשך דברי הירושלמי (שם): אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה, כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים [כשתראה את השמש בראש הדקלים, תן לי את טליתי ואתפלל תפילת נעילה]. מחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים, וכא אמר בנעילת שערי היכל. אמר רב מתנה, על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים.

מבואר בדברי הירושלמי, שאף לדעת רב, שתפילת נעילה זמנה בלילה, מכל מקום לכתחילה מתחילים להתפלל אותה ביום, ממה שרב עצמו החל להתפלל תפילת נעילה ביום, בזמן כשהחמה הגיעה לראשי הדקלים. וכל מחלוקת רב ורב יוחנן היא, האם אפשר לסיים את תפילת הנעילה בלילה, שלרב אפשר לסיימה בלילה, ולרב יוחנן מסיימים אותה ביום. אך תחילתה לכולי עלמא לכתחילה צריך שתהא ביום[1].

עוד מבואר בדברי הירושלמי, את הזמן המדויק של תפילת נעילה ביום, והוא, כשהחמה נמצאת בראש הדקלים.

זמן תפילת נעילה – דברי הראשונים

ראה את דברי הרא"ש (יומא פרק ח סימן כ) באריכות: ובנעילת שערים מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירא. ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו. והלכתא כרב דאמרינן (שם) עולא בר רב יצחק נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ומה חיינו ושבחיה. רב נתן אבוה דרב הונא בר נתן נחית קמיה דרב פפא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ומה חיינו ושבחיה. אמר רב אחא בריה דרבא ויחיד אומרה אחר תפלתו. פירוש מה אנו ומה חיינו.  אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית. רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא, היא וכיון דצלי תו לא צריך.  והאידנא נהוג עלמא לצלויי ערבית אחר נעילה. ורבינו מאיר פסק דלית הלכתא כרב ותפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית. וצריך להתפלל אותה ביום. מדגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר נעילה מהו שתפטור של ערבית רבי בא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת של ערב. אמר ליה רבי בא לרב הונא היאך הוא מזכיר הבדלה פירוש אם לא יתפלל ערבית אינו מבדיל בתפלה ומצוה להבדיל בתפלה אף על פי שחוזר ומבדיל על הכוס. אמר ליה רבי יונה לרבי בא היאך שבע פוטרת שמונה עשרה פירוש גם הוא הקשה על דברי רב שאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית. אמר ליה והלא כבר איתותב פירוש מה שהקשה על דבריו ואיתותב אמר ליה בגין דאיתותבת יבטל וכי משום דאיתותב תיבטל מילתא לגמרי ולא נדחוק לישבה. אמר רבי יוסי מה דמקשי רבי בא קשיא יאות מה דאקשי רבי יונה לא קשיא. קל הקלו עליו מפני תעניתו שיהא שבע פוטרת שמונה עשרה פירוש למהר אכילתו בשביל התענית הקלו עליו אבל מה דמקשי רבי בא ודאי קשה דבשביל למהר אכילתו אין לבטל הבדלה שבתפלתו. רבי אבא בר ממל אמר לחבריא מאריי מכולכן שמעית דאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית. פי' מדרבי בא ורבי יונה שהקשו על דברי רב ומדרב הונא שקבל קושית רבי בא ולא תירץ לו ומדרבי אסי דאמר מאי דאקשי רבי בא קשה יאות שמעינן דכולהו לית להו דרב. אמר רבי אסי בר בון ותני רבי חייא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי דתענית צבור. אלמא משמע בהדיא דלית הילכתא כוותיה דרב. ועוד שכבר נהגו העולם להתפלל תפלת ערבית אף על פי שהתפללו נעילה והיינו דלא כרב אלא כברייתא דאור יום הכפורים דבין לתנא קמא ובין לרבי חנינא בן גמליאל שאמר משום אבותיו לא סבירא להו הא דרב. וההיא ברייתא של אור יום הכפורים ברייתא של עיקר היא. דהא לענין הבדלה בחונן הדעת קיימא לן כרבי חנינא בן גמליאל שאמר משום אבותיו שכוללה בחונן הדעת. ודלא כרבי עקיבא דאמר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ודלא כרבי אליעזר דאמר אומרה בהודאה אלמא ברייתא של עיקר היא וסמכינן עליה וכיילינן הבדלה בחונן הדעת. הכי נמי סמכינן עלה למיפסק דלא כרב דבין לתנא קמא ובין לרבי חנינא בן גמליאל אין תפלת נעילה פוטרת של ערבית.

וכן בירושלמי דפרק תפלת השחר ובריש פרק בתרא דתענית (הלכה א) פליג רבי יוחנן על רב דאמר אין תפלת נעילה אלא ביום ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. והכי איתא התם אימתי היא נעילה רבנן דקסרין אמרין אתפלגין רבי יוחנן ורב רב אמר נעילת שערי שמים אפילו בלילה. ורבי יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום אחר הדלקת הנרות. אמר רבי יודן ענתונדריא מתניתין מסייע ליה לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות ויום הכפורים, ולית לן למימר נעילת שערי שמים דהא איתקש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו עד היום מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום. אחוה דאימא דרב אדא הוה סייר גולתיה דרב ביום צומא רבה אמר ליה כי תיחזי שמשא בריש דקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים. מתחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אומר נעילת שערי שמים והכא אומר בנעילת שערי היכל מדצלי בעוד היום. אמר רב מתנה על ידי דהוה רב מאריך בצלותא סגיא הוה מגיע לנעילת שערי שמים פירוש תפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים. אלמא רבי יוחנן פליג עליה דרב וגם רבי יודן מייתי סייעתא לרבי יוחנן ממתניתין וגם רב גופיה היה מתפלל ביום אלא שהיתה תפלתו נמשכת עד הלילה הלכך אין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום. עד כאן.

הרא"ש מאריך מאוד להוכיח, שאין הלכה כדברי רב, בכך שתפילת נעילה פוטרת ערבית וזמנה בלילה, אלא זמן תפילת נעילה הוא ביום וכדעת רב יוחנן, וזמן תפילת ערבית הוא בלילה.

וראה בתוך דברי הרא"ש, כשמעתיק דברי הירושלמי, מוסיף שם ש'נשיאת כפים הוקשה לשירות במקדש, שהוא ביום'. דברים אלו אינם נמצאים בירושלמי שלפנינו, וככל הנראה היו רק בגירסת הרא"ש.

ברמב"ם (הלכות תפילה בפרק א הלכה ז) כתב: וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד, כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה, כלומר ננעלו שערי שמים[2] בעד השמש ונסתרה, לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה. ולהלן (הלכות תפילה פרק ג הלכה ו): תפלת הערב אף על פי שאינה חובה, המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר. ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה.

בהגהות מיימוניות (תפילה פרק ג אות ה) כתב על דברי הרמב"ם הללו: כן כתב הר"מ. והנהיג והורה הלכה למעשה שאין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום.

וכן כתב בר"ן (יומא ו ב ד"ה ירושלמי) כדברי רב יוחנן. והביא שכן כתב הר"מ מרוטנבורק.

וכן כתב במרדכי (יומא סימן תשכז): ודין תפלת נעילה להתפלל אותה ביום. וכן פסק רבינו יהודה מפרי"ש בסוף מסכת יומא. וכן פסק הר"ר מאיר. ופי', דמה שנהגו להתפלל אותה בלילה ודאי לא הנהיגו אבותינו כן אלא מפני שהחזנים מושכים עד הלילה סבורים שבדין עושין.

סיכומם של דברים כתב הבית יוסף, (סימן תרכג): ומתוך דברים הללו יתבאר לך, דלדידן דמפשינן טובא ברחמי היה צריך להקדים ולהתפלל אותה מבעוד יום הרבה כדי שיגמור החזן חזרת התפלה ביום ולפחות שתהא נשיאות כפים ביום. אלא דאם כן היינו צריכין להקדימה מבעוד יום טובא לפי שאנו מרבים בסליחות, ואנן בעינן שיתפלל אותה מכי חמינן שמשא בריש דיקלא.  ולפיכך נראה שיש לשליח צבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות. וסעד לדברי מצאתי בהגהות מיימון בהלכות שביתת עשור (בסופו ד"ה צריך), וזה לשונו, לפעמים לא היה הר"מ אומר אבינו מלכנו של מנחה עד אחר נעילה כדי להתפלל ביום, וכן כל הפזמונים שאומרים בנעילה פעמים היה מדלגם עד אחר ברכת כהנים כדי שתהא נשיאות כפים ביום ואז היה מושך בפזמונים עד הלילה ואחר כך אומר אבינו מלכנו.

אמנם ראה את דברי הרי"ף (יומא ו ב) שכתב: אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך. והאידנא נהגו עלמא לצלוי תפלת ערבית אחר נעילה. והר"ן (יומא ו ב) כתב על דברי הרי"ף הללו: אבל מדברי הריא"ף ז"ל נראה שהלכה כרב שהביא בהלכותיו הא דאמרינן בסמוך בס"ד. וכן למדו כמה אחרונים בדברי הרי"ף, שפסק כדעת רב, שזמן תפילת נעילה בלילה. וכן בבית יוסף הביא את דברי הר"ן הללו[3].

וראה בטור (סימן תרכג) שפסק: ומאריכין בסליחות וברחמים עד שיגיע זמן תפלת נעילה. וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות. ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים.

גם בטור נראה, שפסק הלכה כדעת רב, שכותב הטור 'בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים'. משמע שהוא סובר שזמן תפילת נעילה הוא בלילה, וכדעת רב. וכתבו האחרונים, שהטור למד דבריו מדברי הרי"ף הנ"ל. וצ"ע.

הבית יוסף לא התייחס לדעת הטור בעניין זה, והביא את דברי רוב הראשונים, לפסוק כדעת רבי יוחנן שזמן תפילת נעילה הוא ביום. וכן פסק בשולחן ערוך (סימן תרכג סעיף א) בפירוש.

נמצאנו למדים עד כה – דעת רוב הראשונים לפסוק כרב יוחנן שזמן תפילת נעילה הוא ביום. למעט הרי"ף והטור, שיתכן שנראה מדבריהם שפסקו כרב. וראה להלן בדברי הפוסקים.

זמן תפילת נעילה – דברי הפוסקים

פסק השולחן ערוך (סימן תרכג סעיף ב): זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות, כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. וצריך שליח ציבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות, כדי שיגמור קודם שקיעת החמה.

השולחן ערוך פסק כדברי רוב הראשונים שהלכה כרב יוחנן, שזמן תפילת נעילה הוא ביום. וכפי שהביא בבית יוסף באריכות. ולכן מתחילים כשהחמה נמצאת בראש האילנות ומשתדלים לסיים את תפילת הנעילה עד שקיעת החמה. ואף מקצרים בסליחות ובפסוקים לשם כך.

אמנם במשנה ברורה (תרכג ב) מוסיף מספר דברים: ומה שכתב שישלים סמוך לשקיעת החמה היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים, וסמוך לזה היינו מעט זמן קודם צאת הכוכבים. ויש אומרים[4] שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה. ואף על פי שהעיקר כסברא הראשונה, מכל מקום, עכשיו שנוהגין כסברא אחרונה אין למחות בידם. ומכל מקום צריכין על כל פנים ליזהר ולהתחיל בעוד היום גדול, וגם יזהר לומר החרוז היום יפנה השמש יבוא ויפנה קודם הערב שמש, דאם לא כן הוא כדובר שקרים לפני ה'.

המשנה ברורה (בשם מגן אברהם ועוד אחרונים) בתחילת דבריו, מתקן את לשון השולחן ערוך לומר שסמוך לשקיעה אינה שקיעת החמה אלא סוף השקיעה שהיא צאת הכוכבים. ומביא בשער הציון (שם ס"ק ב), שהאחרונים (דרך החיים, הגר"ז[5], חיי אדם ומטה אפרים)  פסקו כן להלכה, כדברי הטור, שמסיימים עד צאת הכוכבים ולא עד השקיעה.

ויש לעיין, האם סובר המשנה ברורה לפסוק כדעת רב שזמן תפילת נעילה הוא אף בלילה, או שמא אף לרבי יוחנן יש להקל לסיים בצאת הכוכבים, מסיבה כלשהיא.

על פניו נראה מדברי המשנה ברורה, שגם אם פסקינן כרב יוחנן שזמן תפילת נעילה הוא ביום, זמנה הוא עד צאת הכוכבים. ממה שהביא אחר כך דעת היש אומרים שסוברים שאפשר להתפלל גם אחר צאת הכוכבים, וזה בודאי הראשונים שפסקו כרב.

וצריך עיון רב, מה פשר דבר זה שלדעת רב יוחנן אפשר להתפלל תפילת נעילה עד צאת הכוכבים. מה שלא מצינו בשום מקום.

ונראה לומר, שוודאי המשנה ברורה מכוון בדבריו לדעת רבי יוחנן שזמן תפילת נעילה הוא ביום. אך כוונת המשנה ברורה כאן היא לדעת רבינו תם ששקיעת החמה מתחילה בשקיעת השמש ונמשכת ארבעה מילין לאחר מכן, עד צאת הכוכבים. כשבין השמשות מתחיל שלשת רבעי מיל קודם צאת הכוכבים. וזה שכתב המשנה ברורה, 'סמוך לשקיעת החמה, היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים, וסמוך לזה היינו מעט זמן קודם צאת הכוכבים'. וכוונתו, שלשת רבעי מיל קודם צאת הכוכבים שאז מתחיל בין השמשות. וכל דברי המשנה ברורה נאמרו לדעת רבינו תם, שנהגה הלכה למעשה בחוץ לארץ. אך אנן שנוהגים כדברי הגאונים, שבין השמשות מתחיל מיד בשקיעת השמש, ראוי לנו לסיים תפילת נעילה מיד עם שקיעת השמש.

זמן תחילת תפילת נעילה – כשהחמה בראש האילנות

מבואר בדברי ירושלמי (שם): אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה, כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים [כשתראה את השמש בראש הדקלים, תן לי את טליתי ואתפלל תפילת נעילה]. מחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים, וכא אמר בנעילת שערי היכל. אמר רב מתנה, על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים.

וכתב המשנה ברורה (תרכג ב): כשהחמה בראש האילנות – הוא איזה זמן קודם תחלת השקיעה.

בט"ז כתב (ס"ק א): כי מ"ש תחלה סמוך לשקיעת החמה היינו כמו חצי שעה קודם, כמ"ש בערב פסח סמוך למנחה דהיינו חצי שעה קודם.

ובשער הציון (ס"ק ה) כתב: אך לא יהיה קודם פלג המנחה. ומקור דבריו מדברי הפרי מגדים שכתב כן בשם הבית יוסף והב"ח.

נמצא אם כן, שזמן תחילת תפילת נעילה ביום ראוי שיהיה בזמן שהשמש נמצאת בראש האילנות, וזהו כחצי שעה לפני שקיעת החמה. ואפשר להקדים ולהתחיל להתפלל תפילת נעילה מפלג המנחה והלאה.

זמן תפילת נעילה – העולה לדינא

דעת רוב הראשונים לפסוק כדברי רב יוחנן שתפילת נעילה זמנה ביום. ולכך פסק השולחן ערוך, שמתחיל להתפלל תפילת נעילה כשהחמה נמצאת בראש האילנות, ומסיים עם שקיעת החמה, ביום.

הפוסקים, בעקבות מנהג העולם להאריך בתפילה, מקילים לסיים את התפילה עד צאת הכוכבים, רק צריך ליזהר לומר החרוז של 'היום יפנה', קודם הערב שמש. כדי שלא יהא דובר שקר ח"ו

–

[1] וכן מבואר בדברי הבית יוסף (סימן תרכג): וכתבו עוד, נראה לי שאין לדקדק דלרב תהא תפלת נעילה דוקא בלילה, מדקאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית, כי סבירא ליה שגם תפלת ערבית זמנה מפלג המנחה ואילך, כדאיתא בפרק תפלת השחר (כז א), רב צלי של שבת בערב שבת. אבל נוכל לדקדק משם שזמנה מפלג המנחה ואילך, כדאמרינן בירושלמי (שם), דאמר ליה רב לשמעיה כד תיחזי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתי דניצלי נעילה, והמתפלל בלילה אומר דברים שאינם כן לפני השכינה.

וראה בדברי הב"ח (הובאו להלן בהערות), שלדעת רב בדיעבד אפשר להתחיל תפילת נעילה אף בלילה. וראייתו לזה.

[2] מלשון זו נראה הרמב"ם פוסק כדעת רב, שתפילת נעילה זמנה בזמן נעילת שערי שמים, בלילה. אך זה ודאי אינו, שהרי פסק הרמב"ם במפורש (תפילה ג ו), שתפילת נעילה זמנה ביום עד שקיעת החמה. ככל הנראה נקט הרמב"ם לשון שערי שמים כמליצה בעלמא, ולא כהבאת דברי רב. וראה כסף משנה כאן.

[3] וצ"ע, מנין שהרי"ף פסק כדברי רב. וראה ברי"ף שסיים, והאידנא נהגו עלמא לצלוי תפלת ערבית אחר נעילה. ומזה נראה לכאורה שהרי"ף פסק שלא כדברי רב.

גם הב"ח (ראה בהערה הבאה) הביא את דברי הרי"ף הללו, וסמך עליהם. וכן במשנה ברורה סמך על כך בדיעבד. וצ"ע.

[4] מקור דברי היש אומרים שהביא המשנה ברורה הוא מדברי הב"ח (כאן): ולענין הלכה נראה אף על גב דהרמב"ם והר"ן וכמה גדולים אחרים שהובאו בהגהות מיימוניות ובמרדכי והם הרוב סבירא להו דגמר תפלת נעילה צריך להיות בעוד היום גדול והיינו כשהחמה בראש האילנות דהוי סמוך לשקיעת החמה. מכל מקום גדול המנהג בכל ישראל שנהגו כרב שגומרין התפלה בלילה וכדאי הם הרי"ף והרא"ש לסמוך עליהן שלא לבטל המנהג.

אכן בזה צריך להזהר מאוד להתחיל בעוד שהחמה בראש האילנות, דאף על פי דלרב יכול להתפלל גם התחלת התפלה בלילה, כדמוכח מהא דמוקי רב כחכמים דטובל והולך עד המנחה, אין זה אלא דיעבד, משום איסור רחיצה ביום הכפורים. אבל לכתחלה מצוה מן המובחר להתחיל כשהחמה בראש האילנות והיינו טעמא משום גמר התפלה שתהיה עם צאת הכוכבים בשעת התחלת נעילת שערי שמים. ומשום הכי יראה דאותן הממהרין בתפלת המנחה כדי להתחיל לנעילה בעוד היום גדול לא יפה הן עושין דזה הוי כמו דיעבד כיון שאי אפשר להתחיל מבעוד יום ואין ראוי לבהל למהר בתפלה שמקלקלין כל התפלה לגמרי והחכם עיניו בראשו למעט בסליחות ובפסוקים ולקצר בניגונים כדי להתחיל תפלת נעילה בעונתה ועוד שהפיוט בנעילה מורה כך שאומר טרם יבוא השמש היום יפנה השמש יבוא ויפנה כי פנה היום ולא כי עבר והאומר כן בלילה כשכבר עבר היום בקשתו פלסתר ומחזי כשיקרא באמרו דברים שאינן כן לפני המקום ברוך הוא.

ובמגן אברהם (ס"ק א) הביא גם לדברי הב"ח הללו. וראה מחצית השקל.

[5] לשון השולחן ערוך הרב (או"ח סימן תרכג): [ב] התחלת זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות דהיינו קרוב להתחלת השקיעה ונמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים לפיכך צריך הש"ץ לקצר בסליחות ופיוטים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם צאת הכוכבים לפי שתפלה זו היא בתענית ציבור כנגד נעילת שערי היכל שבמקדש שהיה ביום אחר הדלקת נרות של בין הערבים כעבד הרוצה לצאת מן המלך ומקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ויוצא ונועל השער אחריו: [ג] אבל יש אומרים שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה ואף על פי שהוא אחר נעילת שערי היכל לפי שלא תקנו כלל להתפלל תפלה זו בעת נעילת שערי היכל ומה שנקרא תפלת נעילה היינו לפי שמתפללין אותה בסוף היום והיא גמר תפלות של היום ומתפללין אותה סמוך לנעילת שערי שמים שנועלין אותם בגמר התפלות: [ד] ואף על פי שהעיקר כסברא הראשונה מכל מקום עכשיו שנוהגין כסברא האחרונה אין למחות בידם ומכל מקום צריכין להתחיל בעוד היום גדול וגם יזהרו לומר חרוז היום יפנה כו' קודם הערב שמש דאם לא כן הוא דובר שקרים לפני ה'.